אז מהו סיפור רורי מקילרוי? בחור בגובה 1.75, גיבור מעמד פועלים צפון־אירי שסוכנויות פרסום הגדירו לא מזמן כספורטאי השלישי בעולם במדד "ערכו בפרסום" - אחרי ליונל מסי וניימאר.
למרות שהוא מייצג חבל ארץ של 1.8 מיליון אנשים ונכנס לנעליו של הענק האמריקני טייגר וודס, ביום הראשון הוא נתן לפחות לי את ההסבר למעמד הזה. דווקא לא בניצחונו הדרמטי באליפות הפי.ג'י.איי - הצלע המסיימת של ארבעת טורנירי המייג'ור השנתיים של הגולף - אלא במסיבת העיתונאים שאחרי הניצחון. הוא נשאל אם הוא חושב על השיאים של ג'ק ניקלאוס. למקילרוי יש ארבע זכיות במייג'ורים - כולל השניים האחרונים בחודש האחרון - ורק ניקלאוס וטייגר וודס היו צעירים (במעט) כשהגיעו לתואר הרביעי.
זה המקום שבו סופרסטארים לרוב מעמיסים אותנו בקלישאות דוגמת "אני בכלל לא חושב על זה" או "אני רק רוצה לנצח בשבת הקרובה את הפועל יהוד" או "זו העבודה של התקשורת להתעסק בדברים כאלו". מנסים לשכנע אותנו שהם כל כך עשירים ומצליחים כי הם ניחנים בדרך מחשבה שונה לחלוטין מהאדם הפשוט.
מקילרוי - מי שהופיע בתוכניות אירוח בצפון אירלנד כילד פלא מאז ילדותו - ענה בגילוי לב שהשיא של ניקלאוס (18 זכיות, לטייגר וודס יש 14) רחוק, אבל יש לו מטרות אחרות. להשלים גרנד סלאם קריירה (חסר לו טורניר המאסטרס), להגיע לשיא הזכיות לשחקן אירופאי - לניק פלדו הבריטי יש שישה ולסבי בלסטרוס, הענק הספרדי שהלך לעולמו ב־2011, יש חמישה - ואחר כך הוא יוכל לחשוב הלאה. כלומר הוא חושב על שיאים. זה חשוב לו נורא. הוא רק מפרק את הדרך: קודם ניקח את אירופה, אחר כך העולם.
הוא מודד את עצמו בדיוק בדרך שבה אוהדים מודדים שחקנים. לפני שבועיים, כשזכה בבריטיש אופן במסלול רויאל־ליברפול, הקניט את הקהל המקומי בחיוך ואמר להם "תודה שעודדתם אותי למרות שאני אוהד יונייטד" וחייך לשריקות הבוז. ואוהד הספורט - גם בליברפול, אוהב הקנטה הגונה יותר ממי שמנסה ללקק את התחת כדי לזכות בתמיכת הציבור.
כך למשל, קיבל הציבור את ביטול הנישואים עם כוכבת הטניס הדנית קרולין ווזניאקי. במקום לתת לשערורייה להתפתח, מקילרוי קיבל אחריות וביקש מהתקשורת בצורה מכובדת לא לעסוק בכך. כמו כל כוכב, הוא עוסק בפעילות וולונטרית אבל לא מבקש להציג את עצמו כמתקן את העולם. הוא לא מספר לנו על הצלחתו כמודל לחיים נכונים. הוא האנטיתזה שהגולף היה צריך לאחר אגדת הדמות הרב־תרבותית־מיתולוגית שנבנתה סביב טייגר וודס והתרסקה במהירות.
מקילרוי, אחד משלנו
חוץ מהעניין הקטן הזה שהוא קצת מוכשר יותר, הניצחון ביום ראשון הוסיף נדבך חשוב לאגדיות שלו. את שלושת המייג'ורים הקודמים שלו ניצח כשהוא נכנס עם יתרון ענק ליום האחרון - פעמיים אפילו הגדיל אותו ובליברפול פשוט לא שמט אותו. הפעם הוא נכנס ביתרון חבטה ולאחר עיכוב גדול עקב גשם, שגרם לעיכובים במשחקו, נקלע במהירות לפיגור שלוש חבטות כששלושה גולפאים מעולים מקדימים אותו. הנריק סטנטון השבדי, ריקי פאולר האמריקני ופיל מיקלסן - הגולפאי השני בטיבו בדור שנשלט על ידי טייגר וודס - חמש זכיות במייג'ורים לשמו.
תחת לחץ עצום הוא העלה את רמת משחקו מ"המעולה" הרגיל לפנטסטי. פנטסטי בנסיבות, אבל בחבטת ה"איגל" (לכל גומה יש תקן ואיגל הוא שניים מתחת לבין הגומה העשירית ל־16) מקילרוי מחק את היתרון ובגומה ה־17 עלה ליתרון שתי חבטות. הסיום היה דרמה משעשעת. בגלל העיכוב החושך הגיע. למחרת בבוקר היה צפוי לרדת גשם ודחיית הסיום תשבש סדרי עולם. השחקנים הסכימו לשחק את הגומה האחרונה ברביעייה (לרוב הם משחקים בצמדים) ואפילו ראינו אותם רצים במדשאות כשהגשם חוזר.
בכמעט עלטה, מקילרוי שמר על יתרונו וניצח בחבטה ממיקלסן.
האם מקלרוי ישמור על היציבות הזו בענף שבו חוסר ריכוז הוא נשיקת המוות? הביאו בחשבון את הדבר הבא. הוא מתייעץ מדי פעם עם אלכס פרגוסון. האויב הגדול ביותר שידעה השאננות מימיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
