צילום: דורון פרסאוד, ארכיון: משה בן שמחון, קובי מאירי
הרבה אירועים מתרחשים במדינתנו הקטנה מדי יום, אך שניים מהם עצבנו אותי במיוחד. הראשון, טיסתה של ח"כ חנין זועבי וחבריה לסיעת בל"ד אל "מלאכי השלום" בקטאר.
אחרי שזיהינו את הבעיה ממנה סובלת זועבי, ופרסמנו את שמה 40 פעמים בעיתון בשבוע החולף, קיווינו שכדור ההרגעה הזה יעזור ונזכה לשקט ממנה למספר חודשים. לצערנו, טעינו.
ובאותו עניין, גם פעילי ארגון להב"ה ואנשי הימין שהפגינו מול החתונה המדוברת ביותר בישראל כנראה סובלים מאותה מחלה – ודורשים תשומת לב. בדומה לזועבי, הם מנסים להגיע לטלוויזיה ולרדיו, לזכות בדקות תהילה ולחולל תגרות.
במקרה הזה, אני לא מבין את השופטת שנתנה יד לקיום האירוע, שמאיים על הדו-קיום השברירי בין יהודים לערבים.
והפתרון? לא להתייחס. לא לזועבי ולא לפעילי להב"ה. כך, אולי, נצליח להיחלץ מהרעה החולה הזו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו