"חגי, מעכשיו אתה המפקד"

רס"ן חגי בן־ארי היה אמור להתמנות למפקד סיירת הצנחנים בצוק איתן • אלא שהוא נפצע מירי ברצועה, ומאז נאבק על חייו • בעקבות הידרדרות במצבו הוזעק מח"ט הצנחנים לביה"ח • "אני מבקש את רשותך להוסיף את שמך לשמות מפקדי סיירת צנחנים", אמר המח"ט - וסגר את המעגל

הטקס המרגש בבית החולים בילינסון // הטקס המרגש בבית החולים בילינסון

מבצע צוק איתן לא נגמר עדיין עבור משפחתו של רס"ן חגי בן-ארי (29.5) מפקד סיירת צנחנים, שנפצע קשה ביום הרביעי ללחימה ונאבק על חייו כחודשיים וחצי.

בן-ארי נפגע בראשו מירי צלף כשהכוח שאותו הוביל נתקל בכוח של חמאס ברפיח. מאז שנפצע, ובני משפחתו מודדים זאת בימים ובשבועות, חלפו 11 שבועות ארוכים, בהם הוא נותר מחוסר הכרה. כעת גופו החזק מתמודד גם עם זיהום שבו לקה. ביום שלישי הוזעקו בני משפחתו בדחיפות לאור החמרה במצבו, ובחצות וחצי הגיע מח"ט הצנחנים אל"מ אליעזר טולדנו לקיים טקס יוצא דופן במחלקה הנוירו-כירורגית בבלינסון. אל"מ טולדנו מינה את בן-ארי באופן רשמי לתפקיד מפקד הסיירת. הטקס הרשמי המקורי אמור היה להתקיים בשבוע שבו נפצע חגי.

"תסלחו לי על הרשמיות", פתח המח"ט כשהוא עומד ליד מיטתו של בן-ארי. "חגי, אני רוצה לומר לך את מה שאם הייתי יכול הייתי אומר שם בחאן יונס, בקרב בו לחמת והובלת את הסיירת, שאתה יודע ואני יודע שאתה אוהב מהמקום, שאתה אוהב את הדברים הכי חשובים שיש לך בחיים".

המח"ט אמר את הדברים כשהוא אוחז בידו של חגי ולצידו כל בני המשפחה, הוריו חני ויוני, אשתו מוריה, שבעת אחיו וקצינים מהיחידה, תוך שהם מחפשים לראות עפעוף או תגובה מצדו של חגי ומקווים שהדברים מחלחלים אליו. "כאן בחדר הזה בשעה הזאת ליד המיטה, אני מבקש את רשותך להוסיף את שמך לרשימת שמות מפקדי סיירת צנחנים, יחידה שהיא היהלום שבכתר".

רס"ן חגי בן ארי

חגי, אבא למורן בן 7, שלו בן 4 ועופרי בת 10 חודשים, הספיק עוד לבלות יום אחד של עם ילדיו באילת בחופשה שתכננו מראש, אך אז נקרא להצטרף לצוק איתן ולהוביל את חיילי הסיירת.

כאילו חזה את מה שיעבור על אשתו, שלח לה חגי את הודעת הווטסאפ האחרונה: "כפרה עלייך, חושב עליכם הרבה ומאד מתגעגע", כתב. "תדעי שאני ממש שמח שנסענו לאילת, היו לנו כמה שעות נהדרות יחד והרגשתי שבינינו נוצרה שותפות עמוקה וחזקה של דרך להתמודדות עם מצב חוסר ודאות קשה". ההודעה מקבלת משמעויות אחרות לגמרי אחרי פציעתו.

"האלמנט הכי משמעותי הוא חוסר הוודאות המוחלט. אתה מבין שאין לך שליטה על כלום והשליטה היחידה היא על איך אתה מתנהל", מספרת מוריה אשתו, שמלווה אותו מאז היו בני 16. "הכי קשה זה השילוב בין סבלנות - כי כל הזמן אומרים לנו שזה לוקח זמן - לבין חוסר הוודאות. התהליכים ארוכים, אבל למה אנחנו מחכים? יכול להיות שלכלום ויכול להיות שיקרה משהו מינורי. אתה מפחד לפתח ציפיות ותקוות, כי הרופאים לא אופטימיים. אני בנאדם ריאלי, רואה את המציאות בעיניים, אבל זה יכול להיות גם ארוך ולקחת חודשים ושנים. מצד אחד חייבים לפתח תקוות, כי אחרת אתה לא יכול להתמודד, אבל זה גם נורא מסוכן. זה איזון עדין שנורא מעייף".

חגי סגר מעגל כשמונה לתפקיד מפקד הסיירת, שבה שרת כחייל סדיר, כקצין ובכל תפקידי הפיקוד, ובה השתתף בכל מבצעי צה"ל בשנים האחרונות, ממלחמת לבנון השניה ועד למלחמה הנוכחית.

"כשדפקו בדלת מקצין העיר השאלה הראשונה ששאלנו היתה מי מהשלושה", מתאר באופן מצמרר יוני, אביו של חגי, ומתכווץ כשהוא מספר: "היו כמה דקות איומות כשנודע במה מדובר. היתה לנו נסיעה מסוייטת לבית החולים סורוקה". בני המשפחה יצאו למסע הארוך ממושב נוב ברמת הגולן. דרך של כ-300 קילומטרים, אותה גמעו פעמים כה רבות בתקופה האחרונה.

חגי, אישתו מוריה וילדיהם

לחגי שבעה אחים, כולם וכולן שירתו כקצינים ולוחמים בצה"ל. גם האב יוני עדיין משרת כאלוף משנה במילואים. במבצע צוק איתן שירתו במקביל לחגי גם אחיו הגדול, סמג"ד במילואים שהגדוד שלו גוייס למבצע, והאח הצעיר, המשרת בשלדג.

"חגי היה בדיוק לפני קבלת הפיקוד על הסיירת. הוא לא היה חייב להיות שם, אבל הוא אמר שזו ההזדמנות הכי טובה להכיר את הלוחמים והמפקדים ושזה המבחן האמיתי. לא ניסינו אפילו לדבר אל לבו", אומר יוני. "כשאתה מחנך את הילדים שלך לשרת ביחידות קרביות ולתרום אתה יודע בתת מודע שיש לזה מחיר. קיווינו שזה יפסח עלינו אבל גם אנחנו נכנסנו לסטטיסטיקה. זה המחיר שצריך לשלם כדי לחיות במדינה ריבונית. כך חינכנו את הילדים שלנו ואין לנו טענות לאף אחד. להפך, אנחנו גאים בזה", אומר האב יוני.

"הפציעה של חגי מתעתעת", מתארת מוריה אשתו. "כשראינו אותו בפעם הראשונה הוא נראה שלם ונקי ושלו, ורק הראש חבוש". החוסן הגופני של חגי עזר לו להתמודד עד כה עם מצב חוסר ההכרה הממושך. "אנחנו משמיעים לו מוזיקה ומדברים אתו. תלינו תמונות של הילדים והמשפחה מעל לראש שלו. מצב של חוסר הכרה ממושך זה מצב שיכול להיות הפיך, אבל ככל שההתעוררות רחוקה זה מעיד על דברים פחות טובים", אומרת מוריה.

"כשאנשים שואלים אנחנו מבקשים להתפלל לשלומו, אבל כשמדובר על אנשים קרובים ששואלים אנחנו מבקשים שיתפללו למה שיהיה נכון עבורו. אנחנו בני אדם ולא מבינים לגמרי מה נכון. גם הרופאים לא יודעים ואומרים שהם לא אלוהים", היא מוסיפה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר