בוגרת, מרתקת וצנועה

תערוכת היחיד של תמיר שר בגלריה ZIZ פוסעת על חבל דק מאוד, ולא נראה שהיא מוטרדת מכך. שמה של התערוכה Feel Me מצווה עלינו קריאה חשופה מאוד וחד־צדדית. התרגום לעברית מאפשר להבין אותה גם כמגע וגם כרגש או הרגשה. הפעולה שטמונה בשם התערוכה אוצרת בתוכה וידוי על היעדר ומעזה לצוות, או אולי לבקש להשלים אותו. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

בו בזמן היא משאירה לפחות צד אחר בערפל. מי הוא זה שקורא לי? מי מבקש שאני ארגיש אותו, או שאולי ארגיש איתו? במהלך שיטוט בחלל המרובע של הגלריה, נדמה היה לי לרגעים מסוימים שמשחק התפקידים המסורתי מתהפך, ודווקא אני זה שמבקש פתאום Feel Me. 

את המענה לא הצלחתי לקבל מהעבודות של תמיר שר, יליד 1966 מקיבוץ כפר מסריק. אף אחת מהעבודות לא הסכימה לחשוף את עצמה כליל ולהתמסר, כולן ביקשו להסתיר משהו.

העבודות של שר מתאפיינות באיזון דרמטי שמשאיר את הצופה במתח לא מבוטל - שיש בו לפרקים משהו נעים. מנעד הביטוי של שר עושה שימוש באמצעים שגורים ופופולריים כמו עבודה עם קרעי מגזינים, עבודה עם דימויים מן המוכן ועיבודי מחשב. הצלחתו הגדולה של שר היא שעל אף הפופולריות שבבחירותיו הטכניות, הוא מצליח להטיל את כובד משקלו היצירתי בצורה נדירה ולא יומרנית בתוך חלל שהולם אותו בדיוק. החלל הזה הוא לא פחות מאלמנט קומפוזיציוני. 

רגש גדול ותזזיתי שוכן בתוך העבודות שאצורות בקפידה. אמצעי הביטוי השונים, על פי התרשמותי, הם רק ניסיון לכלוא או אולי לרסן את החיה הבלתי נשלטת הזאת בין ארבעת הקירות של הגלריה השקטה. עבודות כמו הטורסו האפולוני, הדיפטיכון החתוך מעצרת האו"ם, צלחת הפטרי הרנסנסית וקיר ההתפרצויות הכאוטיות מרכיבות תערוכה בוגרת, מרתקת וצנועה.