ואף על פי כן, למרות הכל

שבת, 18:35, המרפסת של סינמטק ירושלים. השמש שוקעת לאיטה על חומות העיר העתיקה ועל גיא בן הינום. הבריזה נעימה. הבירה קרה. לרגע אפשר לחשוב שהכל נורמלי.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

בחדר סמוך הבמאי הדרום־קוריאני המהולל פארק צ'אן ווק ("שבעה צעדים") מספר לכמה עשרות מעריצים (באמצעות מתורגמנית) מדוע הוא מעדיף את "צמא", הסרט שביים ב־2011, על פני שאר הסרטים שמרכיבים את הפילמוגרפיה המפוארת שלו. חצי שעה לפני כן, באולם הגדול של הסינמטק הסתיימה הקרנה של סרטו האחרון של פארק (והראשון שלו באנגלית), "סטוקר", מותחן היצ'קוקי משובח בכיכובה של ניקול קידמן. 

כמה שעות קודם, באחד האולמות הקטנים יותר, מפיק העל הצרפתי־יהודי, מרין קרמיץ (שהביא במהלך העשורים אל הבד יצירות של האחים טביאני, גודאר, שברול, קישלובסקי ועוד) הסביר כיצד בתי הקולנוע הפאריסאיים שבבעלותו ממשיכים להתקיים, אף על פי שבימינו רוב האנשים מעדיפים להישאר בבית ולהוריד סרטים מהאינטרנט. 

בעוד כמה רגעים מתוכננת להתחיל הקרנת בכורה חגיגית של "גו גו בויז" - סרטה התיעודי המבדר של הילה מדליה, שעוסק בסיפור עלייתה ונפילתה של חברת "קנון" האגדית, שהוקמה ונוהלה בידי מנחם גולן ויורם גלובוס. 

לידי על המרפסת, לגמרי במקרה, עומדת נעה רגב, מנהלת הסינמטק הטרייה, שזהו לה פסטיבל ראשון. חתיכת טבילת אש סידרו לה. בכל מהלך סוף השבוע היה אפשר לראות אותה מתרוצצת בין אולם לאולם, מברכת את הצופים ומודה להם שהגיעו, מוודאת שכל עשרות האורחים הנכבדים מחו"ל מרוצים ושאף אחד לא עלה בטעות לרחוב כדי לחפש מונית לנתב"ג. עכשיו על המרפסת רגב לוקחת רגע נשימה, שנייה לפני שהיא צריכה לרוץ לאירוע הבא. 

"נכון להרגע", היא אומרת לבן שיחה באופטימיות זהירה, "אנחנו במצב זהה לזה שהיינו בשנה שעברה". "ובלי עין הרע", היא ממשיכה באיטיות, "ראיתי באינטרנט שהתחילו לדבר על הפסקת אש. אז לך תדע". דקה לאחר מכן מפלחת את שמי ירושלים אזעקה.

רבע שעה מאוחר יותר, ופארק צ'אן ווק עדיין מדבר על פריימים, על קומפוזיציות ועל עבודה עם סטוריבורד. ההקרנה של "גו גו בויז" יוצאת לדרך כמתוכנן. וגם תחרות חג'ג' לקולנוע ישראלי עלילתי ממשיכה להתנהל כסדרה. חוץ מהבמאי האוסטרי אולריך זיידל, איש לא ביטל את בואו בעקבות האירועים. אפילו לא הבמאי ספייק ג'ונז ("להיות ג'ון מלקוביץ'", "אדפטיישן", "היא"), שעדיין אמור לקפוץ לביקור ביום רביעי כדי להעביר כיתת אמן. 

לא ממש ברור לי כיצד הצליחו רגב וחברי הצוות שלה למנוע מהפסטיבל להתפרק להם בידיים. אבל אני מריע להם על הצלחתם המסחררת, מסיר בפניהם את הכובע המטאפורי ומודה להם מעומק הלב. בימים טרופים אלה, ולפחות עד שהפסטיבל יסתיים (ביום ראשון הבא), הסינמטק הירושלמי הוא מקלט של שפיות. בואו לראות סרטים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו