מעולם לא היתה לי בעיה עם זה שהתסריטאי/במאי/שחקן ג'ון פאברו החליט להתמסחר. להפך. ההחלטה שלו לחתוך למיינסטרים לאחר ההצלחה הגדולה של סרט הפריצה שלו מ־1996 - קומדיית הפולחן העצמאית "סקס או אהבה" ("Swingers") - לא היתה מפתיעה בכלל (גם שותפיו לאותו סרט, הבמאי דאג ליימן והשחקן וינס ווהן, השתמשו בהצלחה המפתיעה כקרש קפיצה לקריירה משגשגת בהוליווד). בזכות ההחלטה הזאת זכו חובבי הקולנוע המסחרי בסרטים המבדרים "קטן עליו" ("Elf") ו"איירון מן", שאותם ביים פאברו.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
מה שכן מפריע לי, לעומת זאת, הוא הצורך של פאברו להתבכיין כמו ילדה קטנה על ההחלטה שקיבל. וזה בדיוק מה שהוא עושה בסרטו החדש, "שף", שאותו כתב וביים, ושבו הוא גם מככב בתפקיד הראשי. שכן מתברר שפאברו הוא בחור עדין בחור עדין שנעלב עד עמקי נשמתו מהביקורות המאוד לא מחמיאות (והמוצדקות לחלוטין, יש לציין) שנכתבו על "איירון מן 2" ו"הפלישה למערב", שני הסרטים האחרונים שביים. ומתברר שהוא לא מאמין בלקיחת אחריות ו/או בעשיית חשבון נפש בדלתיים סגורות. למעשה, תאמינו או לא, הוא דווקא סבור שאנחנו אלה שצריכים להתנצל בפניו על כך שפגענו ברגשותיו.
במרכזו של "שף" עומד קרל קספר (פאברו), שף מצליח, מקועקע ושמן מלוס אנג'לס שמעדיף להתפשר ולרצות את הבוס שלו (דסטין הופמן) מאשר להתמסר לדחפיו היצירתיים. הבנאדם גאון, לפחות בעיני עצמו ובעיני הצוות שלו, אך במהלך שנותיו הארוכות במטבח, נראה כי שכח את הסיבה שלשמה נכנס לעסק מלכתחילה, ועושה רושם שהדבר מתחיל לתת את אותותיו.
לאחר שמבקר מסעדות ארסי (אוליבר פלאט) קוטל את בישוליו המשעממים של קספר בבלוג אוכל פופולרי, גיבורנו המסכן מתחרפן ועושה סצנה שהופכת ללהיט ויראלי, ושגורמת לו לאבד את מקום עבודתו. מפה לשם, בעידודן של גרושתו הנאה והסימפטית (סופיה ורגרה) והמאהבת המזדמנת והלא פחות נאה שלו (סקרלט ג'והנסון), קספר מחליט להמציא את עצמו מחדש. חמוש בבנו בן ה־10, שאותו זנח בשם הקריירה, הוא יוצא למיאמי, מתארגן על אוטו־אוכל מצ'וקמק, ושב לשורשים. הוא מוותר על היוקרה, על הפרסום ועל הכסף הגדול. אבל בזכות ההקרבה וההשקעה, הוא זוכה בהערצת בנו, ונזכר מה זה להיות אמן. הידד.
רק בשביל לקבל חיבוק
עבור הצופה התמים, "שף" עשוי להיראות כמו סתם עוד דרמת אוכל חביבה. אבל כל מי שעוקב אחר הקריירה של פאברו יתקשה לא לזהות את הדמיון בין המסלול המקצועי שלו לבין המסלול המקצועי של קספר. כמו קספר, גם פאברו נהנה מהצלחה גדולה בתחום שבחר לעצמו, וכמוהו, גם הוא נשאב בעקבותיה אל תוך עולם עסקי קר ואכזר שבו הוא נאלץ לרצות את הבוסים שלו. אבל רק מפונק אמיתי שאיבד כל קשר עם המציאות יחשוב שצרות מסוג זה מעניינות מישהו. ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר במפונק שמוקף במיליוני דולרים, בחברים מפורסמים דוגמת גווינת' פאלטרו (שסיפקה את ההשראה לסרט), ובחיים נוחים שרובנו היינו מוכנים להרוג בשבילם.
אבל לא, פאברו נעלב. ובניגוד לבמאי "לצוד פילים", רשף לוי, הוא לא הסתפק בלכתוב סטטוס משתלח ופופוליסטי בפייסבוק - הוא עשה על כך סרט. "אני טוב במה שאני עושה", הוא אומר שוב ושוב במהלך "שף", "והמילים האלה שאתם כותבים - המילים האלה פוגעות! הן כואבות!" שמישהו ייתן לו כבר חיבוק!
"שף" הוא סרט נאה לעין, על כך אין ויכוח, והעובדה שיש בו שוטים רבים של מאכלים מגוונים ומפתים גרמו לכמה וכמה אנשים שנכחו בהקרנה שלי להגיד "וואי, וואי, וואי". אבל למרות שגם אני יצאתי מהאולם עם דחף בלתי נשלט לסנדוויץ' בשר קובני (נאלצתי להסתפק במשולש פיצה), הנרקיסיזם והצביעות שפאברו מפגין כאן פשוט שוברים שיאים של טעם רע. בדומה לג'רי מגווייר, גיבור סרטו הקלאסי של קמרון קרואו, קספר מוותר על הנוחות החומרית ועל הביטחון הכלכלי ויוצא לחפש אחר הנשמה שלו, שאותה זנח בהיסח דעת לצד הדרך, כשהתהילה התדפקה על דלתו. אבל המסע הזה ארוך מדי בחצי שעה לפחות, נטול כל דרמה, חסר כל הפתעות ונגוע ברמות מביכות של חוסר מודעות עצמית.
_)_)_)_)_)_)_)1.jpg)
סופיה ורגרה בסרט. גרושה מודרנית
מצד אחד, קספר מתלונן על כך שנמאס לו לרצות את כולם. מצד שני, פאברו יצר כאן סרט שכל כולו חנופה ונועם (ועל כך יעיד פרס חביב הקהל שהוענק ל"שף" בפסטיבל טרייבקה האחרון). מצד אחד, קספר מדבר על הצורך והרצון להיות עצמאי. מצד שני, פאברו ממלא את הסרט שלו בשחקנים/חברים שאף במאי אינדי לא היה מצליח להשיג (רוברט דאוני ג'וניור, לדוגמה). מצד אחד, קספר סופג לא מעט ירידות על המשקל המופלג שלו. מצד שני, פאברו מקיף את עצמו בשתי יפהפיות מהממות, שפשוט לא יכולות לעמוד בפני הגאונות הקולינרית שלו (כמו בחיים, הא?). מצד אחד, בעוד עקיצה אינטרטקסטואלית פתטית, קספר והבן שלו מחליטים לוותר על ביקור בדיסנילנד לטובת ביקור בניו אורלינס. מצד שני, סרטו הבא של פאברו הוא לא פחות מרימייק עתיר אפקטים ותקציב ל"ספר הג'ונגל" (שאותו מפיקים, נכון, ניחשתם, אולפני דיסני).
אז מה אתה רוצה, בנאדם? שנרחם עליך? שנזיל עבורך דמעה? על מה? על זה שאתה צריך לבחור בין סופיה ורגרה לסקרלט ג'והנסון? על זה שהקריירה שלך ממשיכה לשגשג, למרות הפאשלות שלך? לא עדיף שפשוט תתנצל על "טיפול זוגי" ועל יתר הסרטים הגרועים שהתפלקו לך בשנים האחרונות? ועוד איך עדיף. לקבל ביקורת זה חלק מהמשחק. ומי שלא יכול להתמודד עם החום, שלא ייכנס למטבח. שף גאון כמוך אמור לדעת את זה.
"שף" ("Chef"), כתב וביים: ג'ון פאברו. ארה"ב 2014 * *
yishai.kiczales@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו