1. אמור מעתה לקו הברזילאים בשבע מכות: אחד על בזבוז כספי ציבור לבניית אצטדיונים מיותרים. שתיים על חוסר הקצאת המשאבים לחינוך, בריאות ורווחה. שלוש על הסימום התודעתי של ההמון בריקודים וכדורגל. ארבע על הבכיינות הצדקנית התמידית והרומנטיקה המזויפת, חמש על הפער הבלתי נתפס בין עשירים לעניים, שש על העזרה מהשופטים בחלק מהמשחקים הקודמים, שבע על הכניעה המבישה לפיפ"א. ועכשיו הם פתאום שואלים איך קרה שנפלו השמיים.
אז אולי עכשיו, כשהכי חשוך לפני עלות השחר, אם יצליח השחר להתעורר ולקום ממיטתו אחרי משחק שכזה, הם ייתנו לכדורגל להיות רק משחק ויתרכזו שם בבעיות האמיתיות של החברה. כנראה שלא. אז יש עונש נוסף וקטן הנקרא המשחק על המקום השלישי. הסגן של הסגן של בר כוכבא. נבחרת ברזיל מודיעה בתדהמה.
2. החיבור בין האזעקות והטילים במזרח התיכון לטבח בבלו הוריזונטה יצר אירוע שמוסמר בתודעת כולנו. הבליץ קריג הגרמני נראה כמו סרט דוקמונטרי המספר את סיפור המשחק, 30/30 של ESPN או שידור חי מערוץ ההיסטוריה, שסיכם עבורנו את האירועים המרכזיים. רק שהכל קרה מול עינינו, בהילוך איטי, מהירות שהיוותה הומאז' לזו של ההגנה הברזילאית.
עין אחת מציצה לערוצי החדשות, עין שנייה מתעדכנת בפייסבוק, יד אחת על הווטסאפ, יד שנייה מלטפת את ראשו של הילד, מרגיעה שלא יאונה לו כל רע. ורוח המאנשאפט מרחפת על פני תהום, תהום אליו נשאבו 200 מיליון ברזילאים. ורוח כיפת ברזל מרחפת על פני שמיים, לא נותנת להם ליפול עלינו, יד קולקטיבית בחסות המדינה המלטפת את ראשם של שמונה מיליון ישראלים.
ברזילאים צופים במשחק. סוממו תודעתית? // צילום: אי.אף.פי
3. מי שהמציא את המשפט שעדיף לנצח שבע פעמים אחד אפס מאשר פעם אחת שבע אפס (1:7 במקרה הזה) נולד לפני השמיני ביולי 2014. והנפשות התוהות ופעורות הפה חיפשו הסבר. איך זה קרה? למזלנו התשוקה של אייל לחמן מלווה בידע מקצועי עמוק ובאולפן של ערוץ 1 הוא הראה את המסדרונות שנוצרו במרכז המגרש עבור הקשרים הגרמניים, שבחילופי מסירות מהירות וטכניקה יעילה הגיעו שוב ושוב למצבים נוחים. כל שער נדמה לרגע כהילוך חוזר של השער הקודם. במחצית גם הזבובים ברחו מקירות חדר ההלבשה הברזילאיים.
4. האם במשחק הבא של נבחרת ישראל קריאת העידוד המרכזית עדיין תהיה "ישראל – מלחמה"?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
