אוכל למחשבה

תעשיית ההרזיה היא תחום רווי פרדוקסים. בעוד למושג "דיאטה" נלווה כיום ניחוח אנכרוניסטי של שנות ה־80, הרי דיאטות לסוגיהן עדיין דוחפות תעשייה המגלגלת מיליארדים. למרות הכל, שיעור הסובלים מהשמנת יתר בעולם המערבי רק עולה, ועם ההשמנה - גם מחלות הלב, האירועים המוחיים, דלקות הפרקים ושאר בעיות בריאותיות.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

אולי לא מפתיע, אם כך, שהגורו התורן של תעשיית ההרזיה הוא דווקא נוירולוג: ד"ר דיוויד פרלמוטר, שספרו "מוח לבן" עמד בראש רשימת רבי המכר של "הניו יורק טיימס" במשך שבועות ארוכים. כמו מומחים רבים מהזמן האחרון, פרלמוטר - המכהן כנשיא קרן המוח על שם פרלמוטר וחבר בקולג' האמריקני לתזונה - רואה בגלוטן את מקור כל הרע בתזונה המערבית ומחשיב את הפחמימות לאויב מר. אלא שהחידוש שהוא מציע נעוץ בקישור הישיר בין תזונה עשירה בפחמימות וגלוטן לבין מחלות המוח: לפי "מוח לבן", שתורגם לאחרונה לעברית בהוצאת דיונון, קיים קשר הדוק בין מחלות לב, אירועים מוחיים, אלצהיימר, אפילפסיה, אימפוטנציה, חרדות, דיכאון ואפילו הפרעות קשב לתזונה עתירת סוכר ופחמימות, שאותם הוא מכנה "הרוצחים השקטים של המוח". 

ספרו של פרלמוטר גדוש במחקרים מדעיים ובלא פחות סיפורים והתנסויות, ושומר על נגישות ובהירות; מעניין לקרוא אותו, ולא פחות מעניין להתווכח איתו. הוא פורס את טיעוניו בהדרגה: כיצד האוכל שאנחנו אוכלים משפיע על גורל הגנים שלנו, מדוע דווקא דיאטה עתירת שומנים מיטיבה עימנו ואיך אפשר להתייחס למוח שלנו כאל איבר שאפשר לשמר את חדותו וחיוניותו, ואפילו להגביר אותן. 

לאורך הספר כולו שומר פרלמוטר על תחושה של בהילות. נראה שהוא רואה בכתיבה שלו שליחות שאין חשובה ממנה, ואת עצמו - כספק נביא זעם, ספק מושיע. "את צודקת", הוא אומר, ללא ניסיון להצטנע, "כאן בארה"ב יותר מ־5.4 מיליון איש סובלים מאלצהיימר, תמונת מצב עגומה שאפשר להימנע ממנה. ההוצאה השנתית לטיפול בחולי אלצהיימר בארה"ב בלבד עומדת על 200 מיליארד דולרים. הדחיפות שאני חש כנוירולוג נובעת מאי שביעות רצון עמוקה מהרפואה המודרנית, שבוחרת להתמקד בתסמינים ולא בסיבות למחלות. זה לא באמת שונה ממי שבוחר לטפל בעשן ולהניח לאש הבוערת לנפשה. ולכן, כן: 'מוח לבן' הוא מסמך החלטי, רווי בתחושת דחיפות; ימים יגידו אם גם נבואי". 

אחד המסרים של הספר הוא הימנעות כמעט מוחלטת מגלוטן; בהתחשב בכך שמדובר במרכיב כה נפוץ, האם הדרישה הזו לא מעט קיצונית?

"מחקרים מהשנים האחרונות הוכיחו שכל בני האדם רגישים לגלוטן ברמה כזו או אחרת. לפיכך, ההמלצה הכי טובה שאני יכול להעניק לקוראים שלי היא להימנע מגלוטן וכמה שאפשר. נבדק ונמצא שכשאנשים מאמצים תזונה דלה בפחמימות ונטולת גלוטן, הם מרגישים טוב יותר בתוך כמה שבועות, מה שמעודד אותם להמשיך בכך. אין ספק שבהתחלה זה עשוי להיות לא נוח, אבל לסבול ממחלת לב, מסרטן או ממחלה כרונית זה הרבה יותר לא נוח". 

 

בגלל הדמנציה של אבא 

אותו להט שמפגין פרלמוטר נגד פחמימות, מסייע לו לתמוך דווקא באכילת מזון עתיר כולסטרול. "מעניין מדוע אנשים עדיין מקשרים בין כולסטרול גבוה לבריאות לקויה", הוא תוהה, "בניגוד למה שנהוג לחשוב, כולסטרול הוא החומר שממנו גופנו מפיק כימיקלים חיוניים דוגמת אסטרוגן, פרוגסטרון, קורטיזול ואפילו ויטמין D. בעוד מוחנו מהווה 3 אחוזים לערך ממשקלנו, 25 אחוזים מהכולסטרול בגופנו מצויים במוח, שם הם אחראים לפונקציות חיוניות ומשמשים חומר נוגד חמצון. כיום ידוע כי בקרב אנשים בגיל מבוגר, רמות גבוהות של כולסטרול מובילות לירידה בסיכון לפתח דמנציה". 

חלקו השלישי של הספר כולל תוכנית פעולה בת ארבעה שבועות, שכוללת המלצות תזונה תוך כדי דגש על שינה ופעילות גופנית. לאור התפריט שמציע פרלמוטר, המבוסס בעיקר על בשר, גבינות, ביצים, ירקות ופירות, קשה לא לתהות אם הגישה מתאימה לאוכלי מוצרים מן החי בלבד. האם פרלמוטר מתנגד לצמחונות? "התוכנית שאני מציע ב'מוח לבן' דווקא אינה עשירה במוצרים מן החי", הוא עונה, "המטרה היא ליצור צלחת מזינה, עשירה וצבעונית, שבסיסה ירקות עשירים בסיבים והבשר משמש תוספת ואפילו קישוט. כשאני מציע בשר, תמיד אעדיף בקר שניזון מעשב, מביצי חופש או מדגים מן הים על פני דגי בריכה, אם אפשר". 

מדובר במוצרים יקרים יחסית, ואנשים ממעמד חברתי־כלכלי נמוך יתקשו להצטייד בהם באופן קבוע. וזה בלי לדבר על מחקרים שהצביעו על מרכיבים מזיקים בבשר מעובד, ובעיקר בבשר זול. 

"נכון שבמערב שיעור גבוה ממוצרי הבשר ניזון מדגנים, וחשוף לאנטיביוטיקה אגרסיבית. תזונה צמחונית ואפילו טבעונית יכולות גם הן לקיים את עיקרי השיטה שאני מציע, בתנאי שמקפידים לקבל במסגרתן את הכמות הנכונה של שומן חיוני דוגמת אומגה 3, ויטמינים D ו־B-12 ואת המינרלים הנחוצים לגופנו, מרכיבים שתזונה צמחונית או טבעונית לא תמיד כוללת אותם בכמות מספקת. אני סבור שכשחושבים על עלות, יש להביא בחשבון לא רק את מחיר המוצרים, אלא גם את המחיר הבריאותי שמשלמים בעקבות תזונה לקויה. ועדיין, אני סבור בתוכנית שהרוב יכולים להרשות את זה לעצמם". 

בספר מזכיר פרלמוטר לא פעם את אביו בן ה־96, בעבר מנתח מוח מבריק וכיום אדם שלוקה בדמנציה ולא מזהה את בנו שלו. נראה כי מצבו של אביו היה אחת הסיבות לכתיבת "מוח לבן".

בעקבות כך עולה השאלה: מדוע לא הקדיש פרלמוטר בספרו פרק לאלה שכבר לקו במחלות לב, בסרטן או במחלות אוטואימוניות, לנוכח הנחתו שתזונה עשויה לעצור את התקדמות מחלתם ולהיטיב עימם? "כפי שהדגמתי בספרי, המחקרים האחרונים הוכיחו כי גלוטן הוא גורם משמעותי ביצירת מחלות אוטואימוניות", הוא משיב, "המלצות התזונה שתמצאו ב'מוח לבן' הוכחו ככאלה שמשפרות ספציפית את פעילות ותפקוד המוח, ולכן הן מתאימות ומומלצות על אחת כמה וכמה עבור מי שסובל ממחלה". 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו