נגד הזרם

אבי לוי פירות וירקות

שינקין 55, תל אביב

בעלים: אבי לוי, בן 64

שנת הקמה: שנות ה־60 (לא ידוע תאריך מדויק). אבי לוי רכש את המקום ב־1974

אבי לוי מחנות הפירות והירקות חי את רחוב שינקין בכל רגע ורגע. כל מבנה מזכיר לו חנויות ואנשים שכבר אינם. "פה היתה מסעדה רומנית אדירה, ושם ממול היה אמיל הדקורטור. כאן ליד היתה חנות של חברת עלית, ולידה היתה חנות שמכרה רק ביצים של כץ, עליו השלום", הוא נזכר בגעגוע. שינקין, שעלה לגדולה כאחד הרחובות השווים של תל אביב בשנות ה־80 וה־90, איבד קצת מזוהרו, אבל אבי עדיין אוהב את המקום וזוכר את המפנה שעבר הרחוב. "בהתחלה היו פה רק חרדים, אבל לאט לאט הגיעו הצעירים עם כל הבלאגן שלהם והחרדים ברחו". את החנות הוא קנה אחרי מלחמת יום כיפור, כשהשתחרר וחיפש מה לעשות, והוא זוכר כמעט כל מי ששכר דירה בבניין. החנות אמנם שופצה מעט מאז, אבל הרצפה היא מקורית ולאבי אין כל כוונה להחליף אותה.

ברטה חנות הלבשה

עוזיאל 70, רמת גן 

בעלים: ברטה עבודי, בת 85

שנת הקמה: 1963

לברטה לא נשאר עוד זמן רב בחנות שהקימה עם בעלה ראובן לפני 50 שנה - יזמי הנדל"ן זיהו את הפוטנציאל של הבית הקטן והישן בלב רמת גן. בעלה נפטר לפני 15 שנה ומאז היא לבד בחנות, ממשיכה בכל הכוח ולא מפסיקה לחייך ולצחוק, אף שבקרוב עומדים להקים במקום רב־קומות. את החנות אמנם יהרסו, אבל היא לא מתכוונת להפסיק לעבוד. "אני אוהבת לעבוד וכשיהרסו פה, אני אשכור לי מקום ליד ואמשיך. אני לא יכולה לשבת בבית", היא אומרת.

ההתחלה היתה צנועה. הרחוב היה קטן ומשובץ בבתים פרטיים, וברטה וראובן היו בין הראשונים, בחולות. בני הזוג שכרו מקום קטן צמוד למכולת, קנו מכונת תפירה והחלו לתפור, לתקן בגדים ולמכור. בתוך כמה שנים כולם הכירו אותם ואף פעם לא היתה חסרה עבודה. את השידות והרהיטים הם לא החליפו, "כי הבגדים לא אוהבים ריח של צבע חדש". וכך עומדים להם מדפי העץ הישנים, שהתרוקנו בינתיים מסחורה, מזכירים שפעם היה כאן עסק משגשג. בצריף עץ ליד היה סנדלר, אבל הוא כבר מזמן איננו, וגם המכולת הצמודה כבר סגורה עשרות שנים. והיא עדיין שם. כששואלים אותה אם יש מספיק עבודה, היא עונה: "תודה לאל, מעל הראש. אני לא צריכה יותר".

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו