אחד הדברים המטרידים באתר הבגידות הפופולרי "אשלי מדיסון", שנחת לאחרונה בישראל ומציע לנשואים ולנשואות אפשרות נוחה ודיסקרטית להכיר לצורך הרפתקה מהצד, הוא דווקא אחד ממנגנוני האבטחה שלו. מתברר שלרשות המשתמשים בכל רחבי העולם - 23 מיליון שנרשמו עד היום, אם להאמין לנתונים באתר - עומד כפתור "פאניקה", שבמקרה חירום, אם מישהו נכנס פתאום לחדר ומפתיע אותם במהלך השימוש, מעביר אותם ברגע לאתר ניטרלי שלא יעורר חשד. מהכתבות בעברית מתברר כי את המשתמשים המקומיים בשירות, לחיצה על כפתור הפאניקה מעבירה באופן מיידי לערך "ישראל" בוויקיפדיה, בחירה מעניינת שעשויה גם להיראות הגיונית לאור נטייתנו המוכרת לזקפה לאומית.
מצד שני - אתם רציניים??? הערך "ישראל" בוויקיפדיה אמור להשרות על בן זוג נבגד את התחושה המרגיעה שהכל כתמול־שלשום?! לא יודעת מה איתכם אבל אם הייתי נכנסת לחדר בלי לדפוק קודם על הדלת ותופסת את בעלי יושב באורות מעומעמים ובוהה דרוך בערך "ישראל" בוויקיפדיה הייתי הרבה יותר ממוטרדת. למעשה, אחרי שהייתי דואגת לוודא שהכל איתו בסדר מבחינה רפואית הייתי מצמידה אותו עם הגב אל הקיר ודורשת תשובות. ועדיף בשבילו שגם יוכל לספק אותן. מה פתאום גבר שאין לו מה להסתיר יושב באמצע הלילה לבד מול המחשב ומתעמק בערך "ישראל" באנציקלופדיה מקוונת במקום לנצל את הזמן כמו בנאדם נורמלי כדי לצפות בפורנו?
השאלה הראשונה שמתעוררת מול השירות החדש בעברית, בוודאי מהצד הנשי, היא כמובן - מי לכל הרוחות צריכה את זה. אני מציינת כאן את המובן מאליו אבל הרי אישה שנראית סביר - וב"נראית סביר" אני מתכוונת שאפשר למצוא לפחות רופא אחד שיקבע שיש לה דופק - לא תתקשה במיוחד למצוא מישהו שיסכים לארח לה חברה דיסקרטית לאיזה שעה־שעתיים עם מזגן אבל בלי שאלות מיותרות. גברים, לפחות באופן מסורתי, נדרשים לפעמים לקצת יותר השתדלות, אבל גם במקרה הזה ממש לא צריכה להיות בעיה. כדי לא להעליב אף אחד ניקח לצורך המחשה דוגמה מתחום אחר - אם נניח אתה נהג של "גט טקסי" ואתה מסתובב כבר הרבה זמן סביב הבלוק ומאותת שאתה פנוי אבל אין בכלל קליינטים, כנראה קיימת איזו בעיה עקרונית שבשביל לפתור אותה לא מספיק לתלות את תפילת הדרך על המראה הקדמית.
נשיא אתר הבגידות, נואל בידרמן, שמצהיר בצדקנות שהוא ואשתו לא בגדו זה בזו מעולם, מסביר בראיונות שנכון שהזדמנויות לנאוף יש בשפע אלא שמאוד לא מומלץ לנשואים להסתבך ברומן מהצד עם מישהו מסביבתם הקרובה, בטח ובטח לא עם מישהו או מישהי שהם פוגשים בעבודה. מבחינה מעשית, אני מניחה שיש היגיון בקביעה שלו אבל מספיק לדפדף בעיתון כדי להיווכח שאנשים לא נוטים במיוחד לציית לכלל האצבע הזה.
מי לכל הרוחות צריכה את זה? // איור: יעל בר
המקרה האחרון שמרוח כבר שבוע בעיתונות הכלכלית הוא הרומן בבנק הפועלים, סיפור אהבה בין מנהל בכיר לעובדת בבנק שהוכחש במשך שנתיים עד שהתפוצץ השבוע עם התפטרותו הדרמטית של המנהל המאוהב מהחטיבה העסקית. על הרומן הלוהט הזה שניצת בין דלפקי הבנק חייבים להגיד קודם כל סחתיין! אנשים שהליבידו שלהם נחוש מספיק כדי להידלק בסביבת עמלות שורה וריביות פריים ראויים לכל פרגון שלי. על הדרך קשה שלא לתהות אם גם בשביל סקס מזדמן בבנק צריך למלא קודם ערימות בלתי נגמרות של טפסים עם חתימה בראשי תיבות בתחתית כל דף. בכל מקרה, ועם כל הכבוד לעצות של הנשיא המשומן מ"אשלי מדיסון", נדמה לי שמהמקרה בבנק הפועלים עולה חשד שדווקא ההפך הוא נכון: אם כבר רומן - מהצד או שלא מהצד - למה לא במקום העבודה? יש מצב שתרוויחי גם פרפרים בבטן וגם קידום יפה.
לצורכי תחקיר בלבד (אני מדגישה את הנקודה הזאת, חבל להעכיר אצלי בבית את סוף השבוע) הצצתי באתר ובאפליקציה כדי להתרשם ממנה מקרוב. מובן שקיימת גם אפליקציה לסמארטפון, כנראה למקרה שאשלי או מדיסון ייתקפו חשק פתאומי לרומן מהצד דווקא כשהם בתנועה, נניח בדרך לחוג ג'ודו כשהילדים הולכים מכות במושב האחורי. התרשמתי במיוחד מהסלוגן הקליט "החיים קצרים - נהלו רומן", שלא לדבר על הגדרת השירות הניטרלית "married dating", כאילו לפחות אחוז כלשהו בציבור לא היה מוצא בצירוף המילים הזה סתירה מסוימת. מה יותר טבעי ויומיומי מ"married dating". כמעט מתבקש להרים טלפון לאשתך: "מה העניינים, מותק, מה שלום הילדים? אני חוזר מאוחר היום, בסדר? תקוע עם מלא עבודה במשרד ואחר כך יש לי דייט".
חידוש אחד ששמחתי לגלות - מתברר שממש לאחרונה נוספה לאפליקציה תמיכה בפולנית. בתור רבע פולנייה אני דורשת לעדכן באופן מיידי את כל הבדיחות על פולניות עם כאב ראש תמידי. אחיותיי, אנחנו בחזרה במשחק!
כל הדיבורים האלה על בגידות, מגובים בנתונים שמתפרסמים כל יומיים על אחוז האנשים שמצהירים בסקרים שבגדו בבני זוגם, עלולים לעורר אי נוחות ואפילו לטעת חשדנות. מזל שבמקרה שלי אין שום סיבה לחשוש. אני עצמי לא בוגדת - ולטובת סוף השבוע הקרוב אצלי בבית יצוין שמעולם אפילו לא עלתה מחשבה כזאת על דעתי - וגם בבעלי יש לי אמון מלא. כנראה משום כך לא הוטרדתי בכלל כשלפני שבועיים, באמצע הלילה, בעוד הוא שקוע בשינה עמוקה ואני מנקרת מול הטלוויזיה, נשמע מכיוון הסלולרי שלו, שנשאר זרוק על השולחן בסלון, צליל דמוי סמס.
רגע כזה הוא מבחן מצוין ליחסים. הרי אם היה לי אפילו בדל סיבה לחשוד שמשהו לא בסדר, הייתי קופצת מייד מהמיטה ועטה על המכשיר כדי לבדוק במה בדיוק מדובר. מכיוון שזה לא המצב, ויש לי ביטחון מוחלט בבעלי, קמתי לאט לאט מהמיטה ובדרך להביא כוס מים מהמטבח רק הצצתי אגבית בסלולרי. מי יודע, אולי מדובר באיזה עניין בהול בעבודה שמחייב את התערבותו הדחופה. בבדיקה קלילה של הנייד - לא יותר מזכוכית מגדלת ומברג - התגלה לשמחתי שמדובר בלא יותר מהתראה נכנסת על עדכון בקנדי קראש. די ניג'וס בשעה אחת בלילה, אבל לפחות הוא לא קיבל התראה אוטומטית על שינויים גיאופוליטיים מטעם הערך "ישראל" בוויקיפדיה.
shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו