סמ"ר משה מלקו, בן 20 מירושלים
"החלום הגדול שלו היה להיות לוחם בגולני "
אבל נפל על שכונת נווה יעקב בירושלים לאחר שנודע כי בן השכונה, סמ"ר משה מלקו, לוחם בגולני, נהרג במהלך פעילות של כוחות צה"ל ברצועת עזה. הלווייתו תיערך היום ב-16:00 בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. מלקו השאיר אחריו הורים ושבעה אחים. אחד מקרובי משפחתו של מלקו סיפר כי: "משה היה בחור חייכן ושמח. הוא הלך לקרבי בעקבות אחיו".
החלום הגדול שלו היה להיות לוחם בגולני והוא היה מאושר שהפך ללוחם. הכאב שלנו הוא גדול". ביום שישי, לפני שנכנס לפעילות המבצעית ממנה לא חזר, שוחח משה עם אימו המודאגת. זו הייתה השיחה האחרונה שלו עם אימו, שלא יודעת את נפשה מרוב צער על מותו של בנה האהוב. מלקו גם שלח הודעות טקסט לחבריו ביום שישי וביקש לאחל להם שבת שלום. בני משפחתו התקשו לעכל את בשורת האיוב שנחתה עליהם.
סמ"ר ניסים שון כרמלי, בן 21 מרעננה
עלה לארץ, ולמרות הפציעה ברגלו - התעקש להיכנס לעזה
שון כרמלי
בביתן שברעננה ישבו אמש גל (28) ואור (27), שתי אחיותיו של סמל שון כרמלי בן ה־21, מתקשות לעכל כי אחיהן הקטן הוא אחד משבעת לוחמי גדוד 13 בגולני, אשר איבדו את חייהם מפגיעת טיל בנגמ"ש שבו נסעו. כעת הן ממתינות להוריהם, אלון ודליה, שצפויים לנחות במהלך היום מטקסס, ורק אז תתקיים ההלוויה בבית העלמין בחיפה. סמל כרמלי יועלה לדרגת סמל ראשון.
שון עלה לישראל בשנת 2008, היישר לכיתה י' בתיכון אוסטרובסקי ברעננה. הוא התגורר עם אחיותיו בבית המשפחה ברעננה, בעוד ההורים, ישראלים שעברו לפני שנים לארה"ב, נותרו שם. ב־2011, עם סיום לימודיו התיכוניים, הוא התגייס למקום שהכי רצה - לחטיבת גולני.
מנהלת תיכון אוסטרובסקי, יפה להבי, הייתה בבית עם האחיות ועם חבריו לתיכון זמן קצר לאחר היוודע הבשורה המרה. "הכי חשוב בעיניי זה ששון, כאזרח ארה"ב, היה יכול לבחור בכל מה שרק רצה. הוא היה יכול לסיים את הלימודים ולחזור לארה"ב. הוא לא היה חייב להישאר פה ולהתגייס לצבא. ובכל זאת, שון בחר להישאר בארץ ולשרת שירות קרבי, בזמן שהיה יכול לחזור להוריו", סיפרה להבי. לדבריה, שון היה תלמיד טוב ושקט, אשר סיים את בחינות הבגרות בהצטיינות. "הוא היה ילד חביב וחברותי", הוסיפה והצביעה על חבריו שפקדו את הבית כהוכחה לכך.
בחבריו של שון ששהו בבית היה גם חבר הילדות שלו מטקסס, אלרואי מזרחי. "גדלנו יחד, עשינו עלייה יחד, והתגייסנו יחד. הוא לגולני ואני לצנחנים. שון היה מורעל צבא. הוא אהב את הצבא ורצה להיות הכי קרבי שיש", סיפר מזרחי. "כשחבר שלי שלח לי על הבוקר בווטסאפ את ההודעה שחיילים מגדוד 13 נהרגו, ישר התפללתי שזה לא יהיה שון. אחר כך קבלתי את הרשימה של החבר'ה שנהרגו. השם של שון היה בפנים, אבל משהו בי לא האמין. הלכנו לבית החולים סורוקה לחפש אותו. התפללנו שהוא נפצע. סירבתי להאמין שזה אמיתי. עד עכשיו אני מסרב להאמין שזה אמיתי".
על השעות המשותפות שלהם, אמר מזרחי: "דיברנו על הרבה דברים, ומעל לכל היה ברור לנו שאנחנו חייבים לתרום לצבא. הוא היה צריך להשתחרר בעוד חצי שנה. מי חשב שהוא ימות בצבא? תיכננו את החיים יחד, לעוד הרבה זמן. לא תיכננתי שאני בא לבד לבית העלמין להספיד את החבר שלי, לקבור את שון".
חבר אחר, אלכס קורטסה, המשרת בחיל האוויר, סיפר על היום הראשון של שון בתיכון. "הוא בא עם תיק של סקייטבול ושאלתי, 'וואו', מי זה?' זה היה נראה לי מוזר, הוא כאילו נתלש מסרט על תיכוניסטים אמריקנים. כינינו אותו בשם 'דידי' או 'מלו', אין לזה הרבה משמעות, אבל זה זרם ככה. עכשיו אני יושב פה רואה איך האחיות שלו שבורות ובוכות".
הם היו חברים במשך שבע שנים, ו"אפילו פעם אחת לא רבנו. היו לנו הרבה שיחות נפש". קורטסה הוסיף כי שון "היה בעבר בגבול במבצע עמוד ענן. בפעם האחרונה שבה דיברנו בטלפון הוא אמר לי, 'אלכס אני לא רוצה עוד פעם אחת עזה'. זה לא אומר שהוא פחד, זה אומר שהוא לא אהב את הכניסה הקרקעית הזאת. הוא ידע שחיילים הולכים להיהרג שם, ושיהיו הרבה מתים משני הצדדים".
לדברי קורטסה, לשון היתה פגיעה בקרסול ולכן התאפשר לו שלא להיכנס לעזה. "עם זאת, הוא אמר למ"מ שלו, 'יש לי פציעה ברגל, אבל אני נכנס עם החבר'ה שלי'. זה רק מראה עד כמה הוא רצה להגן ולשמור על המדינה, ולא משנה מה היתה הדעה שלו", סיפר. "ועכשיו, נותרתי לבד עם החלומות על הטיול הגדול שלאחר הצבא. תיכננו לחרוש על קולומביה, ברזיל ומקסיקו. הוא חלם ללמוד אחר כך באוניברסיטת טקסס. יש לי אח אחד, ושון היה בשבילי האח השני".
נצחיה יעקב
סרן צבי קפלן, בן 28 מקיבוץ מירב
בדיוק החל לבנות את בית הקבע בקיבוץ
סרן צבי קפלן
חייליו של סרן צביקה קפלן, בן 28 מקיבוץ מירב שבגלבוע, יזכרו ממנו את המסירות האדירה שהפגין כקצין בסיירת גולני. משפחתו - אשתו עדי ושני הבנים הקטנים אלקנה (5) ונדב (3) - תזכור את הבעל והאב ששבה את ליבם של כל אנשי המקום.
צביקה נולד בשכונת נווה שאנן בחיפה. הוא למד בישיבה התיכונית יבנה ובהמשך במכינה הקדם־צבאית בעלי. לאחר מכן התגייס לפלס"ר גולני ושירת בכמה תפקידי פיקוד, האחרון שבהם היה מ"פ הכשרות בגדוד הסיור של החטיבה. הוא סיים בהצטיינות לימודי תואר ראשון באוניברסיטת בר־אילן, בשילוב לימודי פיקוד. בקרוב עמד להתמנות למ"פ הפלוגה המסייעת באחד הגדודים. בין לבין מונה צביקה לתפקיד קצין אג"ם של הגדס"ר, התפקיד שבו מצא את מותו.
צביקה ועדי הצטרפו לקיבוץ מירב לפני כשנתיים עם שני בניהם והשתלבו במהירות בחיי הקהילה. בחודשים האחרונים החלו בתהליך תכנון ובניית בית הקבע שלהם במקום. "למרות היותו איש צבא במשרה מלאה, הצליח צביקה לרכוש בקסמו את חברי היישוב", סיפר דובר הקיבוץ ניצן אבירן, "צביקה היה קצין מעולה ומקצועי, חדור באמונה גדולה, בשליחות שהוא ומשפחתו לקחו על עצמם - הגנה על מדינת ישראל. בשם שליחות זו הוא נפרד ממשפחתו ויצא לקרב. צביקה היה ידוע תמיד כמי שדואג לחייליו והיה נטוע באמונה ובתורה מימי היותו במכינה ועד יום מותו. הוא היה גיבור אמיתי. עם ישראל יכול להתפאר בקצינים כאלה, שמצווים לנו בחייהם ובמותם את הפקודה להמשך".
אודי קורמן, חבר קרוב של קפלן, סיפר כי "עם ישראל איבד היום קצין פטריוט, איש עקרונות, אוהב הארץ ואדם מיוחד. אנו במירב כואבים את לכתה של הבטחה גדולה".
הלווייתו צפויה להתקיים היום בבית העלמין הצבאי בחיפה בשעה 11:00.
דני ברנרסמ"ר עוז מנדלוביץ', בן 21 מעצמון
האבא: "היתה לי תחושה לא טובה"
סמל עוז מנדלוביץ'
במארס הקרוב היה אמור עוז מנדלוביץ', בן 21 מהיישוב עצמון שבגליל, להשתחרר מהצבא, אך הוא נהרג בקרבות ברצועה. כעת אביו עופר, אמו אסנת, אחותו (16) ואחיו רועי (13) לא מאמינים ש"עוׂזי" שלהם לא ישוב עוד. סמל מנדלוביץ' יועלה לדרגת סמל ראשון.
"היתה לי תחושה לא טובה", סיפר עופר, "ביום ראשון שעבר עליתי על רכבת לאשקלון, ומשם ירדתי בטרמפים לנתיבות. התחלתי לסרוק את השטח עד שמצאתי את הפלוגה שלו. עוׂזי חייך חיוך נבוך והתחבקנו. היינו שעה ביחד. לפני שהלכתי אמרתי לו: בוא נצלם אותך עם החבר'ה שלך. ואז התחרטתי ואמרתי: 'עזוב, זה יביא נאחס'. הוא ענה לי: 'רגע, אבל צילמת כבר אותי'. בחיבוק האחרון אמרתי לו שלום. אחרי כמה שניות תפסתי את עצמי וקראתי לו. חיבקתי אותו שוב, ואמרתי לו הפעם להתראות. זו היתה הפעם האחרונה שראיתי אותו".
חטיבת גולני היא חלק של ממש ממשפחת מנדלוביץ'. האב עופר היה מפקד פלוגה בחטיבה והוא אף עשה עם בנו את מסע הכומתה. בסיומו העניק לו את הכומתה הישנה שלו עצמו.
"עוׂזי היה ילד מקסים, מדהים וחזק", אמרה האם אסנת, "הפעם האחרונה שדיברתי איתו היתה ביום רביעי האחרון. אני לא מעכלת שזו היתה השיחה האחרונה".
הלווייתו תיערך היום בשעה 18:00 בבית העלמין במשגב.
דניאל סיריוטירב סרן צפריר בר־אור, בן 32 מחולון
צפריר הותיר אחריו ילדה ואישה בהריון
הלב נקרע • מכריו של רב סרן צפריר בר־אור, קצין גולני שנהרג בעזה סיפרו: "זו אבידה קשה, כל החיים היו עוד לפניו" • הוריו קיבלו את בשורת האיוב בזמן שהיו בחופשה באילת
הטרגדיה שבמותו של רב סרן צפריר בר־אור, בן 32 מחולון, משסעת את הלב: אשתו סיוון בהריון, ולשניים ילדה קטנה. "כל החיים היו לפניו", סיפרו אתמול שכניו.
אתמול בבוקר נסעו הוריו של צפריר, אריה ושרונה, לאילת לנופש מטעם מקום עבודתה של האם. השניים, המתגוררים בחולון, קיבלו את הבשורה המרה על מות בנם מקצין העיר באילת, בזמן שהגיעו לעיר הנופש לחופשתם. משם הם הוטסו לנתב"ג, ונלקחו לביתו ברחוב הדולפין שבחולון. אחותו דנה, ששהתה לבדה בבית, קיבלה את הבשורה על מות אחיה ונסעה גם היא מעכו לחולון.
"הוא היה הגאווה של השכונה שלנו", סיפרו שכניהם של ההורים, "תמיד ידענו שהוא יגיע רחוק. הכרנו אותו מאז שהיה ילד. תמיד היה מנומס ונעים הליכות. היה לו חיוך שובה לב ומקסים והוא אהב לעזור לכולם".
צפריר סיים את לימודיו בתיכון אורט דרסקי בעכו בשנת 2000. "הוא היה בחור שקט וצנוע, תלמיד מצטיין וספורטאי מצטיין", נזכר מנהל בית הספר שמואל לוי, "כשהפך למ״פ בגולני שב לבית הספר, על מנת לשוחח עם התלמידים לקראת גיוסם לצה"ל. מאז הגיע לבית הספר לפחות שלוש פעמים בשנה, וסיפר בגאווה איך בתור בחור צעיר מעיר פריפריאלית כעכו הצליח, בזכות אמונתו ביכולותיו, לפלס את דרכו לקריירה צבאית מרשימה. יהי זכרו ברוך".
"כששמענו את השמועות שהוא נהרג, לא האמנו", סיפרו עוד השכנים, "כי שרונה אמא שלו ודנה אחותו סיפרו לנו שהוא אמר להם שהוא לא בעזה, אלא ברמת הגולן. כנראה הוא לא רצה להדאיג את המשפחה שלו, ולא סיפר שהוא בעצם בעזה. ההורים שלו וכל המשפחה היו גאים בו על התפקיד הבכיר שהוא עשה בגולני. זו אבידה קשה. יש לו ילדה קטנה, וכל החיים היו לפניו".
הלווייתו של רב־סרן צפריר בר־אור תיערך היום בשעה 13:00 בחלקה הצבאית של בית העלמין בחולון.
דניאל סיריוטי, יעל ברנובסקי ושלומי דיאזסמ"ר גלעד יעקבי, בן 21 מקריית אונו
גלעד נלחם במיוחד כדי להתגייס לגולני
סמל גלעד יעקבי
החברות והרצון לשירות משמעותי היו שניים ממאפייניו הבולטים של סמל גלעד יעקבי, בן 21 מקריית אונו, שנהרג במהלך הלחימה ברצועת עזה. הוא הותיר אחריו שני הורים, מיכל ואבי, ושתי אחיות - רותם וענבר.
גלעד למד פיזיקה ומחשבים בתיכון בן צבי שבעיר.
חבריו מספרים שלפני הצבא השקיע בכושר גופני והשתתף בתוכניות אימונים כהכנה לשירות הצבאי. החברים הוסיפו עוד כי גלעד נלחם כדי להתגייס במיוחד לחטיבת גולני, ואף כי דחה את הגיוס כדי להגיע ליחידה שבה שירת.
בפן האישי יותר, זוכרים חברים כי אהב לשיר ולנגן, וכי היה חבר טוב שתמיד היה שם בשבילם.
הלוויתו של גלעד יעקבי תיערך היום בשעה 10:00 בבית העלמין קריית שאול בתל אביב. הוא יועלה לדרגת סמל ראשון.
יהודה שלזינגר