שוק ההעברות בכדורגל הוא הוכחה נוספת לכך שהתחרותיות בענף רקובה מהיסוד. צמרת הכדורגל האירופי היא מועדון סגור. קבוצות קטנות יותר - גם אם הן קבוצות פאר כגון דורטמונד, אתלטיקו מדריד או ליברפול - צריכות בסופו של דבר למכור את שחקניהן המרכזיים. הצלחה של מועדון בסדר גודל קטן יותר היא לא פעם דווקא מכה לאוהדי הקבוצה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
המציאות היא מספר קטן של מועדוני כסף, שגם בתוכם ההיררכיה ברורה. המהות האמיתית והעצובה היא עוד קיץ שבו התחרות בליגות האירופיות מושמדת ללא רחמים. המחשבה כי "קבוצה שפועלת נכון ועובדת לטווח ארוך תוכל להצטרף למועדון הגדולות" היא אגדה; אגדה שהתקשורת שמחה לשתף איתה פעולה כדי לתת לגיטימיות למשחק שמפרנס אותה יפה.
בורוסיה דורטמונד איבדה זו השנה השנייה ברציפות את השחקן המרכזי ביותר שלה ליריבתה המרכזית באיירן מינכן. אם בשנה שעברה מריו גצה הפעיל סעיף שחרור, בקיץ הזה רוברט לבנדובסקי נתן לחוזה שלו בדורטמונד להסתיים כדי לעבור בחינם. בשנתיים שלפני כן - כשזכתה באליפויות גרמניה, איבדה גם כן שחקן מוביל בסיום כל עונה - את נורי שהין ושינג'י קגאווה. אבל הסכנה לאוהדי דורטמונד בקיץ הזה רחוקה מלהסתיים, כשמאטס הומלס ומרקו רויס הם נושא לספקולציות שוק העברות עקשניות.
המעניין לגבי דורטמונד, שבינתיים שום שחקן שהעבירה לא הביא תועלת מיוחדת למועדון שאליו עבר. שהין וקגאווה נכשלו, גצה היה סתם תוספת לא נחוצה בסגל האינסופי של באיירן, ולמרות אלו לא הייתי מהמר נגד הצלחתו של לבנדובסקי, שמגיע לבאיירן בתפקיד שבו היא דווקא דלילה ביותר. דורטמונד בינתיים התרחקה מרחק גדול מהפיסגה.
אם דורטמונד היתה המצליחה האלטרנטיבית של אירופה במשך 4-3 שנים, באה אתלטיקו מדריד בעונה חלומית שבה זכתה באליפות ספרד והגיעה לגמר ליגת אלופות. האם הסגל הפנטסטי הזה ירוץ שנה נוספת? רחוק מכך. רשימת העוזבים כוללת כבר עכשיו את דייגו קוסטה, פיליפה, אדריאן, דייגו ואולי את השוער טיבו קורטאה. כמה אירוני שהקבוצה שאותה הביסה אתלטיקו בחצי גמר האלופות, צ'לסי, העבירה שלושה משחקני יריבתה אליה.
כמו דורטמונדֿ, אתלטיקו מורגלת במצב הזה. רשימת השחקנים ששיחררה בעונות האחרונות דמיונית וכוללת את רדאמל פלקאו, קון אגוארו, דויד דה חאה, מרטין דמיקליס, ובכלל אתלטיקו מחליפה לרוב כעשרה שחקני סגל בכל שנה - כשהיא בנויה ממארג מוזר של השאלות ומצב של בעלות צדדים שלישיים בכרטיסי שחקן.
וכך השקר, שלפיו הצלחה משדרגת הצלחה, נחשף. אתלטיקו תנסה שוב להתגבר על עזיבת שחקנים בכירים. הצלחותיה מאפשרות לה החתמות יפות - כמו אנטון גריזמן ומאריו מנדז'וקיץ', אבל זה מצב שונה בתכלית מריאל ומברצלונה שפשוט מתחזקות כרצונן.
באיטליה הקבוצה שנושלה בעקבות הצלחותיה בשנים האחרונות היתה נאפולי - עם עזיבתם של אדינסון קבאני ואסקיאל לבאצי. באנגליה רשימת הגדולות רחבה יחסית, ועדיין התופעה דומה. טוטנהאם נעצרה על גבול הכניסה לארבע הגדולות כשאיבדה בתוך שנתיים את לוקה מודריץ׳ וגארת' בייל. ובקיץ הזה סיפור מטורף בסאות'המפטון, אחת מהפתעות העונה החולפת, שנחלשה בחלק השני של העונה, אבל עדיין רשמה מקום שמיני מכובד מאוד. התוצאה היא מכירה של 6-5 שחקניה הטובים ביותר וכן עזיבת המנג'ר.
סביר שכמו בכל עונה יהיה סיפור סינדרלה מצד דורטמונד או אתלטיקו או אולי מועדון אחר שיבליח; אברטון התקרבה לכך בעונה שעברה. אבל המציאות היא שמועדון כזה לא יחזיק מעמד לאורך זמן. המצב בכדורגל האירופי דומה למצב שבו באן.בי.אי היו קובעים שהאלופה תקבל את הבחירה הראשונה בדראפט ופטור של כמה מיליונים מתקרת השכר, כפרס על הצלחתה.
לאן הולך שוק ההעברות?
ראשית, ריאל מדריד לעולם מבצעת את המכירות העיקריות רק לאחר שקנתה שחקנים. אנחל די מאריה ולוקה מודריץ', הנפגעים העיקריים מרשימת הקניות הנוכחית, הם מועמדים עיקריים להעברה. אחת הטעויות הגדולות ששחקן יכול לעשות בריאל מדריד היא להתעקש ולהילחם על מקומו - קאקה שרף הרבה ממה שהיתה צריכה להיות קריירה גדולה יותר במחשבה הזו. אריאן רובן שעזב בזמן גילה שאת המקום בהיסטוריה אפשר לכבוש במועדונים אחרים.
שנית, שיטת המשחק של מנצ'סטר יונייטד. לואי ואן חאל כבר החליט ששיטת המשחק שלו תהיה 2-3-5, שאפשר גם לכנות 2-5-3. ההחלטה נובעת מהרצון להציב את הכוכבים המוכחים שלו - חואן מאטה, וויין רוני ורובין ואן פרסי בתפקיד המתאים להם. התוצאה היא ששחקן כנף במנצ'סטר יונייטד צריך להיות כזה שיודע להגן ולהתקיף. רכישה אחת - לוק שואו - כבר קשורה לעניין, אבל בסגל הנוכחי יש מעט מאוד שחקני כנף שמסוגלים לתפקיד המורחב, ואם ואן חאל יסבול קיצוני אחד התקפי בלבד בסגל זה יהיה עדנן ינוזאי המאוד מבטיח. נאני, אשלי יאנג ואולי אנטוניו ולנסיה נראים לא שייכים לתוכניות.
משפט לחוד ומציאות לחוד
שופט בלוס אנג'לס כפה סופית את מכירת הלוס אנג'לס קליפרס למנכ"ל מיקרוסופט לשעבר סטיב בלמר. כזכור, דונלד סטרלינג, הבעלים הנוכחי, צוטט באמירות גזעניות נגד שחורים באופן כללי, ונגד מג'יק ג'ונסון באופן קצת יותר ספציפי.
איני משוכנע שהקייס המשפטי של הליגה היה כל כך חזק. לכפות מהלך מסחרי על אדם בגלל שיחת טלפון פרטית עם בת זוגו שהוקלטה שלא בידיעתו זה מאוד מרחיק לכת. אבל יש משפט ויש מציאות.
מרגע ששחקנים שחורים - ובהם כריס פול כוכב הקבוצה - הודיעו שישקלו לא לשחק עבור בעלים גזען, דינו נחרץ. כי באותה מידה - שום בית משפט לא יוכל לכפות על שחקנים לשחק עבור בעלות כזו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
