בדרך כלל אחרי שנת שיא של ליגת הכדורסל מגיעה שנה שחונה. 1989 סיפקה רק הפסד אחד של מכבי ת"א (ועוד משחק ענק של גיא גודס עם שבע שלשות שכמעט לקח ממכבי אליפות) אחרי ש־1988 סיפקה עונה לפנתיאון. ב־2004 הפועל ת"א של אדלשטיין והפועל ירושלים של דרוקר הביסו את אלופת היורוליג, שב־2005 לא הפסידה משחק. או 2008, שבה הגיעה מכבי לגמר היורוליג אבל הפסידה בארץ כל תואר אפשרי, הסתיימה בפרישתו של מיקי דורסמן המאמן ובעל הבית.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
תשע"ד סיפקה לנו אולי את עונת הכדורסל הגדולה שראינו כאן אי פעם, עם אליפות שמוכרעת בהארכה ובמהלך אחרון. זה נבע גם מבחירה מבריקה של זרים שהפכו את הליגה שלנו לשואו־טיים מתמשך. קרלון בראון בהפועל ת"א וטיילר האניקט בנס ציונה היו חלק משתי קבוצות שהעניקו עומק ממשי לחבורת הצמרת.
משחקי ההכנה והסיבוב המוקדם בגביע מעניקים את התחושה שמה שהיה הוא מה שיהיה. שוב אחת הקבוצות בטופ הרימה ידיים (מכבי חיפה) ונכסיה (דני פרנקו, דונטה סמית', בראין רנדל ומורן רוט) נשאבו או נפלטו. לא נחתו כאן קרלונים והאניקטים חדשים ואפילו היורדת שנזרקה מהדלת (אשדוד) חזרה מהחלון.
איפה הצביון?
מכבי ת"א אמורה להיות זו שמספקת שוב את החמצן הכל כך דרוש באוויר הדליל שבו נעה הליגה. לראשונה זה שנות דור היא לא התחזקה בשום שחקן ישראלי, וזה אחרי שאיבדה את הישראלי הכי משפיע שלה בשנים האחרונות (דיוויד בלו). תוסיפו לזה את הרחקתו של טיוס בפתיחת העונה ומכך שליוגב אוחיון ייקח זמן, אם בכלל, לחזור לעצמו - ותקבלו קבוצה פגיעה לפחות בשלב הראשון של העונה. גם השלט "נהג חדש" בצוות המקצועי כבר קיבל מסר של חוסר ביטחון מהממונים עליו.
שחקני מכבי ת"א. קבוצה פגיעה בשלב הראשון של העונה // צילום: אודי ציטיאט
זו אמורה להיות העונה של הפועל ירושלים אבל כמה פעמים אמרנו זאת בעבר? ירושלים היא הקבוצה העמוקה בליגה אבל בעיות של חוסר ורסטיליות (ג'ונס לא יכול לשחק עם גרין, כנ"ל גפני ואליהו) והרכבים נטולי איום קליעה מבחוץ עלולים לעמעם מעט את הבשורה הגדולה במעבר לארנה.
הפועל אילת היא קבוצת המפתח של הליגה וצריכה לאיים אם לא יותר מכך על מכבי וירושלים. כמו בירושלים יש באילת המשכיות ברוכה של רוב הסגל: אפיק ניסים, ניב ברקוביץ', אלישי כדיר ופאלמר. קאליף ווייט הוא סקורר ענק אבל חסר חשק בסעיף כיפוף ברכיים בהגנה. מעניין יהיה לראות מה מביא איתו דן שמיר מהסדנה אצל אטורה מסינה.
עודד בנעלי ארז
גם הפועל ת"א חייבת לעשות קפיצת מדרגה. רביב לימונד, יונתן שולדברנד מתן נאור וגולן גוט חייבים להמשיך את מה שהתחיל ארז אדלשטיין, אך הבנייה נראית מוזרה. הזרים מיימון וגייטס נותנים לקבוצה נפח בצבע מה שלא היה לה בשנה שעברה, אבל מעניין יהיה לראות את קטש שתמיד העדיף שחקן בעמדה ארבע עם קליעה מתנהל עם הרכב כבד משהו ושני שחקנים בפנים. מעניין יהיה לראות את השפעת הקהל של הקבוצה באולם החדש שאליו תעבור הקבוצה בינואר.
עודד קטש. חייב לדאוג לקפיצת מדרגה בהפועל ת"א // צילום: עודד קרני
נס ציונה, חולון וראשון יהיו במקום טוב באמצע. מקום כזה שצריך להציק ואולי אף לנצח את הבכירות, בבית לפחות. נס ציונה ראויה לקרדיט גדול על בניית קהל נאמן שימלא את לב המושבה. הקבוצה איבדה אתלטיות והיתה צריכה אולי גם גארד זר שיעזור לטפירו בהובלת כדור. בשנה שעברה היא הפגינה אגרסיביות ויכולת הגנתית ראויה, מה שכנראה נעלם בתחילת העונה הזו (91 נקודות בכפר בלום?!).
לחולון יש בסיס ישראלי טוב בזכות שלומי הרוש ואייזק רוזפלט, אבל הקבוצה תקום או תיפול על ג'ורדן טיילר, זר שבאיטליה טוענים שבמיטבו הוא רכז יורוליג לגיטימי אבל בחולון מלבד היגיון בשיגעון הוא יצטרך לנפק גם נקודות.
גם ראשון לציון צריכה לחשוב במונחים של צמרת. הרי איפה שניצן חנוכי דורך צומח דשא. תוסיפו את שון דאוסן, שחייב לתת השנה עוד פריצה, את טוני יאנגר, שיספק קליעה וניסיון, ויחד עם זרים טובים כמו קארמייקל וג'וש אוואנס, עליית הכולסטרול כתוצאה מצריכת חביתות מוגברת בביתו של יצחק פרי אינה אמורה לקפוץ השנה.
צעירי העמק
מעניין יהיה לעקוב השנה אחרי פרויקט צעירי העתודה בגן נר, גם בלי השכנועים של עמית גל. רפי מנקו אחרי קיץ נהדר ואיתי שגב צריכים להיות שחקנים משפיעים בקבוצה שהלכה לאיבוד במרחבי הבלקן בשנים האחרונות.
התחתית עשויה לקבל השנה את מכבי חיפה שרק פרדריקו, יועץ הסתרים של ג'ף רוזן, יכול להסביר את האוסף שהנחית כאן השנה. נהריה היתה צריכה להיות הנס ציונה של העונה, עם מתקן נהדר וימים יפים בעבר הלא רחוק, אבל בעיות תקציביות קשות יובילו אותה לחלק התחתון. ואשדוד? בשביל זה נשארנו בליגה? ארבעה זרים ושני מתאזרחים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
