"זמן החזקת הכדור" היא לא פעם סטטיסטיקה די מושמצת. כשריאל מדריד מכה את ברצלונה עם המהירות של גארת' בייל וכריסטיאנו רונאלדו היא מושא ללעג, וכשספרד החזיקה בכדור 57 אחוזים מהזמן במהלך הפסד 5:1 להולנד במונדיאל זו סטטיסטיקה שנראית מופרכת. אבל הכל כמובן שאלה של הקשר. פפ גווארדיולה ומנואל פלגריני הם מאמנים שדוגלים בהחזקת כדור, ולכן כשהקבוצות שלהן מתמודדות זו נגד זו יש לסטטיסטיקה הזו משמעות. לכן שער הניצחון של ג'רום בואטנג שלשום עשה צדק עם קבוצה שהיתה טובה יותר.
הנה הסטטיסטיקה שבאופן פרדוקסלי מתארת עבורי בצורה הטובה ביותר את מה שהתרחש: יאיא טורה, דויד סילבה וסמיר נאסרי השלימו כולם יותר מ־90 אחוזים מהמסירות שלהם. לעומת זאת, מקביליהם בבאיירן מינכן השלימו באחוזים הרבה פחות גבוהים - 68 לתומאס מולר ו־75 למריו גצה. מדוע הנתון הזה דווקא ממחיש את השליטה של באיירן? כי שיעור הצלחה נמוך הוא סימן ללקיחת סיכונים ולניסיון לשחק מסירות יצירתיות. להתקפת באיירן היה הביטחון לנסות מהלכים יצירתיים, ואילו התקפת סיטי רק חיפשה לשמור על הכדור מחשש למה שיקרה ברגע שיאבדו אותו.
הגנת באיירן מינכן החזיקה בכדור באחוזים גבוהים: מהדי בנעטיה ובואטנג עמדו על 94 אחוזים, פיליפ להאם 93 ודויד אלבה 96. השוער מנואל נוייר דייק ב־97 אחוזים. בסיטי היתה תמונה הפוכה: היו כמה שחקני הגנה מדויקים, כמו 100 אחוזים למרטין דמיקליס, אבל כשהשוער ג'ו הארט הוא על 64 אחוזים ובקארי סאניה המגן על 74, זה ממחיש שיש לה בעיה עם לחץ בעומק. בבאיירן ראינו זהירות ותיאום מאחור ויצירתיות מלפנים, בסיטי הרבה חולשות מאחור וזהירות מוגזמת לפנים. טורה וסילבה אמנם השלימו כמעט את כל המסירות שלהם, אבל השיגו רק בעיטה אחת לשער (של סילבה) וזו אינה במסגרת - סימן שהתקפת מנצ'סטר סיטי נוטרלה.
מישל פלאטיני. הרצון שלו היה טוב, הביצוע קצת פחות // צילום: אי.פי
אלא אם כן תהיה הפתעה מרעישה, ירושלים לא תהיה ב־12 הערים שיארחו את טורניר גמר יורו 2020. אירופה היא לא יבשת אובססיבית לצדק או לשלום, היא אובססיבית לשקט, ומקום שאין בו שקט לא יארח טורנירים בסדר גודל כזה.
הרעיון לחלק את האירוח בין כמה מדינות לא הכי מוצא חן בעיני רבים. יש חשש שאווירת הטורניר תתנדף, בייחוד כשאין כל ערובה שמדינות שיארחו ויעפילו לטורניר ישחקו בארצן. אבל דבר אחד אפשר לומר לזכות המפעל: הוא נותן למדינות קטנות את האפשרות להגיש את מועמדותן לטורניר. ובאמת בין המועמדות אפשר למצוא את מקדוניה, בלארוס, וויילס ואירלנד, שספק אם הן יכולות לעמוד באירוח עצמאי. מדינה דוגמת הונגריה, שהגישה מועמדות לאירוח במשותף עם קרואטיה ב־2008, התחייבה אז לארבעה איצטדיונים ובוודאי שלא תוכל להתחייב ל־12 כשהטורניר הורחב. זה אולי עוד יתרון לחלוקת האירוח: לא להותיר מדינות עם איצטדיונים שהם פילים לבנים.
אבל עם כל הכוונות הטובות, כרגיל אופ"א קצת ממסמסת. אם הכוונה היתה רצינית באמת, המכרז היה צריך להיות לא לאירוח שלושה משחקי בית מוקדם, אלא בחבילות של שני איצטדיונים לבית מוקדם שלם. ישראל היא הדוגמה לכך, כי גם אם לא היתה שום בעיה ביטחונית - שיבוץ נבחרת למשחק אחד או שניים בישראל זו התעללות באוהדים שייסעו מרחק שכזה למשחק בודד. נכון, גם במונדיאל זה קורה כשהמארחת היא מדינת ענק (כמו שהיה בברזיל הקיץ), אבל זה תמיד היה ייחודו של היורו. למונדיאל נוסעים תיירים שלוקחים חופשה מהעבודה, ביורו אוהדים רבים נכנסים לאוטו ביום המשחק או יום לפניו כדי לתמוך בנבחרתם במקום קרוב.
על חבילת הגמר, שכוללת את שני משחקי חצי הגמר, מתמודדות רק שתי ערים - לונדון ומינכן. למעשה, החבילה דומה לאירוח הטורניר בשנותיו המוקדמות עד 1976, כשרק ארבע נבחרות השתתפו בטורניר הגמר שנערך באחת מארבע המדינות שהעפילו אליו. כרגע מסתמן דיל שלפיו הגרמנים אפילו יוותרו לאנגלים תמורת תמיכה באירוח מלא ב־2024, בעוד האנגלים יקבלו הבטחה אמורפית מהגרמנים לגבי 2028.
.jpg)
שרה עטר. עלה התאנה של ערב הסעודית בלונדון 2012 // צילום: GettyImages
התנועה האולימפית הבינלאומית הודיעה ב־2010 שכל המשלחות שישתתפו במשחקי לונדון 2012 צריכות לכלול נשים, מה שהכניס את סעודיה ללחץ גדול. לא שהיתה איזושהי סכנה שסעודיה תורחק, אבל איש לא רוצה לחשוף בעלת ברית של המערב כמדינה שמתעמרת בנשים. ואמת היא שכבר במשחקי הנוער של 2010 סעודיה זכתה במדליה בין הנשים, פשוט כי איזרחה פלשתינית ילידת ארה"ב שמעולם לא התגוררה במדינה.
אבל עד לונדון 2012 דלמה רושדי מלחס נפצעה ולא היתה יכולה להשתתף. לפיכך בחרה סעודיה שתי נשים אחרות - רצה בשם שרה עטר, שסיימה ריצת 800 מ' חצי דקה אחרי כל יריבותיה, ומכל מקום היא ילידת קליפורניה שחיה כל חייה בארה"ב, ואת הג'ודוקא וודג'אן שחרקאני, שהיא דווקא ילידת מכה. אביה היה שופט ג'ודו ויש לה חגורה כחולה, אמנם לא רמה אולימפית אבל היא שרדה 82 שניות.
כך שאף אחת מהמשתתפות לא באמת ייצגה מחויבות של סעודיה לספורט נשים, שהיא תנאי להשתתפות במשחקים. אבל המלך עבדאללה אמר שהוא מחויב ונשיא התנועה האולימפית בירך על ההתקדמות. שתי הנשים לוו בידי מלווה גבר. עכשיו נערכים משחקי אסיה באינצ'און, דרום קוריאה, ומשלחת סעודיה שוב לא כוללת נשים. הסעודים טוענים כי אין להם נשים ברמה מתאימה. אפשר להאמין להם, אלא שבעיית הרמה היא לא מקרה - לנשים עדיין אין גישה מינימלית לספורט בסעודיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
