חנית ובני יושבים צמודים במעגל המשתתפים בסדנת "זוגיות ומשפחה", שנערכת בשעת ערב באחד האולמות במכון פוירשטיין הירושלמי. הם ישובים צמודים זה לזה, זרועה של חנית (33) משולבת בתוך זרועו של בני (29), לא ניתקת ממנו, עד שהמנחה יבקש מהם לקום לפעילות הסיום, אחרי 45 דקות. לפרקים היא מניחה את ראשה על כתפו ברכות, לפרקים הוא מביט בה מבט ארוך ורך, ומחייך.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
זוג מאוהב, חנית ובני. לפני חודשיים התארסו, בני ענד על אצבעה טבעת שהוזמנה עבורה במיוחד באתר אינטרנט. ישבו יחד, והיא בחרה בדיוק את הטבעת שהיא רוצה, מדדו את קוטר אצבעה והזמינו. החתונה שלהם מתוכננת לחודשים הקרובים, עוד לא נקבע תאריך, והם כל כך מתרגשים. נדמה שהחיוך שעל פניהם מסרב להימחק ולו לרגע.
חנית נראית למראית עין אישה נורמטיבית לחלוטין. רק כשהיא אומרת בחיוך ביישני "בני יספר איך הכרנו, לי קשה, אז בני הוא בעצם הפה שלי", דיבורה האיטי יוסגר. היא אובחנה כבעלת עיכוב התפתחותי, הבא לידי ביטוי בקושי בלימודים ובשיפוט של סיטואציות. בני מאובחן עם תסמונת אספרגר, לקות תקשורתית על הרצף האוטיסטי, והקושי העיקרי שלו הוא בתחום החברתי. כשהוא מספר בחן ובהומור איך שתי האימהות שלהם, וגם שכנה אחת, היו מעורבות בסיפור ההיכרות שלהם, הוא נשמע כמו בן 29 נורמטיבי ורגיל לגמרי, שמתאר איך, למזלו הגדול, הכירו לו את אהבת חייו.
בפגישה הראשונה הוא אפילו התבייש להסתכל עליה, שלא לדבר על לשבת לידה. "לא ידעתי בכלל מה עושים, איך לגשת אליה, מה להגיד לה. גם חנית התביישה ממני. לאט לאט, בייחוד אחרי שהגענו לכאן, מערכת היחסים שלנו התפתחה, והכל הפך להיות נינוח ופתוח יותר".
כשבני אומר "לכאן", הוא מתכוון למרכז חזו"ן (חברה, זוגיות ונישואים), פרויקט חדש וחשוב של מכון פוירשטיין, המכשיר זוגות של צעירים בעלי מוגבלויות לחיים חברתיים, זוגיים ואף לנישואים. כבר יש זוג נשוי בתוכנית, ובני וחנית הם הבאים בתור.
הקורס מתנהל במודל של סדנאות קבוצתיות, שיעורים, פעילויות חברתיות ושיחות אישיות לצורך ייעוץ והדרכה. שש שעות שבועיות, פעמיים בשבוע, בהיקף פרטני וקבוצתי שמגיע ל־120 שעות, שממוקדות כולן בעובדה הפשוטה, שעד כה לא נתנו עליה את הדעת ואת המשאבים: גם אנשים עם צרכים מיוחדים זקוקים לקשר, ואפשר לעזור להם לעשות את זה. המשתתפים בפרויקט עוברים תהליך הרשמה ומילוי טפסים, רובם המוחלט מתקבלים. הם אינם משלמים על הפרויקט. הפרויקט הוא יוזמה משותפת עם קרן משפחת רוּדרמן, קרן פילנתרופית הפועלת לשילוב אנשים עם מוגבלויות בכל תחומי החיים, אשר גם מממנת את התוכנית. בעקבות המהלך של הקרן משרד הרווחה הכיר לאחרונה בחשיבות הפרויקט, והיום הוא מקצה לו גם את המשאבים הנדרשים.
)))))1.jpg)
חנית ובני מאוהבים. "לא ידעתי בכלל מה עושים, איך לגשת אליה, מה להגיד לה" // צילום: אסנת קרסננסקי
לא פשוט להיות לבד
סביב המעגל הקטן והאינטימי בסדנה יושבים גם שרה ואביאל (שמות בדויים), שניהם בני 29. הם הזוג הנשוי של הפרויקט, נשואים זה שמונה חודשים. שרה לוקה בתסמונת וויליאמס, תסמונת גנטית המלווה בפיגור שכלי, אבל למרות מוגבלותה היא אישה עצמאית ותקשורתית מאוד. היא משתתפת בפרויקט נוסף של המכון, "קורס אלא" (אנשים למען אנשים), המכשיר אנשים עם צרכים מיוחדים לעזור לאוכלוסיות של ילדים וקשישים. שרה רוכשת מקצוע של ממש, והיא עתידה לסייע למטפלות בגני ילדים, "כי אני מאוד אוהבת ילדים קטנים וחשוב לי להיות משמעותית.
"חוץ מאמא שלי, שדואגת לי, הייתי לבד בעולם הזה", היא מישירה אלי מבט עצוב. "וזה לא פשוט להיות לבד. בלי חברים, בלי חברות, אף אחד לא רצה להיות איתי. ועכשיו יש לי את אביאל. יש מישהו לצידי, ואכפת לו ממני".
אביאל לוקה בתסמונת אספרגר, מפגין יכולת אינטלקטואלית גבוהה. הוא בעל תואר ראשון בכלכלה, קשייו מתבטאים בעיקר בתחום הרגשי. שניהם חוזרים בתשובה מחסידות בזנסון, והכירו בזכות שידוך לפני כשנתיים. בגלל אורח חייהם הדתי, התנהלותם שונה מזו של חנית ובני, שקרבתם הפיזית אינה מותירה ספק בנוגע להיותם זוג. ועדיין, הביחד שלהם מרגש.
החתונה שלהם, הם מספרים, היתה שמחה ומרגשת. "אני חושבת שהייתי כלה יפה", מחייכת שרה. "נכון, אביאל?" כל צוות המרכז הוזמן לשמוח בשמחתם. המרכז מלווה אותם עוד מלפני החתונה ועד היום בכל הקשור לניהול עצמאי של משק הבית, מעניק להם ייעוץ זוגי ומיני, מלווה אותם בכל סוגיה של חיי נישואים.
"אני מאוד אוהבת אותו", היא אומרת, "והקורס הזה לימד אותי, למשל, לסלוח לו גם כשאני רבה איתו, כי מקודם לא ידעתי מה לעשות עם כל הכעס הזה, הרגשתי שאני מתפוצצת ממש, הייתי מתוסכלת ועצבנית ועצובה. עכשיו אני יודעת איך להמשיך הלאה, אני סבלנית יותר, ואנחנו יודעים איך לדבר אחד עם השני, כלומר, בעיקר להקשיב ולסלוח".
איילת (שם בדוי), בת 32 מקיבוץ בדרום, מקפידה לעלות לירושלים פעמיים בשבוע למפגשי התוכנית. היא יפת מראה, מסודרת בהתנהלותה, והעיכוב ההתפתחותי שלה אינו מונע ממנה לנהל חיים עצמאיים ומלאים. גם היא מייחלת לקשר זוגי.
"אני רוצה שיהיה לי חבר שאני אוהב, שאוכל לשתף אותו בכל מה שקורה איתי", היא אומרת. "מי לא רוצה חבר לחיים? בסדנה אני פוגשת אנשים חדשים, מדברת, משתפת, מקבלת הרבה עצות איך להתנהל טוב יותר בחברה. מאז שהתחלתי לבוא לקורס, הביטחון העצמי שלי עלה, וגם התפתחתי כבן אדם. ההורים והאחים שלי אמרו לי שהם ממש רואים את השינוי.
"היום הרבה יותר קל לי לפתח קשרים עם בני אדם, אני יודעת בדיוק מה לעשות, שלב אחרי שלב. זה לגמרי בזכות הפגישות פה. אם מישהו היה טורח ללמד אותי את הדברים האלה כשהייתי צעירה יותר, כבר מזמן היה לי חבר...".
)))))2.jpg)
חיים סלומון. עומד בראש הקורס // צילום: אסנת קרסננסקי
כולם ראויים לקשר אמיתי
המדריך, הפסיכולוג הקליני סאם ליסון, מבקש את כל היושבים לשתף ב"רגע טוב, חוויה טובה שחוויתם בשבוע האחרון". שרה מתנדבת להיות הראשונה, ומספרת שהיה לה כיף להתעורר לצידו של אביאל בבוקר שבת. "זה עשה לי טוב", היא מחייכת במבוכה.
בני וחנית משתפים בחוויה של ענידת טבעת האירוסים, כמה שהם התרגשו כשהיא הגיעה בדואר. איילת היתה בהופעת סטנד־אפ בקיבוץ, היא התפוצצה מצחוק בגלל הבדיחות שסיפרו שם, והלכה לישון מחויכת.
ויש את המשתתפים הביישנים, כמו בכל קבוצת דינמיקה, שקצת יותר קשה להם לשתף ולספר. סאם מבקש מהם לנסות להתחבר לחוויות הטובות, ולתחושה הטובה שהן מעניקות לנו. יגאל מתרצה לספר שקצת לפני כניסת השבת, הוא אזר אומץ והתקשר לשלומית. בירך אותה בשבת שלום, הזמין אותה לפיצה במוצאי שבת. הם הלכו יחד לאכול פיצה, והם נהנו מאוד. זרעים של תחילת קשר, שיקבלו מאנשי המקצוע את הסיוע הדרוש כדי להנביט אותו.
אחר כך ידברו יחד על פתרון קונפליקטים, וגם ישאלו זה את זה מה הם יכולים לעשות השבוע כדי להיות מחוברים יותר למען האחר. סאם יעניק להם עצות סדורות, מיומנויות חיים חשובות, ונדמה שדווקא בגלל התנהלותם המיוחדת, הם מתייחסים לעצות שלו ברצינות גמורה, ללא כל יהירות או ציניות, והעצות הללו משביחות את איכות חייהם.
"השתדלו שהצורך של האחר יהיה חשוב עבורכם בדיוק כמו שלכם. שאלו שאלות לפני שאתם מגיבים, או כועסים, או נפגעים. תבררו אם אכן הבנתם נכון את המסר. קחו נשימה ארוכה, סיפרו עד עשר. דברו זה עם זה! אל תשאירו את הדברים בבטן, הסבירו מה אתם מרגישים. הרבה יותר קל להגיב בצורה שלילית, להיעלב, ומייד להגיד דברים קשים, אבל כל אלה מקלקלים את האפשרות להיות בקשר מיטיב".
עצות שגם אצל האנשים הכי נורמטיביים מתמסמסות בשיגרת היום־יום מתחת לרדאר, ופה הן פתאום מקבלות חשיבות, והמאזינים מפנימים ומיישמים, הם תלמידים טובים. "הרווח כולו שלנו", תגיד איילת. "פעם, כשהייתי שומעת ממישהו דברים שלא מוצאים חן בעיניי, זה היה סוף העולם מבחינתי. היום למדתי לסלוח, לא לקחת ללב, לא להתעצבן משטויות".
לפני פיזור, כדי לשחרר קצת את אווירת הישיבה במעגל, הם משחקים במשחק "שלוש האנרגיות". מתחלקים לזוגות, פונים גב אל גב, ובוחרים כל אחד אנרגיה אחת: אהבה, יכולת או כוח. כל אנרגיה מסומלת בתנועת גוף משלה, קצת דרמטית, קצת מצחיקה, משחררת, וכל אחד מבני הזוג צריך להעביר לשני את האנרגיה שבה בחר באופן כאילו טלפתי, דרך המחשבות.
כשסאם מסיים את הספירה לאחור הם מסתובבים יחד זה לזה, ובודקים אם אכן היו מתואמים באנרגיה שבחרו לעצמם. בני וחנית מסתובבים זה אל זו ונופלים זה בזרועותיה של זו. שניהם בחרו באנרגיית האהבה, בלי לתאם מראש, כמובן. הם מתחבקים ממושכות, ואי אפשר להישאר אדישים למימוש של האהבה הזאת, שעוזרים לה, שמכוונים אותה, שמקדמים ומשמרים אותה.
הרב מני פולק. "מטרה לגיטימית" // צילום: אסנת קרסננסקי
"הסדנה הזו מעשירה אותם, עושה להם טוב, נותנת להם ראייה רחבה על החיים ועל האחר", אומר סאם. "הם יוצאים מהמקום של עיסוק עם עצמם כפרטים ומקבלים מסר שאינו משתמע לשני פנים: 'אתם ראויים להיות בקשר, אתם יכולים להיות בקשר, אתם צריכים להיות בקשר'".
"הכמיהה הבסיסית והאוניברסלית לקשר אנושי והומני היא שעומדת בבסיס התוכנית הזאת", מסביר חיים סלומון, שעומד בראש הקורס ומעביר בו סדנאות שונות. "גם אנשים עם צרכים מיוחדים ומוגבלויות קוגניטיביות והתפתחותיות זקוקים לקשר בין־אישי, שהוא שונה בתכלית מקשר של הורה־ילד או קשר של מדריך־חניך.
"פרופ' פוירשטיין ז"ל, חתן פרס ישראל, ראה בחזונו את האדם המוגבל כמממש את הפוטנציאל המקסימלי שלו, מגיע להישגים בתחום האישי, החברתי והתעסוקתי. באופן טבעי, בניית זוגיות וחיי משפחה הם חלק משמעותי מהתהליך. אנחנו שואפים שאותם אנשים, שבחיי היום־יום הם בודדים, יתגברו על הבדידות הזאת ויממשו את זכותם לקשר ולחום - לא ממקום של 'מגיע לי', אלא ממקום של 'גם אני יכול ומסוגל, ומה שמיטיב עם כולם מיטיב גם איתי'.
"מי שרוצה להיות בקשר זוגי או חברי, אנחנו נעזור לו לעשות את זה, כי רובם לא באמת יודעים לעשות את זה. מימוש הקשר לא חייב להגיע לכדי הקמת משפחה, אלא לכדי שיפור איכות החיים. בבסיס התוכנית עומדים הכישורים החברתיים שאנחנו רוצים להקנות, וכל מה שמגיע איתם: כבוד, נתינה, סימפתיה ואמפתיה.
"אנחנו נלמד איך פונים לידיד או לידידה, מה עושים יחד, איך מפתחים שיחה, איפה עובר הגבול שבין ידיד לחבר, ואיך מבדילים בין שתי ההגדרות בלי לפגוע באחר או להעליב אותו. וכשאנשים כבר מתנסים בקשר, אנחנו נסייע להם להבין אם הוא נכון עבורם, ואיך אפשר לעבוד עליו ולהשתית אותו על עקרונות מתאימים. כן, היו לנו גם קשרים שהתחילו ונגמרו, ואנחנו מלווים גם פרידות. גם פרידות הן חלק מיצירת קשר, וגם אותן צריך לעשות כמו שצריך".
ומה בנוגע להולדת ילדים?
"זו סוגיה מהותית, ואנחנו מטפלים בה בכפפות של משי. כינסנו במיוחד מועצה ציבורית מכובדת, הכוללת אנשי חינוך, דת, הלכה ופילוסופיה, כדי לתת מענה לסוגיות כאלה. בימים אלה נכתב כאן הספר הראשון מסוגו בעולם, שינסה להתוות משנה סדורה לנושא הזוגיות בקרב אנשים עם צרכים מיוחדים בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית.
"אנחנו שואלים את עצמנו כל העת עד איפה ניתנת לנו הזכות להתערב. לא נגיד לאנשים האלה בגסות 'אסור לכם להביא ילדים לעולם', אבל נעבוד איתם על מודעות לעניין וניתן להם כלים להבין אם הם מסוגלים. מתברר שלחבר'ה הללו יש מודעות גדולה, הבנה ואחריות רבה לסוגיה הזאת, הרבה יותר ממה שאפשר לחשוב".
)))))3.jpg)
טלי כהן־פיאמנטה מול הקבוצה. "מבחינתנו, הכל מתחיל בתקשורת" // צילום: אסנת קרסננסקי
"חזרה לחיים רגילים"
שי בן נון (23) מקריית ארבע גדל בבית חילוני כאדם נורמטיבי לחלוטין וסיים שירות צבאי מלא. לפני שנה וחצי נפצע קשה בתאונת אופנוע, נפגע בראשו, ומאז יש לו קשיים קוגניטיביים ותפקודיים. שלוש פעמים בשבוע הוא מגיע למרכז לשיקום של מכון פוירשטיין, כדי לעבור שיקום קוגניטיבי, אבל לא מוותר על המפגש של מרכז חזו"ן, כי "אני רוצה לחזור לחיים רגילים, וקשר זוגי זה חלק מהעניין. מדברים איתי פה על הכל, ובשבילי, לדבר על הכל זה חשוב. אני מרגיש שעוזרים לי, מכוונים אותי, ואני מקבל כלים חשובים".
לצידו יושב יאיר טל (34), צעיר חובש כיפה, המתגורר בדירה השיקומית שמפעיל המכון עבור צעירים שיכולים לתפקד עצמאית, אך עדיין זקוקים להשגחה ולעזרה בקניות ובניהול הבית. הוא מחוסר כפות ידיים בגלל תסמונת נדירה הנקראת רנהרט, שאיתה נולד, ועל אף מגבלתו מצליח להתמיד בעבודה במאפייה ירושלמית. וכן, הוא משתוקק לזוגיות, ולכן הגיע לקורס במכון.
"אני מקבל פה ביטחון כשאני רואה שיש עוד אנשים כמוני, שגם להם לא פשוט ליצור קשר, וגם הם היו רוצים בזוגיות כמוני. אני מרגיש שהקורס עוזר לי להיות תקשורתי יותר, להבין יותר מהו בעצם קשר עם בני אדם. אם פעם הייתי נעלב מכל שטות, היום אני יודע בדיוק איך להתמודד עם התחושות, איך לפתור קונפליקטים עם החברים שלי, והכי חשוב, איך להמשיך הלאה. לזרום".
בהפסקות שבין הסדנאות הם יושבים ביחד. זה ביחד אמיתי, כמו כל חברי קורס בהפסקה שבין הלימודים. שותים, אוכלים, מתבדחים. טלי כהן־פיאמנטה, אחת המדריכות בקורס, מביטה בהם ומרגישה גאווה.
"לפני כמה חודשים, בתחילת הקורס, היתה דממה בהפסקות. זה הרגיש כאילו אין פה אנשים. הם לא היו מדברים זה עם זה, כובשים את פניהם ברצפה. כמה קשה היה להם לעמוד אחד מול השני ופשוט להסתכל בעיניים. היום הם כבר במקום אחר, זה תענוג לראות איך התקדמו. יש פה קבוצה של ממש שמקיימת קשר, על כל המשתמע מזה.
"גם אם לארגן בעצמם את מסיבת פורים זו משימה לא פשוטה עבורם, הם יעמדו בה. אנחנו כל הזמן מעודדים אותם לאקטיביות ביצירת קשר, לא משנה אם זה קשר קבוצתי או קשר זוגי. מבחינתנו, הכל מתחיל בתקשורת".
בפעילות עם טלי הם עומדים במעגל ומתמסרים בכדור לפי ההנחיות שלה. מפתחים מיומנויות סמויות של קשב ויצירת קשר עין. אחר כך משחקים משחק תפקידים, שכולו מתבסס על הקשבה הדדית. הפעילות הבאה תהיה העברת ביטויים ידועים בפנטומימה, כולם מתמקדים בחברות ובדרך ארץ - "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", "טובים השניים מן האחד". וטלי תדגיש עד כמה חשובה שפת הגוף בתקשורת, כמה חשובות הבעות הפנים וסימוני הידיים.
"אני לומדת דרך המשחקים האלה הרבה על עצמי", אומרת שרה, תוך כדי שהיא מתלבטת איך להמחיז בפנטומימה את "מה ששנוא עליך". "ואני הכי אוהבת את הקריוקי שהיינו עושים פה. זה כיף. עד שהגעתי לכאן לא ידעתי בכלל מה זה קריוקי".
בני וחנית, הזוג המאורס של הקבוצה המגובשת, ימשיך הלאה בהדרכה במסגרת קורס הנישואים, שמטרותיו כוללות מעקב ארוך שנים עם הזוגות, יצירת קהילה נתמכת ותומכת של זוגות דומים, ומתן מענה לצרכים ולסוגיות שיעלו עם הזמן. סמוך למועד החתונה הם יקבלו הדרכת חתנים וכלות, המותאמת במיוחד לצורכיהם.
"נישואים של אנשים עם צרכים מיוחדים הם מטרה לגיטימית ואפשרית, צריך רק להכין אותם כמו שצריך, ללוות אותם במהלך הנישואים ולבנות מעטפת שתומכת בהם בקהילה", אומר הרב מני פולק, עובד סוציאלי המלווה את משתתפי הקורס מתחילת הדרך. "בקורס הם לומדים איך לנצל היטב את פעילות הפנאי המשותפת שלהם, איך להתנהל באופן פומבי כזוג, איך לנהל את משק הבית המשותף, איך לנהל נכון תקציב ואיך להיות צרכנים נבונים.
"הם מקבלים גם הדרכה לחינוך מיני, מתוקף אמנת האו"ם שקובעת שלכל אדם יש זכות לחיי מין, ושלכל אדם יש הזכות לבחור לחיות בזוגיות ולנהל קשר זוגי. גם הוריהם מקבלים ייעוץ אישי וקבוצתי, מתוך הבנה והכרה שגם ההורים, המעטפת המגוננת והשומרת במהלך כל השנים, זקוקים לייעוץ וליד מכוונת. לא תמיד הם באמת מאמינים ביכולותיהם של ילדיהם, והם תוהים עד כמה הם יכולים לשחרר".
גם בסיום פעילות המועדון, כשכולם מתפזרים לבתיהם, בני וחנית עדיין שלובי ידיים. חנית מעזה לחלום על שמלת הכלה שלה, לבני ברור שהוא ילבש חליפה. יגאל יזמין שוב את שלומית לפיצה במוצאי שבת הבאה, הוא מקווה שהיא תיענה, "כי היא ממש מוצאת חן בעיניי". אם יהפכו לזוג, הלוואי שכך יקרה, יוכלו להמשיך לסדנת ההמשך של הפרויקט, שנקראת "זוגות", ובה יוכלו לדבר על הזוגיות שלהם עם אנשי מקצוע. גם אם יאיר לא יכיר מישהי, הוא יוכל להשתתף בסדנת המשך נוספת, ליחידים, הכוללת מפגש לכל בוגרי הפרויקט באשר הם - כדי להמשיך ולהיות בקשר.
ואיילת? היא מאוד מקווה שתפגוש סוף סוף את האחד. "אני יודעת שזה יקרה", היא מחייכת. "היום אני מוכנה לזה יותר מתמיד".
* * *
שירה וג'יי רודרמן. פרויקט מבורך // צילום: יששכר רואס
יוזמה חלוצית
שירה וג'יי רודרמן, העומדים בראש "קרן משפחת רודרמן" - קרן פילנתרופית פרטית הפועלת לשילובם של אנשים עם מוגבלות בחברה, בישראל ובארצות הברית - הקימו את התוכנית הייחודית לזוגיות, כדי למלא את הוואקום שהיה קיים עד אז בנושא הזוגיות בקרב אוכלוסיות מיוחדות.
הקרן מעניקה מדי שנה פרסים של מאות אלפי דולרים לאנשים ולגופים שמקדמים את שילובם של בעלי מוגבלויות בחברה. בתחילת 2014 הודיעה הקרן גם על הענקת הלוואות של עד 90 אלף שקלים ללא ריבית ליזמים בעלי מוגבלות שמעוניינים לפתוח עסק או שברשותם עסק קיים, יחד עם האגודה הישראלית להלוואות ללא ריבית.
שירה רודרמן: "היוזמה שלנו לסדנת הזוגיות העלתה שאלות רבות והצריכה מחשבה רבה. העובדה שהנושא לא טופל עד כה חידדה עבורנו את מורכבות המהלך. השאלות המתעוררות בהתייחסות השונה לגבי מימוש זוגיות לעומת נישואים מגיעות מעולמות תוכן רבים - הלכה, משפט, רפואה, אתיקה ועוד, ולכן הקמת מועצה ציבורית שתדון, תתמוך, תלווה ותעסוק בשאלות אלו היתה עבורנו שלב קריטי מהותי, לצד עבודה ציבורית רבה לביסוס היוזמה ורתימת גורמים פרטיים וממסדיים.
נשיא הקרן, ג'יי רודרמן, הוסיף: "אנו מאמינים כי בשותפויות מסוג זה, יחד עם נקיטת עמדה ערכית ברורה, נוכל לאתגר את החברה שלנו ולגרום לה להיות חברה טובה ומתקדמת יותר".
hagitr@israelhayom.co.il