נתיבות: כנגד כל הסיכויים

בית הספר התיכון הממלכתי "מקיף כללי" בנתיבות היה במשך שנים לבדיחת העיר: הורים סירבו לשלוח אליו את ילדיהם, תלמידיו היו ללעג בקרב תלמידי בתי הספר האחרים, שראו בהם נוער שוליים, מופרעים חסרי תקנה. בית הספר לא ידע נחת מאף כיוון, סבל מהזנחה פדגוגית ומשמעתית, ולא פחות משבעה מנהלים התחלפו בו בתוך שנים ספורות, מצב בלתי נסבל שהיה פתח לצוות חינוכי חסר השראה שלא ביקש לשנות את המצוי. כה בולט היה שמו הרע של "מקיף כללי", בית הספר החילוני היחיד בנתיבות, עד שבעירייה עמדו להביא לסגירתו ולפזר את תלמידיו בין בתי ספר השוכנים מחוץ לעיר.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

רגע לפני שהוטבעה החותמת על החלטה דרסטית זו זכה "מקיף כללי" להזדמנות אחרונה, כשהוצא למכרז עבור רשתות התיכונים הארציות. רשת "דרכא", מייסודה של קרן רש"י, הרימה את הכפפה, כחלק מפעילותה לקידום החינוך בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית בישראל.

התגייסות המערכת להצלת תיכון בעייתי זה היתה מוחלטת. "דרכא" הגדילה את המשאבים הנדרשים לו וייצבה את ניהולו, כשהצניחה כמנהלת את אשת החינוך הוותיקה כוכבה כהן, שחיפשה אתגר מקצועי. אחרי תשע שנים כמנהלת בית ספר יסודי בירושלים, היא עזבה את עיר הבירה ועברה להתגורר, בשל המשימה שהוצבה בפניה, בעיר נתיבות.

כוכבה חוללה מהפך הדרגתי בתוך שלוש שנים. ממוסד חינוכי כושל, שאיש לא חפץ בקיומו, היה "מקיף כללי", שאימץ את שם הרשת, לאחד התיכונים החזקים בנתיבות. שיעור הזכאים לבגרות בקרב תלמידיו עלה באופן ניכר ותוכנית הלימודים, הכוללת כיתות מדעים וטכנולוגיה, הוגדרה כמצוינת. צוות חינוכי מיומן (שכלל את מורי הצוות המקורי) הוביל לשיפור תדמית בית הספר ותדמית התלמידים שהתמלאו במוטיבציה.

"בית הספר 'דרכא' הוא דוגמה מעולה למה שאפשר לעשות כאשר מגדילים משאבים, משביחים את איכות הניהול בתחום הפדגוגי ושמים דגש על ערכים של דמוקרטיה וסובלנות", אומר ג'ימי פינו, יו"ר הרשת, "המטרה שלנו היא להעלות את המוטיבציה של האנשים בשטח, לתת עוצמה למנהלים ולמורים".

מנכ"ל הרשת, ד"ר גיל פרג, מוסיף: "יש פה סיפור יוצא דופן. אנחנו מצליחים לעשות שינוי בכל בתי הספר שלנו. הוא ניכר בעיקר בנתיבות, שבה אנו משלבים ידע ניהולי ופדגוגי ועובדים בשיתוף פעולה צמוד עם משרד החינוך, העירייה וקרן רש"י".

 

לפרק ולהרכיב

את כוכבה, אישה נעימה וחמה, אני פוגשת במשרדה. עיניה צוחקות, מלוות בניצוץ מתמשך, דווקא כשהיא נזכרת בשנה הראשונה והקשה בתפקיד המאתגר. "המצב היה קטטוני", היא אומרת, "זה היה בית ספר רווי אלימות וונדליזם. שיעור ההרשמה היה נמוך וכמעט לא הצדיק את פתיחתו. כשהגעתי, ביולי לפני שלוש שנים, נרשמו לכיתה ז' 13 ילדים, זה הזוי. לא היה חינוך נורמלי לחילונים בעיר הזאת".

אז מה משך אותך לכאן?

"האתגר, המצוקה הגדולה של בית הספר והמוכנות האמיתית של המערכת החיצונית לעזור. רשת 'דרכא', העירייה ומשרד החינוך נתנו בידיי את כל המשאבים וכן גיבוי להתחיל לשנות את בית הספר מהיסוד. לא אשכח את טקס הפתיחה של השנה הראשונה, שממנו חזרתי הביתה בוכה. הוא היה קטסטרופה. מורים רצו אחרי תלמידים וצעקו עליהם לשבת. זה היה כאוס טוטאלי, מפגן של חוסר שליטה, עד ששאלתי את עצמי - מאיפה אני מתחילה לטפל בכל זה?"

ומה היתה התשובה?

"שהכל מתחיל ונגמר במורים. הכאוס נמשך עם התחלת הלימודים, כשאחת המורות אמרה לי: 'אין הבדל בין שיעור להפסקה'. אין הקשבה, אין כבוד למורים - מקללים אותם. אני זוכרת שלא יכולתי לעמוד על הרגליים מרוב עייפות, כי כל היום רצתי לכבות שריפות. תלמידי כיתה י"ב אמרו לי בפנים: 'אנחנו נותנים לך חודשיים, גג שלושה'.

"אז הבנתי שאם אצליח עם המורים, אצליח עם הילדים. לא ויתרתי על אף מורה. לבסוף, אותם מורים שאמרו עליהם שאינם ראויים, היו אלה שעשו את המהפך הגדול. הם היו משותקים תחת הכאוס, אבל היום, שלוש שנים אחרי, יש כאן צוות פעיל ודומיננטי, עם קשר עמוק בינו לבין התלמידים".

הדרך למהפך לא היתה פשוטה. כל מנגנוני המוסד עברו תהליך של "פירוק והרכבה", כפי שהגדירה זאת יועצת חטיבת הביניים של בית הספר, סיגל גבאי, וכוכבה המנהלת מספרת על הרגע שכמעט שבר אותה. "היה פה אירוע של אלימות מאוד קשה, שהיה שיאו של הכאוס. הרגשתי אז שאני לא יכולה יותר וסגרנו את בית הספר ב־11 בבוקר - שלחנו את כולם הביתה". 

כוכבה עוצרת לרגע וממשיכה: "זה היה אירוע מכונן, שלאחריו כל המורים הבינו שמעתה משתיתים משמעת ברזל בקרב הילדים. לאט לאט התלמידים הבינו שהגיע לבית הספר כוח שיש לכבד, שהשינוי מתחיל. זה לא קרה מייד אחרי האירוע, היו עוד נפילות ומקרי אלימות, אבל לבסוף הושתתה המשמעת, נלמדה דרך ארץ בין התלמידים והמורים, וזה היה הבסיס לשינוי.

על מזבח השתתת משמעת הברזל והכבוד ההדדי דחתה כוכבה בחצי השנה הראשונה את הטיפול ברמה הפדגוגית הנמוכה של בית הספר. שיעורי הזכאות הנמוכים לבגרות, בעלי ליקויי הלמידה והקשיים השונים נשלחו לחדר המתנה, חיכו למשמעת הנדרשת, לקביעת נהלים ברורים ולחיזוק הצוות החינוכי, עד שיהפוך לסמכות בעיני התלמידים. "היה צריך לעורר את האמון של המורים בעצמם; לחזק אותם, לעודד אותם, לעזור להם להרגיש יעילים, אחרת איך נוכל להתעסק במצוינות", מדגישה כוכבה.

גלי כנפו, סגניתה של כוכבה, מחזקת את דברי המנהלת: "אני יכולה להעיד, כמורה, שחילופי המנהלים הרבים הביאו לחוסר יציבות מבחינת התלמידים והצוות. התחלתי לפתח חרדת נטישה, ממש כך. למרות שהיו ניסיונות לשפר את המצב, לשנות - אף אחד מהם לא צלח".

גלי, 14 שנים בבית הספר, תחילה כמורה מהשורה, ממשיכה: "בשלב מסוים אש החינוך שבאתי איתה לבית הספר הזה, עם רצון לספק השכלה לתלמידים האלה, שתוציא אותם ממעגל העוני והקשיים שהם חווים, דעכה, כי שום דבר לא השתנה". אבל אז כאמור הגיעה רשת "דרכא", עם כוכבה, והשינוי המיוחל קרה.

"כוכבה הגיעה ופשוט הציתה את לבבות המורים מחדש", אומרת גלי בחיוך, "אנשים שדעכו והתייאשו גילו מחדש את תפקידם והפכו למשמעותיים פעם נוספת. הדרישות המקצועיות של כוכבה, לצד האהבה שהיא מקרינה, יצרו את השינוי שבית הספר היה צריך".

סיגל היועצת מצטרפת למחמאות: "כל המעגלים שבית הספר עובד מולם - תלמידים, הורים, הצוות, המערכת החיצונית, ארגונים בלתי פורמליים - הבינו שיש פה מישהי שלא הולכת לוותר על אף אחד ולאף אחד, בטח לא על התלמידים. כל פרט בתקנון שונה, הוקצע וחודד. בית הספר לקח נשימה עמוקה והתמלא".

 

לחבר את הקצוות

חצי שנה בתפקיד, אחרי כל הקשיים, כוכבה ייצבה משמעתית את בית הספר: רמת האלימות פחתה, תלמידים התייצבו בכיתות בזמן וכיבדו את המורים ואת המנהלת החדשה. "הם שמעו את המורים וראו איך הם מתייחסים אלי וזה חילחל", מספרת כוכבה בסיפוק, "התלמידים שנתנו לי חודשיים, קיבלו אותי".

כעת הגיע הזמן גם למהפך פדגוגי, שלב ב' שיהפוך את בית הספר למצליח, חזק ויוקרתי - לא אתגר קל. אוכלוסיית נתיבות מתאפיינת בקצוות קיצוניים מאוד. הקצה החזק, המצליח ובעל הממון והקצה החלש, המטופל בשירותי הרווחה. זו גם אוכלוסיית התלמידים במוסד החינוכי המתחדש, והיא חייבה, בשביל ההצלחה, איזון, כמרכיב קריטי.

עד לשינוי, ילדי האוכלוסייה החזקה יצאו ללמוד בקיבוצים השכנים, בבתי ספר איכותיים יותר, חזקים ואף אליטיסטיים, בעוד האוכלוסייה החלשה, החילונית, נתקעה בעיר והתקבצה ב"מקיף כללי" הנלעג. לאחר שהחל שיקום התיכון האפשרות ללמוד מחוץ לעיר הצטמצמה, וכאמור הובילה לחיבור בין החזקים והחלשים ברמה הסוציו־אקונומית, בין כותלי "דרכא".

הדרך למשוך לבית הספר את האוכלוסייה החזקה בעיר היתה באמצעות תוכניות לימוד מצוינות, דוגמת "עתידים" ו"תעשידע", שכללו את הכיתות המדעיות־טכנולוגיות. כוכבה מספרת על הדחיפה הגדולה שתוכניות אלה נתנו: "הצוות זכה להעשרות מקצועיות, ואחרי שנים של מרירות ותסכול מצאתי מורים שאוהבים לבוא לעבודה. העסק התחיל לקבל צורה וצבעים חדשים".

גם ברישום התלמידים הורגשה ההתחדשות, ואם, כזכור, עם כניסתה של כוכבה לתפקיד היו רשומים 13 תלמידים לכיתה ז', לשנה הקרובה נרשמו כבר 75. סגנית המנהלת גלי: "אנחנו נותנים מענה לתלמידים החזקים ומאוד מטפחים את הקבוצה הזו. אם בעבר בכל שכבה היה אולי תלמיד אחד שהיה זכאי לבגרות בחמש יחידות מתמטיקה, היום אנו צופים שיהיו 20 תלמידים בארבע ובחמש יחידות לימוד".

התהליך נחל הצלחה. מקפצת "דרכא" הזניקה את התלמידים ואת דימוי בית הספר ורמתו באופן בלתי נתפס. "איכות התלמידים שמגיעים לכאן השתפרה", ממשיכה גלי, "דבר מוביל לדבר. אין בבית הספר תלמידים שקופים - אנחנו מכירים את כולם, יודעים בדיוק מה קורה איתם: מאיזה בית הם מגיעים, אילו קשיים יש להם ביומיום. כך, גם התלמידים החלשים מקבלים את המענה המתאים להם - ברמה האישית וברמה החינוכית. למרות הקצוות הקיצוניים מבחינה לימודית וחברתית, בעינינו כולם שווים".

סיגל מוסיפה: "כיועצת, אני מכירה את כל התלמידים על בוריים. אני מכירה אותם, את הסבתא שלהם, את הדודה, את האחים וההורים ואת כל מה שעובר עליהם. ככה זה עובד כאן. פשוט אין דרך אחרת. כשאומרים שחינוך הוא שליחות - זו לא קלישאה. כאן, בבית הספר הזה, הביטוי הזה חי וקיים".

 

לתפוס את ההזדמנות

לא רק הצוות המקצועי מעיד על ההצלחה, גם האוכלוסייה המקומית שמרוצה מהשינוי. "בית הספר הזה הוא ההוכחה שיש חיים לאחר המוות", אומר איציק ג'רבי, אביו של עודד, בוגר בית הספר, שסיים השנה כיתה י"ב ולומד הנדסת חשמל בתוכנית "עתידים". עודד מהנהן ואומר: "אילולא האמינו בי בבית הספר ועשו מעל ומעבר כדי לעזור לי להצליח, לא הייתי מגיע לאן שהגעתי".

עוד אומר עודד: "בכיתה ז' הייתי עושה הרבה צרות. זה הגיע למצב שכל שבוע היו שולחים אותי הביתה, כל פעם בגלל משהו אחר. הייתי עושה הרבה בעיות: מרביץ לילדים, צועק על המורים, רב עם כולם. בכיתה י"א הפסיקו לי את הלימודים ואמרו לי שיותר אני לא חוזר".

אביו איציק נזכר: "שאלתי את עודד אם הוא רוצה שאמצא לו מסגרת אחרת, אבל הוא אמר לי, 'אבא, אם אני לא חוזר ללמוד ב'דרכא', אני לא חוזר ללמוד בכלל', במילים האלו". עודד קיבל עוד הזדמנות והצליח להשתנות, כאמור בעזרת המורים המסורים. אלו נשארו איתו גם אחרי שעות הלימודים והשקיעו בו עד שהיה זכאי לבגרות, שכללה חמש יחידות מתמטיקה, וגם פיזיקה, עד שהתקבל לתוכנית "עתידים". הצלחה אישית שהיא בבחינת דוגמה לאחרים.

"כל שנה החליפו מנהל. בשנה אחת אפילו החליפו שניים", אומר עודד, "הייתי בטוח שגם כוכבה לא תמשיך, אבל אחרי השנה הראשונה שהיא נשארה, בית הספר הפך ליותר רציני, פחות מבולגן. אז הבנתי שזו ההזדמנות שלי ופשוט תפסתי אותה בשתי ידיים".

גם זיו עוזיאל, בת 16, שתלמד בשנה הקרובה בכיתה י"א, מזדהה עם דבריו של עודד: "בהתחלה היתה לבית הספר סטיגמה ממש לא טובה, אבל עכשיו מדברים עליו באופן אחר לחלוטין - שיש צוות טוב ותוכנית חינוכית טובה. יש לנו עזרה ויותר תגבורים".

מה הביא לשינוי לדעתך?

"זה שילוב של מנהלת טובה וכריזמטית וסגל טוב עם הרבה מוטיבציה. היו פה הרבה שינויים, חילופי מנהלות, והיתה הרגשה של חוסר יציבות. עכשיו המצב שונה לחלוטין. אני מרגישה מאוד בטוחה פה ומאמינה ביכולות של בית הספר הזה". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו