ארבע שנים לפני ההתנתקות ופינוי גוש קטיף, פירסם הסופר אהרן מגד מאמר מהדהד על "העיוורון הוורוד" - זה "שהלוקים בו רואים אך ורוד מתוך בחירה". מגד סבר שמחנה השלום הוכה בעיוורון שכזה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
בשבועות האחרונים - כשהקשר הסיבתי בין ההתנתקות לבין ההתעצמות והשדרוג האדיר של יכולות הטרור בעזה, התברר כמובהק ליותר ויותר מעגלים - שבנו אל הפרוטוקולים וגזרי העיתונים המצהיבים; אל הניירות והאתרים שתיעדו לפני כעשור את הויכוח הגדול בין ימין ושמאל על ההתנתקות ופינוי גוש קטיף. חזרנו לשלל התחזיות הביטחוניות הוורודות - מוכות העיוורון, כפי שהסתבר - של אנשי ביטחון ומדינאים, שהבטיחו ש"ההתנתקות טובה לביטחון"; אל תרחישים שציירו מציאות ביטחונית אחרת, טובה פי כמה, ורודה.
שאלנו אחדים מאלה שדחו כמעט בזלזול את תחזיותיהם של רואי השחורות אם היום היו נוהגים אחרת. הופתענו לגלות שרק מעט מתחרטים. אחדים מהם התארחו בחודש האחרון באולפני הטלוויזיה והרדיו, פירשנו בביטחון עצמי רב את התנהלות הלחימה בדרום ואף השיאו עצות לדרג המדיני והצבאי. הארכיון שמתעד כמעט הכל, צריך לציין, לא עשה להם חיים קלים. גם מסמכי הבג"ץ נגד ההתנתקות, שהגיש בשעתו הפורום המשפטי למען ארץ ישראל עם עוד 11 עותרים, סייעו להבנת התמונה.
העתירה הזו שנדחתה היא מקום טוב לצאת ממנו. המדינה לא טרחה להתגונן בפניה. היא לא צירפה מסמך או תצהיר כלשהו לתוכנית כדי לגבות את טענתה בדבר השיפור הצפוי במצבה הביטחוני. השופטים, יש לומר, לא היקשו עליה. הם דחו את הטענות המקצועיות והביטחוניות של העותרים, שנסמכו למשל על חוות הדעת של האלוף (מיל') יעקב עמידרור (ראו בהמשך). הם סירבו לבקר בגוש קטיף. הם גם סירבו לזמן את הרמטכ"ל לשעבר, משה יעלון, לעדות. הם הניחו, לא ברור על סמך מה, ש"הפינוי מפחית את רצונם של הפלשתינים לפגוע באוכלוסייה אזרחית".
עו"ד יוסי פוקס חש באותם ימים מתוסכל. הוא הרגיש שבג"ץ מציב מולו "חומות בצורות". "כל ניסיונותיי לברר על מי ועל מה נסמכת המדינה בטענתה שהביטחון ישתפר התנפצו על החומות הללו", סיפר, "הרגשתי שהשופטים עוצמים את עיניהם, מחשש שאם יפקחו אותן - ייאלצו לקבל את העתירה ולעצור את תוכנית ההתנתקות".
מי שדווקא ביקשו באותם ימים להאזין לראשי מערכת הביטחון היו חברי ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת. הם דנו בהתנתקות, אבל המדינה מנעה זאת מהם ולמעשה אסרה על ראש השב"כ יובל דיסקין (שסירב להתראיין לכתבה זו), על הרמטכ"ל דאז בוגי יעלון (כיום שר הביטחון) ועל ראש המועצה לביטחון לאומי גיורא איילנד (היה "עמוס" מכדי להשיב לשאלותינו) להגיע לוועדה. כל השלושה מתחו באותם ימים ביקורת על ההתנתקות.
ובכל זאת, המדינה שלחה לוועדה נציג אחד מטעמה. זה היה ממלא מקומו של איילנד, איתמר יער, כיום חבר המועצה לשלום וביטחון, שבאותם ימים ניהלה קמפיין ציבורי לטובת ההתנתקות. יער ציין כיתרון "צמצום ניכר של סדר הכוחות הצבאי שיידרש על מנת לשמור על הביטחון השוטף באזור". יו"ר הוועדה, ח"כ מיכאל איתן, עימת אותו עם טענות הדרג המקצועי, שלפיהן התוכנית תהווה רוח גבית לטרור. יער הבהיר: "ההחלטה קובעת, בניגוד למה שנאמר פה, שבמצב הכולל יהיה שיפור". "מי הדרג המקצועי שקבע זאת?" התעניין איתן. יער סירב לפרט.
הדרג המקצועי אמר את שלו בצורה מסודרת בעיקר בפורומים פנימיים. הדרג המדיני העניק גיבוי מוחלט לשרון. ממלא המקום, אולמרט, נאם בניו יורק ביוני 2005 והסביר: "אנו עייפים כבר מלהילחם. ההתנתקות תביא יותר הגנה, יותר ביטחון, הרבה יותר שגשוג והרבה יותר שמחה לכל האנשים שחיים במזרח התיכון. יחד ננוע קדימה בכיוון של בניית יחסים שונים, הבנה טובה יותר ואמון גדול יותר". שר הביטחון דאז שאול מופז (שלא השיב לפניית "ישראל השבוע") קבע שהמהלך הכרחי ונכון, וכי יעניק "יותר ביטחון לאזרחי ישראל". ראש השב"כ היוצא דאז אבי דיכטר תמך בתוכנית, והעריך שלא תשנה לרעה את המצב הביטחוני סביב עזה. מנהל לשכתו של ראש הממשלה אריאל שרון, דב ויסגלס, דיבר בזלזול על "בעיה של חפצים מעופפים - במונחי ביטחון לאומי, לא פקטור משמעותי ולא איום לאומי".
תודה נרגשת לשרון
תומכי התוכנית בכנסת דיברו על יתרונותיה הדמוגרפיים - השתחררות מנטל של 1.8 מיליון ערבים בעזה - ועל יתרונותיה המדיניים, אך לא החמיצו את ההזדמנות לקבוע שהיא תביא לשיפור דרמטי במצב הביטחון. רן כהן ממרצ התפלמס עם "אנשי הימין שדיברו על הקסאמים שיעופו מכאן לשם... אני אומר לכם: מי שרוצה לחוס היום לא רק על שדרות אלא גם על אשקלון, צריך להבין שאם לא נצא מרצועת עזה, בתוך שנתיים־שלוש, אולי שנה - הטווח יגיע לאשקלון... לכן, מסיבות ביטחוניות מובהקות צריך לצאת משם".
בנימין בן־אליעזר, לשעבר שר הביטחון ומי שהודה לימים שתהליך ההתנתקות היה טעות גדולה מאוד, העריך בזמן אמת כי "לתוכנית יש השלכות מיידיות על חיזוק ביטחון המדינה", וכי "גם כשהיא נעשית חד־צדדית יש לה יתרונות, משום שאולי היא היחידה היום שיכולה ללכת ולעצור את השעון שמאיץ את ההשתלטות של חמאס על כל השטחים". מאיר שטרית (אז במפלגת קדימה), לימים כמעט נשיא המדינה, ניפנף את המתנגדים: "יש טענה שיהיה איום על היישובים בנגב. עוד לא שמעתי טענה מגוחכת מזו".
יובל שטייניץ, היום השר לענייני מודיעין, אמנם העריך אז כי "מדובר בתוכנית לא קלה", אבל סבר שהיא "עשויה בהסתברות די גבוהה לשפר את מצבנו הגיאו־אסטרטגי". דני יתום, לשעבר ראש המוסד, צפה אף הוא ש"ההיפרדות תביא למציאות ביטחונית, מדינית וגיאוגרפית טובה יותר".
ראש הממשלה שרון, שהוביל את התוכנית, הבהיר שמטרתה היא להפחית ככל האפשר את הטרור ולהעניק לאזרחי ישראל את מירב הביטחון. אופיר פינס (העבודה) הודה לו במילים נרגשות על כך שהוא מעניק לו ולרעייתו תקווה, שכשבנם יתגייס "הוא לא יצטרך יותר לשרת את עם ישראל ברצועת עזה".
שרי הליכוד, ובראשם בנימין נתניהו, דווקא הרחיבו בדבר הסכנות הביטחוניות של התוכנית, אך לאחר התלבטות ממושכת - הצביעו בעדה. נתניהו עצמו נאבק על עניין משאל העם, אך הבהיר לאורי אריאל: "שלא יהיה לך ספק - במשאל עם, אני אצביע בעד". ימים אחדים לפני ביצוע ההתנתקות התפטר מהממשלה.
ח"כ אפרים סנה (העבודה) שפע נבואות שחורות, שלימים התברר כי היו מדויקות להפליא: "אנחנו נקבל חמאסטן שמונה קילומטרים מאשקלון... אין ואקום בחיים. כשם שבדרום לבנון צה"ל יצא ונכנס חיזבאללה - שם קיבלנו חיזבאללהסטן, וכאן נקבל חמאסטן". אבל גם סנה, חבר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, הצביע בעד התוכנית.
שגיאת התגובה המאוחרת
תשע שנים אחרי, שבנו אליהם. בעיקר לאלה שכיכבו כפרשנים באולפנים במהלך המלחמה האחרונה. אלון ליאל, לשעבר מנכ"ל משרד החוץ שתמך בהתנתקות ועמד על יתרונותיה הביטחוניים, אומר היום כי "אינו רוצה לדבר על העבר וההיסטוריה, אלא לעסוק בהווה ובעתיד ולא להתעסק בשטויות. תמכתי בהתנתקות, ועכשיו אני תומך במהלך מדיני גורף שיכלול את עזה והגדה ויהפוך את המלחמה הזאת למלחמת העצמאות הפלשתינית".
דני יתום מבהיר שהיה מצביע בעד התוכנית גם כעת. לדבריו, "אין אנו יכולים להגיד מה היה קורה לו היינו נשארים ברצועת עזה, ובפני אילו בעיות ביטחוניות היינו עומדים במקרה כזה". יתום אומר שלפני ההתנתקות ולפני היציאה מעזה, "היו לנו בממוצע יותר הרוגים בכל שנה מאשר בשנים שלאחר יציאתנו משם". הוא מודה ש"יש קשר סיבתי" בין ההתנתקות למציאות הביטחונית שאליה הגענו, אך סבור ש"היה צריך לטפל במציאות הזו באמצעות פעולות צבאיות הרבה יותר קשות מול חמאס, כבר כשהחל טפטוף הרקטות. במשך שנים ידענו על ההתעצמות של חמאס, על כך שהוא חופר את כל רצועת עזה. טעינו כשלא הגבנו מייד באופן הרבה יותר נחרץ וכואב מול חמאס וארגוני הטרור".
גם רן כהן אינו מתחרט. "אילו היינו נשארים ברצועה", הוא אומר, "המלכוד הצבאי והביטחוני היה הרבה יותר גדול. היינו שרויים במציאות מטורפת, שבה שני מיליון פלשתינים תלויים על צווארנו כאבן רחיים ובתוכם אלפי ישראלים בתוך התנחלויות. הטעות האמיתית היתה שישראל לא הלכה על הסדר משולב של עזה והגדה".
כהן דוחה את הטענה שהתפתחות "עזה תחתית" - פרויקט המנהרות - וצבירת אלפי הרקטות והטילים, התאפשרו בזכות ההתנתקות. "ישבתי 13 שנה בוועדת החוץ והביטחון כחבר ועדת המשנה למודיעין. הכל הוכן כבר אז, עוד כשישבנו בעזה. אפילו מנהרות היו אז, מתחת לאף שלנו. מתחת לנצרים, מתחת לגוש קטיף". אפרים סנה אומר אף הוא כי "בשום פנים ואופן לא הייתי מצביע בעד תוכנית שמשאירה 8,000 ישראלים בעזה. לו היינו משאירים אותם שם, חייהם היו גרועים פי כמה מחייהם של תושבי כיסופים ונחל עוז כיום".
סנה מגלה כי שנה לפני ההתנתקות העביר לאריאל שרון הצעה שגיבש עם שני מומחים, אנשי אקדמיה פלשתינים, שמונו על ידי מוחמד דחלאן באישורו של אבו מאזן. "שירטטנו יחד תוכנית מדורגת לנסיגה של ישראל מעזה, בכפוף לחיסול הטרור ולהשתלטות הרשות הפלשתינית. לתוכנית קראו: 'פיילוט - עזה'. שרון דחה אותה. הוא טעה. אחר כך טעה בכך שמסר למעשה את עזה לחמאס, ואחרי כן טעה יורשו בכך שבעופרת יצוקה לא שבר את כוחו של חמאס. היינו קרובים מאוד לכך". המטרה המוגבלת של המבצע הנוכחי, סבור סנה, "היתה אף היא טעות: היה צריך להציב יעד של מיטוט חמאס ושבירתו, כמובן בשילוב מו"מ מדיני עם הרשות הפלשתינית".
"יש הגנה - לחמאס ולג'יהאד"
היום, י"ב באב, תשע שנים בדיוק לפינוי גוש קטיף, ראוי לשוב גם אל אלה שראו את הנולד. היו רבים כאלה: תושבי גוש קטיף, עיתונאים וח"כים מהימין. אבל מכיוון שהשורות הללו עוסקות בזווית הביטחונית, בחרנו בחוות דעתו של האלוף (מיל') יעקב עמידרור, שהוגשה באותם ימים לבג"ץ במסגרת העתירה של הפורום המשפטי למען ארץ ישראל. כן בחרנו בדעת היחיד של השופט אדמונד לוי, שנפטר לפני כחצי שנה, ושסבר אז כי יש לקבל את העתירה נגד ההתנתקות.
עמידרור, עד לפני תשעה חודשים ראש המטה לביטחון לאומי, כתב אז בין השאר: "היציאה של צה"ל מעזה היא בעלת פוטנציאל של ממש להחמרת המצב הביטחוני, ולו רק משום שאשקלון תיכנס באופן מיידי לתחום הרקטות המצויות בידי הפלשתינים כיום... הנסיגה החד־צדדית גרועה שבעתיים, כי היא נותנת הכל בלא לקבל דבר, אפילו לא הבטחה להילחם בטרור... באופן אבסורדי תהיה הרשות הפלשתינית, תחת חוטמו של צה"ל, אחד המקומות היחידים בעולם שבהם יהיו חמאס והג'יהאד האיסלאמי מוגנים... ולזה קוראים 'מציאות ביטחונית טובה יותר'".
"לא הייתי נדרש לניתוח המפורט כאן", הסביר אז עמידרור, "אם היה החוק אומר אמת: שמדינת ישראל, מסיבות שלא הובהרו ברבים, החליטה להמר על ביטחונם של תושביה שממערב לצפון השומרון וסביב רצועה עזה, לוותר על יכולתה להגן עליהם ולהעביר את האחריות לפלשתינים, שאינם מחויבים לשום מעשה או מחדל. החוק, אם יש קשר בינו לבין אמת, צריך להבהיר כי אין ביכולת הממשלה להצביע על כך שהתוכנית תביא לשיפור ביטחוני או מדיני, אך הממשלה ממליצה בכל זאת להעביר את החוק בלי שהיא מסבירה מדוע".
גם השופט לוי לא הבין מדוע "לא טרחו המשיבים (המדינה) לצרף לתגובתם חוות דעת של מומחים, אשר היתה עשויה להבהיר אם המטרות המוצהרות הן גם בנות השגה".
לוי הביא בדעת המיעוט שלו ציטוטים רבים מפי בכירים במערכת הביטחון ומדינאים, שראו בהתנתקות החד־צדדית מהלך הרה אסון. עימם נמנו ראש השב"כ, שאמר "נקבל את דרום לבנון בדרום ישראל"; הרמטכ"ל, שאמר כי "ההתנתקות תיתן רוח גבית לטרור"; בנימין נתניהו, שאמר כי ההתנתקות "תחזק את הטרור ותעורר את תיאבונו לפיגועים נוספים"; יוסי ביילין, שהעריך כי "ההתנתקות עלולה להביא להתחדשות האלימות", ושלמה גזית, לשעבר ראש אמ"ן, שצפה כי "אנו עלולים למצוא 'סופר קסאם' שטווח הפגיעה שלו מגיע עד אשקלון".
לוי הסיק שהמעט שהמדינה היתה חייבת לעשות ונמנעה ממנו הוא "להסביר לבית המשפט את מה שלא טרחה להסביר לציבור הרחב, מה גרם לאותה תפנית דרמטית בהתנהלותה... מה התכלית המצדיקה לא רק את עקירתם של אלפי מתיישבים ממקומם, אלא גם את חשיפתם שלהם לגל טרור מחודש, שמפניו מתריעים גורמי ממשל וגורמים ביטחוניים כה בכירים". לוי התרשם כי התכלית של ההתנתקות - כפי שהוצגה בפניו - לא זו בלבד שלא התבררה דייה, אלא ש"כרוכות בה סכנות מרחיקות לכת, אשר הופכות את אותה תכלית ללא ראויה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו