הדברים נכתבים בשעות לפני משחק הגמר, בלי לדעת את זהות הזוכה ובלי לדעת אם גרמניה הופכת לנבחרת האירופית הראשונה שמצליחה לזכות בגביע על אדמת האמריקות.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
כבר בניצחון שלה על ברזיל גרמניה היטתה את המחוג ההיסטורי. במשך כחצי מאה ברזיל היתה נקודת הייחוס לנבחרת גדולה. המושג "ברזיל" הוא דימוי ליכולת גבוהה ולווירטואוזיות, וזו המשמעות האמיתית של ה־1:7. בלי קשר למשחק הגמר, הנבחרת הגדולה בעולם היא גרמניה. לא כזו שמנצחת תמיד, אלא כזו שנדרש משהו מיוחד למדי כדי להדיח אותה. לספרד היה את המשהו הזה במשך כמה טורנירים.
בשני המונדיאלים האחרונים גרמניה השחילה רביעיות או יותר לאנגליה, לארגנטינה, לפורטוגל ולברזיל. היא המבקיעה המצטיינת טורניר שני ברציפות. כשמדינות כגון ארגנטינה או אנגליה ממתינות רבע או חצי מאה כדי לחזור אל הגמר, גרמניה מגיעה למשחק הגמר עצמו ב־44.4 אחוזים מהטורנירים שבהם השתתפה. 8 מתוך 18, ומאז מלחמת העולם זה 8 מ־16. בארבע הראשונות סיימה 13 פעמים. למה? אוהבים לדבר על "ארגון" לעומת "תשוקה" במדינות אחרות. אבל הארגון הוא התשוקה. 6.8 מיליון ספורטאים הם ארגון הספורט הגדול בעולם. זה כולל כל גבר שביעי במדינה. בגרמניה יש אפילו קרוב ל־9,000 קבוצות נשים פעילות. כל האנשים הללו - שחקנים חובבים, גזברים לעת מצוא, כמרים של קבוצות כדורגל, שומרי מגרשים בהתנדבות - כולם יחד יוצרים מכונת כדורגל.
הסתובבתי קצת בגרמניה בשבועיים האחרונים - דורטמונד, אאכן, קלן, ברלין - בכל עיר מסכי ענק, תזמורות פילהרמוניות מקצות את האולם לשידורי כדורגל, ואת זה מתרגמים למערכת משומנת. כזו שמתקנת טעויות תוך כדי הטורניר ועומדת בלחץ הציפיות בבית.
התחרות מתחלפת, התחרות לא פעם מנצחת, אבל גרמניה תמיד שם ובלו הוריזנטה הוא תאריך מכונן.
"אושרו של העם" לאן?
הטורניר עלה על כל ציפייה ריאלית. כפי שרואים לא פעם במשחקים האולימפיים, לתפאורה יש משמעות וטיב המשחקים לא פעם קשור לאווירה ביציע. שחקנים ומאמנים העידו על כך, ואולי לא במקרה ברזיל היתה מונדיאל התקפי כמו שאיטליה 90' הגנתי.
הכוכבים הגיעו לטורניר בכושר טוב. מסי, מולר, בנזמה, ניימאר, ואן פרסי ורובן הבקיעו והבריקו לא פעם. אפילו לאלו שהודחו מוקדם - רונאלדו וסוארס ופירלו - היו את הרגעים שלהם. את המונדיאל אנחנו מסיימים גם עם סופרסטאר עולמי חדש - חאמס רודריגז מקולומביה.
היו נבחרות פריפריאליות כגון קוסטה ריקה, אלג'יריה, ארה"ב, אפילו גאנה ואוסטרליה - שתרמו את חלקן למשחקים מעולים. גם ממוצע השערים היה גבוה מאוד בלי שהדבר יהיה קשור לתבוסות של נבחרות קטנות.
ועל רקע כל אלו - היעדרה של ברזיל. איני סוציולוג ואיני ברזילאי, אבל זוהי הרוח הרעה שמרחפת מעל הנבחרת הזו ב־20 השנים האחרונות. מאז חוזה האימוץ עם נייקי. אם לספרד היה טורניר גרוע זה נסלח כי המאמן נתן אמון במי שהמטירו עליו בעבר גשם של מדליות.
ברזיל היתה הנבחרת שתמיד תעדיף את האתלט על הווירטואוז. נבחרת ששיחקה שנה וחצי את משחקי הבית שלה בלונדון ובערים אירופיות אחרות. ואם צבא האוהדים ממדינות דרום אמריקה השכנות נראה עממי, תמונות הקהל הברזילאי היו הממ... אוכלוסייה קצת לבנה מדי. סגנונית היא נראתה נבחרת שמקדשת תוצאה.
מדובר בליקוי מאורות, כי הכדורגל ההגנתי לא מביא לברזיל דבר, רק ממיט עליה בושות דוגמת העשירייה מגרמניה ומהולנד והעובדה שבמונדיאל נפלא ומרענן ברזיל הפכה דווקא לנבחרת התחושות הרעות.
ואוסיף גם זאת: הפער בין אהבת הכדורגל להפגנות נגד בזבוז הכסף על המשחקים בשנה האחרונה כנראה היו אינדיקציה לעד כמה הנבחרת הזו כבר איננה, ככינויו של גארינצ'ה האגדי, "אושרו של העם".
אדוארדו ורגאס מצ'ילה כובש מול איקר קסיאס הספרדי // צילום: רויטרס
היסטוריה טקטית
היתה עוד תבוסה מונומנטלית בטורניר הזה. ה־1:5 של הולנד על ספרד בסלבדור. כאן אין משמעויות היסטוריות נסתרות. אוהדי הכדורגל הספרדי יכולים להיות בטוחים בעומק עצום של כישרונות. המבחן שלה יהיה המשכיות ארגונית בדומה לגרמניה.
ההיסטוריה כאן היתה טקטית. אלוף עולם ואירופה ויסנטה דל בוסקה חשב שהחזקת כדור תמשיך לנצח משחקי כדורגל בלי יותר מדי התקפה. ומאמן מצוין, לואי ואן חאל, טמן לו מלכודת.
באופן אירוני ראינו זאת גם בניצחון של באיירן על ברצלונה ב־2013 בליגת האלופות וגם בתבוסתה של באיירן לריאל אחרי שאימצה את הכדורגל שאותו הביסה. ההתפתחות הטקטית גרמה במידה רבה לירידה די חדה במספר השערים בשלבים הבאים. החשש מהמתפרצת היה גדול מהחשש מהחזקת הכדור. אפילו גרמניה הרגישה בנוח יותר מול יריבות חזקות שתוקפות מאשר מול יריבות חלשות.
אבל כדי שכדורגל הנבחרות יחזור לשיאו הוא צריך הצלחה של הנבחרות היוזמות. מבחינה זו חבל שצרפת וקולומביה לא הגיעו רחוק יותר על חשבון נבחרות חכמות יותר.
לא צריך ללכת רחוק כדי לחפש את הנבחרת הזו. צרפת עוד פה, ספרד רק צריכה להוסיף מחץ למשחקה.
התקווה היא שמי שייבחר לשקם את הכדורגל הברזילאי יחזור למסורת המנצחת של המדינה. אנחנו לא רוצים רק נבחרות "חכמות" בחצי הגמר, אנחנו רוצים גם אמיצות.
ושוב, אחת היא גרמניה, שבין דורטמונד למינכן מרגישה בנוח עם שתי תצורות המשחק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
