הוריו של דניאל משחזרים: "היה לו מבט קפוא בעיניים"

"זה היה פצמ"ר קטלני, שהגיע לאחר מספר פצמ"רים שנפלו בסביבה. היינו בתוך הבית עם הילדים, והם שיחקו בסלון. האזעקה הבהילה את כולנו. ופתאום, זה קרה כל כך מהר, בשלוש שניות, ואתה מבין שזה לא נפל בשטח פתוח, אלא זה ממש פה, מעבר לקירות. ממש בשניות האלה, דניאל יצא החוצה, ואני מרגיש איך הוא חולף מולי. גילה לקחה את אורי (בן 4 חודשים) משמאלי, מימיני נמצאת יובל, בת 3.5, בתוך האוהל בחצר", כך שיחזר היום דורון טרגרמן את הרגעים הקשים שבהם נהרג ביום שישי בנו דניאל, בן 4.5.

כשהם מוקפים בבני משפחה רבים וחברים שבאו לנחם, שיחזרו בני הזוג דורון וגילה טרגרמן את רגעי האימה שעברו עליהם, שלושה ימים אחרי מות בנם.

"בשניות האלה אני קולט איך חולף מולי רסיס, ונכנס לתוך הבית. הסתובבתי לעבר יובל בתוך האוהל. הנחתי אותה בממ"ד. גילה רצתה להתקשר למישהו, אמרתי לה שאין צורך, רק שתרגיע את הילדים. הייתה לי תחושה, וידעתי כבר שאין צורך שאף אחד יבוא. יצאתי החוצה, והייתי ליד דניאל, ואחרי זה כיסיתי אותו. ניסינו לצאת מהתופת הנוראה זאת, והשארנו את דניאל מאחור".

האם גילה תיארה: "הוא יצא מהאוהל ואמרתי לו, 'דניאל, לממ"ד'. היה לו מבט קפוא בעיניים. אולי כי הוא נבהל. בדרך כלל, כשהייתה אזעקת 'צבע אדום' הוא תמיד היה רץ ראשון לממ"ד, והפעם הוא כאילו קפא. והוא לא הגיע, וזה נתן תחושה לא טובה. הייתה לי תחושה רעה  כשה'צבע אדום' התחיל, והסתכלתי עליו, והייתה לי ממש תחושה רעה. הוא הסתכל לכיוון האוהל, אולי על יובל. והתחושה הרעה לא עזבה אותי לרגע...".

בני הזוג סיפרו כי במהלך מספר שבועות שהו מחוץ לבית, בשל הירי הבלתי פוסק על קיבוצם. "כשחזרנו הביתה הוא היה מאוד נרגש לגלות את הצעצועים שלו, את המיטה שלו, והוא היה עסוק במשחקים שלו, מגלה עוד משחק ועוד צעצוע שהוא לא ראה הרבה בזמן. בצהריים הוא נשכב על המיטה, ואמר  'או, המיטה שלי, כל כך התגעגעתי למיטה שלי'", סיפרה האם גילה, והוסיפה: "אנחנו מנסים לעכל את הכאב והאובדן הזה. זה פשוט לא נתפס שזה קרה. לפעמים, אני מוצאת את עצמי מקשיבה לדורון כדי לקלוט מה קרה. הוא היה ילד מתוק, התמונות שהתפרסמו משקפות את מי שהוא היה באמת. כל מה שהוא עשה הוא עשה הכי טוב".

דורון נזכר: "באותו ערב, הבת יובל שאלה שאלות. התייעצנו עם צוות פסיכולוגי מהמועצה, כי היינו צריכים לתת לה תשובה ברורה, במילים ברורות, מה קרה לאחיה. זה מה שעשינו באותו ערב. יובל ילדה חכמה, ואחרי שאמרתי לה שדניאל קיבל מכה נורא חזקה, היא רצתה לגעת בו בעדינות. מאז היא מתנהגת רגיל, משחקת ועושה הכול, אבל דניאל לא לידה".

ההורים ובני המשפחה בהלוויה, אתמול // צילום: יוסי זליגר

בני הזוג סיפרו שמאז מותו מגיעים לביתם המון אנשים, והם מקבלים פניות ומיילים מכל העולם, שמביעים הזדהות עם כאבם ואובדנם: "רבים אומרים שהם מרגישים שדניאל הוא הילד של כולם, ילד שרוכב על אופניים, משחק בלגו או לובש חולצת כדורגל. באותה מידה זה יכול היה להיות הילד שלהם. אנחנו רוצים להגיד תודה לכל מי שהגיע אלינו. אנחנו רוצים לחיות בשלום באזור הזה, ואנחנו באמת מקווים שיהיה שלום ושהוא יהיה ההרוג האחרון".

האם גילה אמרה עוד כי היא לא מתכוונת לחזור לקיבוץ נחל עוז בתום ימי השבעה. "אין סיכוי שנחזור. זה ברור לנו מאוד. גם אם יהיה באזור שקט, זה לא השקט, אלא הזיכרונות שיש לנו מהבית, זיכרונות לא קלים", אמרה.

היום הגיעו לנחם אותם השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' ושר האוצר יאיר לפיד. בעקבות זאת, אמר דורון: "שאלנו אותם שאלות וקיבלנו תשובות. אבל אני לא יכול להגיד שהתשובות שלהם מספקות". ואילו גילה אמרה: "אנחנו חיים במזרח תיכון מטורף. עבר עלינו אירוע מאוד מאוד מאוד קשה, מחריד, איבדנו בן מתוק, מהמם, יפיפה, חכם, מוכשר וראינו את זה קורה מול העיניים שלנו ואי אפשר לעכל את זה, זה מפחיד. מפחד אותנו להגיע ליום שנעכל את זה, כשנבין מה קורה סביבנו".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו