חצות הלילה באוניברסיטת ביר זית, מצפון לרמאללה. מלבד כמה שומרים, נראה המקום שומם לחלוטין. לפתע מגיחים מתוך החשיכה כלי רכב צבאיים ופושטים על המקום. החיילים, לוחמי גדוד 50 של חטיבת הנח"ל, יודעים בדיוק מה הם מחפשים: את מתחם ה"כותלה", אגודת הסטודנטים של חמאס באוניברסיטה, שבה גדלו והתחנכו מחבלים רבים, ובהם גם המהנדס המפורסם יחיא עיאש.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
כדי לא לשבור דלתות, אנשי השב"כ המתלווים לכוחות מבקשים משומר האוניברסיטה לבוא איתם ולפתוח לכוחות את המתחם. בצידי השבילים כורעים חיילים, ערוכים לכל תנועה חשודה, ממתינים לבאות. לאחר סריקה קצרה, מוצאים הכוחות שלל רב: עשרות דגלי חמאס ירוקים, טיל קסאם עשוי מפלסטיק, תמונות של שאהידים ומחבלים. פריטים שמעידים על יושבי המקום.
מפקד חטיבת בנימין אל"מ יוסי פינטו, שאליו הצטרפנו בלילה שבין רביעי לחמישי, מציין כי ה"כותלה" נחשב למעוז של חמאס. "אף אחד פה לא היה עצוב על החטיפה", הוא מציין, "יש כאן הרבה מאוד סממנים של חמאס, הרבה מאוד עצרות של הארגון יצאו מהמקום הזה".
חטיפה באמצע הנופש
החטיפה תפסה אותו ביום שישי לפנות בוקר, בזמן מרדף אחרי מחבלים באזור ביתוניא. "מי שחי את המציאות המבצעית והמודיעין מתייחס לזה מאוד ברצינות. מהר מאוד הבנו שזה לא אירוע שווא", הוא שיחזר, "היו יותר מדי פרטים שהצביעו על כך. אנחנו מתמודדים עם חמאס כבר שנים, אבל פעולה כמו חטיפת הילדים חמורה בסדר גודל משמעותי ומקבלת התייחסות הולמת".
מאז החטיפה עובד פינטו, כמו כלל כוחות צה"ל באיו"ש, מסביב לשעון כדי לפגוע ביעדי חמאס בגדה המערבית. כששאלתי אותו מדוע היה צורך שתתרחש החטיפה כדי לטפל במעוזי חמאס באזור, ענה: "זו הזדמנות שלא חיכינו לה, אבל אנחנו מנצלים אותה עד הסוף. נכה בחמאס עד חורמה. אם נגיע למחבל האחרון - אני לא יודע. אבל נעשה מאמץ". לדבריו, "זה יכול לקחת כמה זמן שזה ייקח, נעשה הכל כדי שזה יהיה כמה שיותר מהיר". בד בבד עם המאמץ הצה"לי לפגוע בחמאס, נמשכים כל העת החיפושים אחר שלושת הנערים וחוטפיהם.
"המבוקש חיכה לנו עם תיק"
אני מבחינה בלוחמי גדוד 50, שמתחילים להוציא מחדרון אחורי את כל חומרי ההסתה והדגלים שנמצאו ב"כותלה". חיילים רעולי פנים מאגף המודיעין מסתובבים בחדרונים, ומחפשים אחרי חומרים מרשיעים, שיכולים, אולי, ללמד משהו על חמאס ופעיליו. רכזי השב"כ בוחנים את הכרזות השונות. הם מכירים כל מחבל שמופיע בהן, ודנים בביטויים ובסיסמאות המתנוססים בכל מקום.
בין הדגלים הירוקים ב"כותלה" עמד מפקד גדוד 50, סא"ל יוגב ברששת. גם הוא לא נח כבר שבוע שלם, מאז החטיפה קטעה את נופש המשפחות שלו ושל עמיתיו לחטיבה באשקלון. "בעשר בבוקר הבריכה בכפר הנופש כבר היתה ריקה", סיפר, "המג"דים והמח"ט - כולנו קפצנו לאיו"ש. הבנו שיש אירוע קשה, ושכדי למצוא אותם צריך פעולה רחבה יותר, להביא כמה שיותר מודיעין שיביא לגילוי החטופים. אני מאמין שאם ייתפס פה פעיל טרור מרכזי, שיוביל לעוד פעילים ועוד מידע, נצליח להגיע לחטופים".
לפי סא"ל ברששת, "אני חושב שלא יודעים כמה הפעילות שלנו חזקה עכשיו. כל לילה 500 לוחמים של הגדוד תוקפים שני כפרים, עוצרים אנשים, מביאים אמצעי לחימה. אם לא מנענו את החטיפה הקודמת, לפחות אנחנו מונעים את החטיפה הבאה. קשה לא להרגיש שאנחנו במשימה לאומית. אין מה לעשות מעבר למה שאנחנו עושים. אנחנו עוצרים מקסימום מחבלים ונותנים להם תחושה של נרדפות. הציבור הפלשתיני לא יישן טוב עד אשר נחזיר את החטופים".
המג"ד וחייליו היו אלה שתפסו השבוע את חסן יוסף, אחד הסמלים הגדולים של חמאס בגדה המערבית. "סגרנו על הבית שלו. הוא נראה כאילו הוא יודע שנבוא לעצור אותו. היה לו תיק מוכן לקחת איתו. הוא הבין את הרמז, הבין שבכל לילה אנחנו מגיעים לכפר אחר ועוצרים כל מי שקשור לחמאס".
הסיטואציה האנושית קשה, אבל לא מדובר בחובבי ציון. מעצר בגדה // צילום: דובר צה"ל
"זורקים עלינו מכל הבא ליד"
השמועה על פשיטת צה"ל על ה"כותלה" התפשטה באזור כאש בשדה קוצים. תוך כדי איסוף השלל מהמקום, סמוך לשעה שתיים בלילה, הגיעו למקום כתבים וצלמים פלשתינים שרצו לסקר את הפשיטה הצה"לית על מעוז חמאס באוניברסיטה. הכוחות נדרכים, ומונעים מהעיתונאים להיכנס ל"כותלה" ולהפריע לפעולת הכוחות. האחרונים, מצידם, מוחים על ההתנהלות של החיילים, ובין הצדדים מתפתח עימות מילולי.
בשלב זה החליט המח"ט פינטו לעזוב את הגיזרה, ולקחת אותנו ברכב ה"זאב" הממוגן לנקודה לא רחוקה משם: הכפר סילוואד, שגם עליו פשט גדוד 50 של הנח"ל. בדרך החוצה כבר ניצבים באמצע הציר סלעים וצמיגים בוערים. בצידי הכביש עומדים נערים פלשתינים שמיידים עלינו אבנים, סלעים ומכל הבא ליד. החיילים שאיתנו לא מתרגשים: מבחינתם זו כנראה עוד מכה קלה בכנף (הרכב).
ואז, פתאום, ה"דוד" שבו נסע מפקד החטיבה פינטו נתקע. סלע שהושלך לעברו השבית אותו מנסיעה. לנו נדמה שעצרנו דווקא במקום הכי מסוכן, ליד מיידי האבנים. הכוחות מתרשמים פחות, ונרתמים לחלץ את הרכב הפגוע. אנחנו מתבקשים לנעול היטב את דלתות ה"זאב". בינתיים חלק מחפ"ק המח"ט יורד מכלי הרכב, וזורק רימוני גז במטרה להרחיק את המתפרעים. "הם יכולים לזרוק אבן, אסלה, חיות, בקבוקי תבערה, מכל הבא ליד", מבהיר הקשר של מפקד החטיבה, סמ"ר אסף אקלר (21), תושב קדימה, "זרקו עלינו כבר הכל. אף אחד כבר לא חושב מתי חוזרים הביתה. אנחנו רק רוצים להשלים את המשימות שלנו. אנחנו מבינים שהזמן פועל לרעת החטופים - ככל שהזמן חולף החשש לחייהם גדול יותר. האנשים פה חדורי מוטיבציה. המטרה שלנו היא מיידית - החזרת הילדים הביתה".
דמעות שקשה לעצור
דקות נסיעה לא רבות לאחר מכן אנו מגיעים לסילוואד, שאליו התגנבו קודם לכן לוחמי הנח"ל ועצרו כמה פעילי חמאס. ב־03:25 לפנות בוקר אחד הבתים החשודים באזור כבר מוצף בחיילים. בחדר אחד מתשאלים אנשי השב"כ את המבוקש. בחדר הסמוך יושבת אישה עם ילד, בן שנתיים או שלוש, עיניו אדומות.
סגן מפקד גדוד 50, רס"ן אלעד טהורי, מפקד על האירוע. "יכול להיות שהבחור הזה יציף מידע שיקרב אותנו לחטופים", הוא מציין, "יכול להיות גם שלא, אבל אנחנו עובדים קשה מאוד בפעילות שכולה מוכוונת פגיעה בחמאס. האדם שעצרנו פה היה מעורב בהפרות סדר ובניסיונות לפגוע בכוחותינו".
אמנם ברור שלא מדובר בחובב ציון, אבל אי אפשר לא להיעצב מול הסיטואציה האנושית: אישה ממררת בבכי, אב שנקרע מילדו באמצע הלילה. אחר כך מובל המבוקש אל מחוץ לבית בדרך לתחקור מעמיק יותר בידי השב"כ. את עיניו מכסה פלנלית, מעיני אשתו יורד זרם דמעות שאי אפשר לעצור. "עם כמה שהוא מבוקש שהיה מעורב בטרור, זה עדיין קשה", אומר אחד הקצינים במקום, "וטוב שזה מה שאנחנו מרגישים. זה אומר שאנחנו אנושיים".
