תנו לברוח

למי שמחפש איך לברוח מהמציאות הקשה אל המוסיקה ולגלות שגם בעבר הרחוק, בתקופות אפילו קשות יותר בתולדותינו, יצאנו מזה בסופו של דבר - אני רוצה להמליץ על תקליט שיצא בדיוק החודש לפני 40 שנה, ונשמע טוב ומהנה גם כיום: "פוגי בפיתה", האלבום השני של להקת כוורת. אחד מאלבומי האסקפיזם הגדולים שנוצרו במוסיקה הישראלית. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

בניגוד לאלבום הבכורה של הלהקה, "סיפורי פוגי", שיצא אמנם זמן קצר אחרי מלחמת יום כיפור אך נכתב והוקלט עוד לפני אוקטובר 1973, התקליט השני נוצר בתקופה המאוד קודרת של אחרי מלחמת יום כיפור, תקופה של ליקוק הפצעים ושל התמודדות עם שכול ועם פצועים רבים. לאלה התווספו תחילתה של מחאה פוליטית, דיבורים על מחדלי המלחמה וועדת אגרנט, שמונתה לבדוק אם היה מחדל.

שוק הבידור (ככה קראו לזה אז) ספג מהלומה כבדה. אמנים רבים גויסו או התנדבו להופעות במילואים, ותעשיית המוסיקה נכנסה לתקופת משבר ארוכה. במקביל היה אז משבר אנרגיה שמשמעותו היתה מחירי נפט גבוהים, והיתה פעילות ממשלתית לצמצם את צריכת הדלק הפרטית. תקליטי ויניל, שהם מוצר לוואי של נפט, הפכו יקרים מאוד. 

ובכל זאת, המוסיקה הישראלית עלתה ופרחה. מלחמת יום כיפור היתה נקודת מפנה במוסיקה הישראלית, שלא חזרה להיות כמו קודם, וכוורת היתה ממובילי השינוי. ההצלחה הפנומנלית של "סיפורי פוגי" (תקליט הבכורה של הלהקה נמכר בתוך שבועות ספורים ב־70 אלף עותקים והיה להצלחה הגדולה ביותר מאז "ירושלים של זהב") טרפה את הקלפים. פתאום רוק מתובל בהשפעות מזרחיות וטקסטים שנשמעים כמו נונסנס הפכו להצלחה. 

סנדרסון וחבריו התעלמו לחלוטין מהמלחמה ששינתה את פני המדינה ולא עסקו בכעס ובמחאה. להפך, כוורת הציעה שירי בריחה מן המציאות: אסקפיזם מוחלט כקונספט. 

שיר לאירוויזיון

"פוגי בפיתה", האלבום השני של כוורת, כבר היה קצת שונה. אחרי ההצלחה של "סיפורי פוגי" הציפיות ממנו היו גבוהות, ויציאתו לוותה באכזבה מסוימת. "פוגי בפיתה" כלל שירים אחדים מתוך המופע "סיפורי פוגי" שלא נכנסו לאלבום הבכורה, ולצידם שירים חדשים לגמרי. התחושה היתה שמדובר באלבום שאריות, אולם 40 שנה אחרי די ברור שגם "פוגי בפיתה" הוא אלבום מופת.  

קודם כל הלהיט הענק מתוך האלבום, "נתתי לה חיי". קשה אולי להאמין, אבל בראשית 1974, חודשיים בלבד אחרי מלחמת יום כיפור, ייצגה כוורת את ישראל בתחרות האירוויזיון עם השיר הזה (מילים ולחן: סנדרסון ואולארצ'יק), שיר אהבה שבתוכו הסתתרה גם אמירה פוליטית: "יש מספיק אוויר למדינה או שתיים". היו גם שמועות על כך שהכוונה ב"נתתי לה חיי" היתה לגולדה מאיר, מי שהיתה אז ראש ממשלת ישראל. הזוכה באותו אירוויזיון היתה להקת אבבא עם השיר "ווטרלו". "נתתי לה חיי" הסתפק במקום השביעי. 

לצד "נתתי לה חיי" נכללו בתקליט מגוון של שירים בסגנונות שונים: חידוש לשיר עתיק של להקת הנח"ל, "הורה היאחזות" (מילים: יחיאל מוהר, לחן: דב זלצר), "סוכר בתה", "אוכל ת'ציפורניים", "לאמור א'לאבי" הכאילו צרפתי, "התמנון האיטר" האינסטרומנטלי־ערבי עם תזמורתו של זוזו מוסא, והשיר הכי מורכב ומתקדם של הלהקה עד אז - "הבלדה על ארי ודרצ'י". 

באמצע 1974, כשיצא האלבום, הייתי טרום גל"צ, מוכר בחנות התקליטים ספיר בירושלים. ההתרגשות לקראת האלבום החדש של כוורת היתה עצומה, ואני החלטתי לשווק את האלבום בחנות בדרך מקורית - קניתי במכולת הסמוכה עשר פיתות, חציתי אותן באמצע ומילאתי את כל חלון הראווה של החנות ב־20 עותקים של "פוגי בפיתה". שנאמר: מי תלה פה פיתה?