רויטרס קריינות: עוז מרון
הניו יורק טיימס תיאר היום את סיפורם של שתי משפחות פלשתיניות מבית חאנון, ביניהן גם 18 ילדים, שהקימו מעין בית מאולתר בחצר בית הספר של האו"ם בשכונה ההרוסה שבצפון הרצועה. בדים צבעוניים נתלו מקיר לקיר, ואת הנעליים מתבקשים המבקרים לחלוץ בכניסה.
המבוגרים ביניהם מבלים את רוב שעות היום בהאזנה לרדיו, מצפים לחדשות האחרונות מקהיר, שאולי יבשרו על הפסקת אש עמידה יותר מאשר אלה הזמניות, שלא הוכיחו את עצמן בשבועות האחרונים. "אנחנו עייפים, מאוד עייפים, הילדים עייפים", מספרת איכראם סלימה, ומוסיפה כי לאחר שסבלו כל כך הם מצפים לקבל תוצאות לעתיד טוב יותר.
לאחר יותר מחודש של לחימה, תושבי עזה עצובים וכועסים. הם כועסים על ישראל, שהתקפותיה גרמו להרס של כ-10,000 בתים, הם כועסים על המנהיגים הערביים שלא מתרגשים מהנעשה בעזה, ועל אלה המערביים שלא משנים דבר במציאות הזו, והם כועסים על ארגוני הטרור הפלשתינים, שחפרו מנהרות תחת שכונות המגורים שלהם. אך יותר מהכול הם מיואשים – משבועות ללא חשמל, ומתורים ארוכים עד לקבלת מים ראויים לשתייה, אך גם ממה שהם מתארים כחיים של שנים ארוכות בתחושת כלא.
"חמאס – כישלון פוליטי"
לימה דיאב, עזתית ב ת 27, אומרת כי מאז עלה חמאס לשילטון בעזה לפני 7 שנים – "הכול נהיה גרוע", והיא רואה בתנועה כ"כשלון פוליטי". למרות שהיא מעדיפה שטילים ישוגרו מאזורים פתוחים ולא מלב האוכלוסייה, היא מכנה את מנהרות הטרור של חמאס "גאוניות". "הם אומרים דברים ועובדים, לא רק מדברים".
אסמה אל-גול, עיתונאית מקומית, נהגה לכתוב על הטרור של חמאס. ב-2009 היא עשתה כותרות בעולם כשדיווחה כיצד הוטרדה כאשר בילתה על חוף הים בעזה ללא כיסוי ראש ובקבוצה מעורבת של נשים וגברים. לאחר שתשעה מקרוביה, בכללם תינוק בן 24 ימים, נהרגו במתקפה אווירית ברפיח, היא משוכנעת כי "ישראל יצרה אלפי – לא, מיליוני – נאמני חמאס חדשים".
"אנחנו אנשים, אנחנו קורבנות"
תושב אחר, שאיבד את ביתו, אמר: "עד כה לא השיגו שום דבר, אנחנו לא יודעים מה הם עושים שם בקהיר". "אלה מפלגות – פתח, חמאס וישראל הן מפלגות. אנחנו אנשים, אנחנו קורבנות. אם למפלגות האלה יש בעיות ביניהן, למה אנחנו משלמים את המחיר?".
מעט דרומה מרפיח, בשכונת אל-שאווקה, שני דחפורים כרו בין ההריסות על מנת למצוא עוד גופות במנהרה ששימשה את חמאס בהתקפה בה נהרגו שלושה חיילים ישראלים, ביניהם סגן הדר גולדין. התגובה הישראלית להרג החיילים גרמה למאה מתים עזתים תוך יומיים. ליד פתח המנהרה עמד פקיד האו"ם פאדי אבו אל-רוס, ומצא שאריות אחרונות מביתו. תמונת צלב ממוסגר שמעליו הכיתוב "אלוהים יברך את ביתנו", נמצא שלם לגמרי בין ההריסות. "אני לא רואה את זה כניצחון או תבוסה", הוא אמר, "זה הרס בלבד".
"אני דואגת לילדים"
תושב אחר בשכונה שחזר לביתו עם הפסקת האש, מצא שאריות של פחיות ושימורים וסיגריות עם כיתוב בעברית. "זה לא שווה את זה" הוא אמר תוך שהוא מסתכל על ההרס מסביב. הוא אף התלונן על כך שמנהרות חמאס נבנו "מהמלט שאנו ביקשנו עבור הבתים שלנו". עם זאת הוא טוען כי ברוב המנהרות השתמשו בעץ ובבוץ, וכי רובן מובילות דווקא למצרים ומשמשות להכנסת בגדים ואוכל לרצועה, "למען הילדים".
ד"ר מונה אל-פארה שעובדת בצלב האדום טיפלה במאות ילדים בחודש האחרון. היא סיפרה על ילדה אחת כבת 3 שאותה כינו בשם "אנונימית מס' 6". לא רק שאין לה אף קרוב משפחה שיכול לזהות אותה, חמישה ילדים במצב דומה כבר טופלו על ידה. "אני דואגת לדור הזה, אלה זיכרונות יהיו להם, מה יקרה עוד כמה שנים", היא אמרה. "לא משנה מה תבקש מהילדים האלה לצייר, הציורים יהיו כולם מלאים בדם".
