פעמיים הציל ד"ר אורן וייסמן את הפצוע שאול חנוני במבצע "צוק איתן". הרופא, סגן במילואים שמסיים בימים אלו התמחות בכירורגיה פלסטית בבית החולים שיבא היה הרופא שטיפל בשטח ופינה את חנוני, מילואמניק בן 46 מעפולה לבית החולים סורוקה. כמה שבועות מאוחר יותר, בבית החולים שיבא, ניתח את ידו של חנוני והשתיל שם קטע עצב מהרגל שעשוי להחזיר לו את יכולת התנועה בידו.
כתבת: מיטל יסעור בית-אור, צילום: משה בן שמחון
חנוני, שמוגדר בשל גילו "האבא של הפצועים" במחלקה לשיקום אורתוטפדי בשיבא, נפצע ב-28 ביולי מפגיעת פצצת מרגמה בשטח כינוס באזור המועצה האזורית אשכול. באירוע נהרגו רב"ט נירן כהן, רב"ט מידן מימון ביטון, רס"ל עדי בריגה וסמ"ר אליאב כחלון.
חנוני, בכלל לא היה אמור להיות בשטח הכינוס ובמבצע צוק איתן. הוא השתחרר משירות מילואים פעיל כבר לפני שמונה שנים לאחר מלחמת לבנון השנייה אז נפצע. אך עם תחילת המבצע הוא קיבל טלפון מהמג"ד שלו, ונקרא להתנדב לתפקיד של נהג משאית ולסייע בהעברת תחמושת ואספקה לגדוד שיריון שלחם ברצועה. הוא נפרד מאשתו בת-חן ומשלושת הילדים וירד לדרום.
רוצים לקבל עדכוני חדשות שוטפים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
באותו יום בשטח הכינוס ישב עם חברים, בהם ההרוגים באירוע, שאותם הכיר בשירות המילואים. "ישבנו, הטענו טלפונים, שתינו וצחקנו ואז היה פיצוץ חזק. המקום נראה כמו גיהנום לאחר מכן. עפתי ונפלתי על הבטן, וכשהסתובבתי הרגשתי חום בחזה וראיתי את היד שלי מוטלת, כמעט מנותקת מהגוף. שמעתי זעקות וראיתי לידי מחזות לא נעימים. בזמן הזה התחלתי להיפרד מהמשפחה. הבנתי שהפציעה קשה גם משום שהרופא 'נדבק' אליי'", הוא מתאר. "אני זוכר הכל. ד"ר וייסמן ליווה אותי באמבולנס, וכל הדרך לסורוקה לא הפסיק לדבר איתי".
קשר אמיץ בין הרופא לפצוע // צילום: יהושע יוסף
"שאול נזקק לשחזור של כלי דם ועצב בידו והחליטו להעביר אותו להמשך טיפול בתל-השומר. לשמחתי היה לי הכבוד כשהשתחררתי ממילואים לחזור למחלקה לגלות ששאול שם ולהיות בצוות המנתחים שלו. הצלחנו לשחזר לו את העצב וזה מאד מרגש מבחינתי. התוצאות אופטימיות. זה המטופל שהכי דאגתי לו, שהמצב שלו הכי מפחיד. כל כך בער לי להצליח להביא אותו בחיים. זו סגירת מעגל מרגשת מבחינתי", אמר כשהוא מבקר אותו במחלקת השיקום.
ד"ר וייסמן מאמין שהקשר בינו לבין שאול הוא קשר לחיים "אני אתרגש מאוד לראות אותו חוזר הביתה סופית. אף פעם לא יצא לי להיקשר למטופל בצורה כזאת. טיפלתי בחולים במצבים קשים, עם סרטן וכוויות אבל בסביבה של חדר הניתוח וחדר המיון. בטיפול בשאול היה כאוס ופחד לחיים ותוך כדי הפינוי נשמע צבע אדום. בנסיבות האלו התחברנו לתמיד".
"לדעתי זה נס. אני לא מבין איך נפגעתי ביד, כשבשטח של אולי עשר מטרים מרובעים היו גם הרוגים", אומר שאול בקול חנוק. "היום אני מבין שהפציעה שלי מאד קלה לעומת מה שראיתי שם ושחוזר אליי בלילות בסיוטים. ממש קיבלתי את החיים במתנה, זה פרק ב' עבורי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו