צדק לעשירים

דחיית העונש של ברצלונה לתום מועד ההעברות היא בדיחה, ששוב מפלה לטובה את העשירים • וגם: מה גרם לכמה מהגדולות של אירופה להתחמש ביותר משוער אחד?

הרכש של ברצלונה // gettyimages // הרכש של ברצלונה

פיפ"א דחתה את ערעורה של ברצלונה נגד עוצר ההעברות שהוטל עליה בגלל אי סדרים קשים בענייני העברת ילדים בין מדינות. אמירה קלאסית של פיפ"א - לכאורה עקרונית, לכאורה ערכית, ומבחינה מעשית בדיחה וקריצה לאנשי הכסף. כי כשפיפ"א דחתה את הדיון לקצת יותר משבוע לפני סגירת חלון ההעברות היא רוקנה את העונש מתוכן. רוקנה אותו בחלון ההעברות הנוכחי - שבו ברצלונה רכשה בין השאר את לואיס סוארס, איבן רקיטיץ', תומאס וורמלאן', ג'רמי מת'יה ועוד שני שוערים, ורוקנה אותו גם ממשמעות עתידית - כי הודיעה מראש לברצלונה לרכוש את השחקנים שהיא צריכה לפני העונש.

מה פיפ"א היתה יכולה לעשות? ראשית, להקדים את העונש ללפני פתיחת חלון ההעברות. כשרוצים, זה אפשרי. הרי את סוארס שפטו במהירות בזמן המונדיאל. לחלופין, לפסוק שכל העברה של ברצלונה תהיה תלויה בתוצאות הערעור. התחושה של אפליה לטובת החזק היא ברורה ולא חדשה בכדורגל. אבל דווקא בגלל חומרת העניין - הגנה על ילדים בכדורגל - ההתייחסות של פיפ"א מקוממת במיוחד. עדיף היה לא להעניש את ברצלונה בכלל.

וכך המועדון, שמתהדר ביחסים עם יוניצ"ף, קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים, עובר עבירה בענייני התייחסות קטינים ומוצא עצמו פטור מעונש מעשי. מצד שני, ברצלונה גם מקדמת את השלום - גם באמצעות מרכז פרס - בזמן שהיא ממומנת על ידי מממני המלחמה של קטאר.

יש שוערים בשער

תחרות על החולצה בכדורגל היא לרוב די בריאה, אבל הדברים קצת שונים בתחרות על חולצת השוער. ראשית, בגלל אופי התפקיד שהוא תפקיד של ביטחון עצמי. שנית, מכיוון שעל פי היגיון כדורגלני תפקיד השוער הוא תפקיד שבו לא נוגעים. התיאום עם ההגנה חשוב מדי. שוער הוא לא שחקן שאתה מכניס למוטיבציה בכך שתשדר שיש לו מחליף.

שלושה מועדונים גדולים פתחו מאבק על תפקיד השוער. בצ'לסי זה דרמטי במיוחד, כי איש לא יכחיש שגם טיבו קורטואה וגם פטר צ'ך הם לכל הפחות בעשרת השוערים הטובים בעולם. 

פטר צ'ך כבר עשה את מה שאיקר קסיאס בריאל מדריד לא עשה, והודיע שלא יהיה מוכן להיות שוער שני. כי להבדיל כנראה מקסיאס, לא נרשמה אצלו ירידה משמעותית ביכולת. בריאל הביאו את קיילור נבאס הקוסטה־ריקני הנפלא, אבל קסיאס נהנה בכל זאת ממעמד מיוחד. אפילו ריאל מדריד לא רוצה סגל ללא שום שחקן בית.

בברצלונה זה מורכב יותר. כאן אין מצב של שוער שנשאר אלא ממש שני שוערים חדשים. מרק אנדרה טר שטגן אולי מסומן כפתרון לטווח ארוך למועדון הקטלאני. במקביל אליו נרכש קלאודיו ברבו, שוער נבחרת צ'ילה, כנראה כגיבוי אם טר שטגן יתקשה. נראה שהמצב דומה לסיטואציה לפני כמה עונות במנצ'סטר יונייטד. יונייטד האמינה בדויד דה חיאה הצעיר, שכיום על רקע בעיותיה הוא נקודת אור, ואנדרס לינדנגארד הובא כגיבוי.

ולמרות הכל, זו החלטה עם פוטנציאל לבעיות. על רקע העובדה שברצלונה תשחק עם בלמים חדשים, נראה כי אי ודאות בין הקורות היא הדבר האחרון שהקבוצה זקוקה לו. אולי עדיף לה לשלם את "שׁכר הלימוד" על השתלבות שוער חדש בחלק הראשון של העונה - בהנחה שתישאר במאבק האליפות וליגת האלופות בכל מקרה.

וארסנל אולי בסיטואציה הכי תמוהה. אצלה זה אפילו לא מצב של שוער ותיק לצד שוער צעיר. דויד אוספינה הקולומביאני הובא כתחרות לוויצ'ך שצ'שני הפולני, שהוא בערך בן גילו. לזכותו של המנג'ר ארסן ונגר ייאמר שהוא אחד המנג'רים הבודדים שמחליף די בקלות את השוער הראשון שלו במהלך העונה, והתחרות כאן פתוחה.

הבשורה על פי דונגה

כשברזיל הפסידה את גביע העולם של 1950 לאורוגוואי היא לא שיחקה 17 חודשים אחרי המשחק. כיום, אחרי טראומה עצומה אחרת, הזמנים אחרים, וברזיל חוזרת למגרש במשחקי ידידות.

קל לומר ש"אין בסגל של דונגה בשורה". עשרה מה־23 שיחקו גם במונדיאל. אבל זה לא מדויק. נכון, אין קוסמים התקפיים כי קשה למצוא כאלה, אבל אברטון ריביירו מקרוזריו הוא בהחלט פוטנציאל, גם אם בגיל 25 הוא עדיין לא עבר לאירופה או הופיע בנבחרת. גם חבר קבוצתו ריקרדו גולארט הוא המחשה שדונגה לפחות לא מתעלם מההתקפה הפורייה של המוליכה הברזילאית.

והוא גם ביצע כמה תיקונים לטעויות קשות של סקולארי בסגל המונדיאל. שחקני האליפות של אתלטיקו מדריד - פיליפה לואיס (שעבר בינתיים לצ'לסי) ומיראנדה. גם פיליפו קוטיניו מליברפול הוא בחירה הגיונית לנוכח כושרו.

אבל מהפכה לא תהיה וברזיל ממשיכה במנהג מגונה: אם בשנים שלפני המונדיאל תירצו את העובדה שהיא לא משחקת בברזיל בהכנת האיצטדיונים - המונדיאל הסתיים, האיצטדיונים במקום והמשחקים מול אקוודור וקולומביה ייערכו על אדמת ארה"ב. דונגה אולי ישפר במשהו את המצב, אבל הקשר בין הנבחרת למדינתה הולך ונחלש.

שלום אדון יונייטד

זדרבקוב לביגזוב נאבק שנים בבתי המשפט בבולגריה כדי לשנות את שמו למשהו קליט יותר - כמו מנצ'סטר יונייטד. השבוע הצליח במאבקו וחגג את העניין בקעקוע סמל המועדון על מצחו. אני מקווה עבורו שלא יסתבך. הנהלת יונייטד, בחמדנותה הכספית, מטרידה משפטית אוהדים שמשתמשים בסמל בטוויטר שלהם ובאתרים פרטיים.

 

israelhayom

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר