יום שבת האחרון, היום ה־12 ללחימה במבצע צוק איתן. סג"מ בר רהב, בן 21, קצין בהנדסה קרבית, יוצא מהרכב שבו נסע באזור האש. "הוא היה חייב לבדוק ששום דבר לא נשאר מאחור", העידו מפקדיו. שניות אחר כך טיל נ"ט פגע ברכב ההנדסי שבר עמד בסמוך אליו - הוא נהרג במקום. בר ז"ל היה יכול לסדר לעצמו שירות צבאי קל. קרוב לבית, בלי סיכונים.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
הוא היה קפטן וכוכב קבוצת הפועל קריית טבעון בכדור מים וגם שחקן בנבחרת ישראל. ספורטאי מצטיין, שבחר לוותר על שירות קל ונוח והלך למסלול קרבי, בשאיפה להגיע ליחידה מובחרת. הקריירה כספורטאי, החליט, יכולה לחכות.
"למעשה, עתידו כבר היה סלול, סיפר מאמנו בקריית טבעון, מושיקו הרשקוביץ', "בר היה יכול להמשיך לשחק, להצטיין, לקבל מילגה במכללה בארה"ב ולחזור משם עם תואר ראשון". אך בר, בן ונכד לשחקני כדור מים מצוינים, הלך כאמור בדרכם של אחיו ניר ודודו מורן בנימין - הוא ענה ללא היסוס לשאלה במה יבחר. הדוד מורן מסביר: "זה משהו שנמצא בלב - הרצון להצטיין ולשרת את המדינה שלך".
אך עוד בטרם התגייס לצה"ל, בר כבר שירת את המדינה, כאמור כשחקן הנבחרת. הוא השתתף בטורנירים בינלאומיים, בלט וזכה לשמוע רבים המנבאים לו עתיד מזהיר. "בגיל 14 ראינו שיש לו את זה", מספר יו"ר הפועל קריית טבעון, איתן נפשי, ל"ישראל השבוע" ומוסיף: "הוא היה מוכשר. לא רק עבודה קשה ומשמעת, אלא פשוט היה לו את זה. זריקה מדויקת, שחקן חסר פחד. העלינו אותו לבוגרים, וכבר בגיל 17 היה שותף לקבוצה שזכתה באליפות המדינה".
מתקשה לדבר על בר בלשון עבר, ממשיך נפשי: "דיברנו איתו לפני הגיוס על האפשרות שיהיה ספורטאי מצטיין. יש נוהל באגודה, שצריך קודם לשבת איתי. אמרתי לו: 'אתם עלי לא תעבוד פעמיים', כי לדוד שלו סידרתי ספורטאי מצטיין וגם הוא הלך לשירות קרבי. הוא אמר לי: 'איתן, אני רוצה להמשיך בכדור מים, תסדר לי הכל ואל תדאג, אני לא עובד עליך'. כמובן שעשיתי את מה שהוא ביקש והוא כמובן קיבל תואר ספורטאי מצטיין. סבו ואביו היו מבסוטים וגם אנחנו.
"עברו חודשיים והוא בא אלי עם החיוך הביישני שלו ואמר לי: 'היתה לי התלבטות קשה, אבל אתה יודע מה אני הולך להגיד לך'. זאת אגודה שמחנכת ללכת לקרבי. הדוד שלו כאמור ויתר והלך לצבא, אז מה הוא יעשה. בסופו של דבר, הוא עבר גיבוש של הנדסה קרבית ויצא לקצונה, כי כמו בכל דבר בחיים, בר רצה להצטיין".
נפשי מתרגש. הוא ידע אז שלא יעצור את בר מללכת אחרי ליבו, בדיוק כפי שעשו רבים משחקניה המצטיינים של הפועל קריית טבעון.
בבריכה
באש ובמים
הבריכה, שבה התאמנה ושיחקה הקבוצה, הפכה לביתו השני של בר כבר בגיל שלוש. הוא היה מגיע אליה עם סבו עוזי כדי לחלק כריכים לשחקנים, שאותם החל להעריץ. הוא רצה להיות כמותם.
מאמנו הראשון, אלי לוי, אמנם עזב את התחום, אבל הוא לא שוכח את הילד הקטן שצמח לתפארת: "לא אשכח את החיוכים והאושר על פניהם של סבו וסבתו כשהוא היה משחק במים או מקבל גביע ומדליה על כך שהצטיין או זכה באליפות. אלה רגעים שכמאמן, אתה רואה מהצד וגורמים לך לאושר. בהלוויה המשפחה כולה הגיעה עם חולצות האגודה. עם הסמל. כל שחקני הכדור מים בקריית טבעון מוותרים על האפשרות לשרת ליד הבית כספורטאים מצטיינים והולכים לחזית, לקרבי ביותר, לקצונה. ככה מחנכים אותנו, ככה חינכנו אותם. בר כמובן היה כמו כולם".
הרצון ללכת לשירות קרבי אינו ייחודי לקריית טבעון, הוא קיים בקרב כל שחקני האגודות בעמק יזרעאל. מעבר לפעילות במסגרת הקבוצות, יש מסגרת נוספת, המאמנת אותם ומכשירה אותם להגיע מוכנים לשירות קרבי.
בר עבר באותה מסגרת, שלמעשה יוצרת מצב פרדוקסלי - מצד אחד בקבוצות הכדור מים באזור רוצים לגדל שחקנים מוכשרים, שיובילו אותן להצלחות, אך ללא היסוס הם גם מספקים את אימוני הכושר הדרושים להגיע לשירות בצה"ל בכושר גופני יוצא דופן. "אנחנו גרים בעמק יזרעאל", מסביר נפשי, "כך העמק חושב. הם רק מסיימים עם הכדור מים ולהוטים ללכת לקרבי. אני לא יכול להתמודד איתם".
למרות שירותו הקרבי, בר לא השאיר מאחור את אהבתו לכדור מים. הוא חזר לבריכה בכל פעם שניתנה לו ההזדמנות. עם הכדור, במים, היה זה זמן איכות שהעדיף על מנוחה ושינה, טרם החזרה למדים ולבסיס.
כחייל קרבי הוא לא היה יכול להמשיך לשחק בליגה הלאומית, אך הוא הקפיד לשמור על פעילות בליגה הארצית ולהשתתף בטורנירים שונים, בכל מסגרת שהתאפשרה לו. לפני שבועיים יצא הביתה ביום שישי, התקשר לדוד מורן ואמר: "אני בא לאסוף אותך בחמש לאימון, אל תגיד לי 'אין לי כוח', כי אחר כך אני חוזר לשבועיים לפחות של פעילות".
מורן לא היה יכול לסרב, הצטרף לאימון ומאוחר יותר לטורניר שנערך בבריכה בקריית טבעון. זאת היתה הפעם האחרונה שבר קפץ לבריכה שבה גדל, הפעם האחרונה שבה שיחק את המשחק שכל כך אהב. הכל טרי. בחדר האמבטיה, בביתו של בר ברמת ישי, נותר תלוי בגד הים שלו. ריח הכלור עוד באוויר. בני המשפחה מסרבים להוריד אותו, מתקשים להאמין שמספר 7 של הפועל קריית טבעון ונבחרת ישראל לא ישוב ללבוש אותו.
מחר יתקיים בבריכה בקריית טבעון טורניר נוסף. גם בו אמור היה בר רהב ז"ל להשתתף. למרות האבל, הדוד מורן והאח ניר רוצים להשתתף מחר בטורניר, "כי זה מה שבר היה רוצה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו