לפני שניגשים לסכם את מערכת הבחירות המוזרה ביותר שהיתה פה לנשיאות המדינה, חייבים להתחיל במשפט אזהרה: אין לאף אחד מושג איך הבחירות האלה יסתיימו. כל ההערכות והספקולציות שפוזרו כאן בשבועות האחרונים - נשענות על ניתוחים של מטות הבחירות של המועמדים ועל הערכות של בעלי זכות הבחירה היחידים שיקבעו את זהות הנשיא הבא, כלומר חברי הכנסת. אם מסכמים את סך כל התומכים שכל מועמד טוען שמונחים בכיסו, מגיעים למסקנה שבמשכן מכהנים 200 חברי כנסת. אפשרות סבירה אחרת היא שיש רק 120 ח"כים, אולם כמה עשרות מהם אינם מוסרים מידע נכון לגבי אופן הצבעתם.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
גם המועמדים עצמם, ייתכן, בין שבזדון ובין שבשגגה, לא משקפים את מצבם כפי שהוא באמת. בקיצור, אחרי כל התחבולות, ההכפשות והמהמורות שראינו במירוץ הזה, אף אחד לא יתפלא אם ימצא את עצמו בסוף הדרך מופתע.
סביר להניח שבשל ריבוי המועמדים לא יקבל איש מהם תמיכה של 61 ח"כים בסיבוב הראשון, ולכן יהיו בבחירות האלה שני סיבובים. הערכה סבירה נוספת, הנשענת על
הערכות של כל המועמדים, היא כי רובי ריבלין עולה לסיבוב השני, אולם שם מצפה לו קרב לא פשוט עם המועמד שיעלה להתמודד מולו ראש בראש. בסיבוב השני, אם כן, צפויה התמודדות צמודה.
מאז הקמת המדינה לא היתה מערכת בחירות כזו. בכל הבחירות שהיו עד כה לנשיאות התמודדו זה מול זה לא יותר משני מועמדים משמעותיים, ששקלול מספר הקולות שקיבלו יחד עלה על 100 חברי כנסת. לפיכך נועד הסיבוב השני בעיקר למקצה שיפורים עבור המועמד המוביל.
ואולם בשבוע הבא, בפעם הראשונה, עשוי להיות מצב שבו שני המועמדים המובילים שהעפילו לגמר יקבלו יחד לא יותר מ־60 ח"כים לצידם. כלומר, תיאורטית, כמחצית מחברי הכנסת ייאלצו בתוך זמן קצר ביותר להחליט על מועמד חדש שבו יתמכו, לאחר שהמועמד המועדף עליהם לא עלה לסיבוב השני. כשזה המצב ברור מדוע אין סיכוי להעריך כעת איך הסיבוב השני והמכריע יסתיים.
כאשר דליה איציק הכריזה רשמית על מועמדותה, נתפסה החלטתה כבעלת פוטנציאל לטרוף את הקלפים. איציק הרי פוליטיקאית מנוסה ביותר. עד כה המתינה לראות מי יבוא: סילבן שלום, דוד לוי, עוזי לנדאו, נתן שרנסקי וכו'. לאחר שאיש מהם לא הפציע, נסללה הדרך להכרזתה.
הסיבה ברורה: איציק סומכת בעיקר על קולותיהם של חברי ישראל ביתנו. מזכ"לית המפלגה, סגנית השר פאינה קירשנבאום, המקורבת לליברמן, היא התומכת הנלהבת ביותר של איציק בכנסת. כל אחד מהשמות שהוזכרו היה יכול לזכות בתמיכתו של ליברמן ולהפוך את מועמדותה של איציק לחסרת סיכוי. כשאיציק הכריזה, היה ברור שקיבלה איתות כלשהו או לפחות נשענה על הערכה מבוססת שליברמן וחייליו איתה. אבל זה לא ממש קרה. ליברמן הכריז על חופש הצבעה ושלל דיווחים על החלטה לתמוך באיציק.
כך נותרה איציק ללא בסיס התמיכה שלו ציפתה. אבל במטה שלה ממשיכים לשמור על אופטימיות. להערכתם, התמיכה בה חוצה מפלגות - חרדים, ערבים, חברי ישראל ביתנו ויש עתיד. אולי רק מהבית היהודי איציק לא תקבל תמיכה כלשהי.
החרדים מתלבטים
בתחילת השבוע הבא יחליטו ראשי המפלגות החרדיות אם יהיה מועמד מוסכם מטעמם לנשיאות: ריבלין, בן־אליעזר ואיציק. לכל אחד מהם יש תומכים ומתנגדים בקרב חברי הסיעות החרדיות ורבניהם. אם לא יגיעו להסכמה, צפויים קולותיהם של 18 הח"כים החרדים במשכן להתפצל בין השלושה.
בינתיים הבלאגן חוגג: ביהדות התורה נוטים הליטאים לתמוך באיציק והחסידים מתלבטים בין ריבלין לפואד. בש"ס, אריה דרעי ומקורביו דוחפים לכיוון בן־אליעזר, בעוד יעקב מרגי וניסים זאב רוצים את איציק. בישיבת סיעת יהדות התורה, לפני החג, אמר ח"כ משה גפני לחבריו כי אם החרדים יתפזרו יבינו כולם ששיטת ההפרד ומשול עובדת. אם לא נצליח להעמיד מועמד אחד מטעמנו, אמר לחבריו, יגידו עלינו שאנחנו לא מסוגלים להתאחד סביב שום החלטה.
בניגוד לאיציק, שזוכה על פי הערכתה למעט תמיכה מהרבה מפלגות, מעריך בן־אליעזר כי מקומו בסיבוב השני מובטח, בשל בסיס הכוח התומך בו: רוב חברי העבודה ורוב הח"כים הערבים. ביש עתיד בן־אליעזר חסום כי לא הצביע בעד חוק הגיוס.
מפת הבחירות כפי שצוירה על סמך הערכות כאלה ואחרות בשבועות האחרונים, כאילו יש שלושה מועמדים "אמיתיים" ועוד שלושה חסרי סיכוי, לחלוטין לא מקובלת על מאיר שטרית, הנמנה עם השלישייה האחרונה. שטרית משוכנע שהוא במשחק וכי העובדה שיש לו בסיס תמיכה יציב עוד עשויה להביא לתמונה הפוכה ממה שנראה כרגע. שטרית נהנה מתמיכה של ששת חברי התנועה. לדברי מקורביו, זו פתיחה טובה יותר ממה שיש למשל לאיציק, שאין לה סיעה או בסיס תמיכה ברור. הוא סבור כי קבוצה גדולה של ח"כים מיש עתיד יצביעו עבורו. השר מאיר כהן הוא קרוב משפחה ופועל בקרב חברי מפלגתו לתמוך בשטרית. אם יצליח להביא 8-7 ח"כים שיתמכו בו, שטרית עשוי להפתיע.
תמיכה שקטה
לדליה דורנר אין סיעה בכנסת כמו לשטרית, אולם להערכתה היא עשויה לזכות בתמיכה של חברי הכנסת "השקטים", כלומר אלו היושבים בספסלים שבשורה השנייה והשלישית, כאלה שלא מכהנים כראשי מפלגות או כשרים בממשלה, אולם מעריכים מאוד את דורנר ואת מה שהיא מייצגת. נכון שהיא לא מצליחה לייצר באזז סביב המועמדות שלה, אך תקוותה היא שמי שהבטיח לה שיצביע לה אכן יעשה זאת, ואם כך יהיה, היא מועמדת רצינית לסיבוב השני.
דן שכטמן העדיף שלא לבטל את סדר יומו העמוס בגלל הבחירות לנשיאות. במהלך מערכת הבחירות, בדיוק בזמן שבו היה צריך לכתת רגליים ולהיפגש עם עשרות חברי כנסת, נסע שכטמן לכמה שבועות לחו"ל לסידרת הרצאות. ביום רביעי, מוצאי החג, כשכל המועמדים נערכו לישורת האחרונה, שוב החתים שכטמן את דרכונו בנתב"ג, הפעם בדרך לסין.
שכטמן הוא מרצה מבוקש. פרס הנובל שבו זכה מעמיד אותו בשורה הראשונה של המרצים המבוקשים בעולם כולו. מדובר אגב בפרס נובל אמיתי הניתן על הישגים אמיתיים, לא כמו פרס נובל לשלום שהפך כבר מזמן לבדיחה נטולת כל פאנץ'.
לביים עימות
הניסיונות של ראש הממשלה בנימין נתניהו לעסוק בנושא הנשיאות לא עלו יפה, אולם כעת רובצת לפתחו של ראש הממשלה מערכה לא פשוטה - על רקע הסכם הפיוס שנתחם בין פת"ח לחמאס, מטרתו היא לגייס את העולם נגד ההסכם והממשלה שקמה איתו.
אמנם נראה כרגע כי הממשל האמריקני המוביל את הטון הבינלאומי בנושא לא אימץ את הקו של ישראל, אולם לדברי סגן השר אופיר אקוניס, הדבר הפיך לחלוטין. אקוניס שב בשבוע שעבר ממסע הסברה בן שבוע בארה"ב, ולדבריו המסר הישראלי שלפיו לא מדברים עם חמאס, תפס בכל מקום שבו היה. אקוניס בסך הכל הישווה בין חמאס לאל־קאעידה ושאל את בני שיחו כיצד היו ממליצים לארה"ב לנהוג במקרה כזה.
מאז הפיצוץ במו"מ המדיני פועל נתניהו להחזיר אליו את בסיס התמיכה של הציבור הימני. מייד אחרי פיצוץ המו"מ מיהר להכריז על הצעת חוק הלאום שתובא לאישור הממשלה, ואחרי חתימת ההסכם בשבוע שעבר הודיע על סנקציות נגד ערביי יהודה ושומרון ועל תנופת בנייה של מאות יחידות דיור בשכונות היהודיות בירושלים וביהודה ושומרון.
המהלכים האחרונים של נתניהו לא מוצאים חן בעיני יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט, שרואה את עצמו מנהיג מחנה הימין. כשניהלה הממשלה מו"מ מדיני, שכלל שחרור מחבלים והקפאה שקטה של הבנייה ביהודה ושומרון, קולו של בנט נדם. כעת, כשאין מו"מ, אין שחרור מחבלים והבנייה נמשכת במלוא התנופה - הכריז בנט בנאום שנשא כי הוא ראש המחנה הלאומי, לא נתניהו.
בנאומו של בנט ניכרו סימני מצוקה. כשאין מו"מ וראש הממשלה עוקף אותו מימין, הופך בנט ללא רלוונטי; שותף קואליציוני שלא נותר לו אלא להצטרף למהלכים שמוביל נתניהו. אל מול ההתנגדות משמאל של יש עתיד והתנועה, שב למעשה בנט לתפקיד הרל"ש של נתניהו. המשבצת האחרונה שהוא מעוניין להיות בה.
זו כנראה אחת הסיבות לתדרוך שיצא ממקורביו על עימות כביכול שפרץ בינו לנתניהו על רקע בקשת נתניהו לדחות בשבוע את אישור החוק שיקשה לשחרר מחבלים. אחרי הדיווחים על דרמה במהלך הישיבה ועל התפרצות זעם של בנט כלפי נתניהו על רקע ניסיונות הדחייה, מתברר שהעימות מעולם לא פרץ: בנט שאל למה החוק נעלם מסדר היום של הממשלה, נתניהו הסביר שמסיבות אלה ואחרות זה נדחה בשבוע וכי הוא עצמו תומך בחוק - בזה נגמר הדיון.
בנט צריך את העימותים המבוימים מול נתניהו בעיקר כדי לחזק את מעמדו בזירה הפנימית. יותר מחצי שנה מנסה יו"ר הבית היהודי להשיג תמיכה לשינוי חוקת המפלגה בוועידה, מה שיסייע לו לבסס את שלטונו, אולם ללא הצלחה. הוועידה לא מתכנסת. אם זה לא מספיק, רק השבוע הגיעו לאוזניו רחשי השטח והדברים שהשמיעו חברי הכנסת, שליגלגו על כך שנגרר לתמוך בריבלין לנשיאות ברגע האחרון, אחרי שמחצית הסיעה כבר הודיעה על תמיכה בו.
* * *
צילום: דודי ועקנין
רובי ריבלין
"אני רואה בבית הנשיא הזדמנות לקידום הערכים אשר הינחו אותי במשך כל שנותיי כשליח ציבור, ולשמש מגשר בין צביונה היהודי של מדינת ישראל לבין אופייה הדמוקרטי. בית הנשיא הוא המקום שיכול לתרגם את חזון השותפות בין הקבוצות שבישראל לתוכנית פעולה. תמיד אמרתי כי לא נגזר עלינו לחיות יחד - אלא שנועדנו לחיים יחד. על הנשיא לקדם את המפגש בין צעירים - חרדים, דתיים וחילונים, מהפריפריה ומהמרכז, יהודים וערבים; זהו תנאי הכרחי לבניית הגשר בינינו לבין שכנינו".
צילום: דודי ועקנין
בנימין בן־אליעזר
"החלטתי להציג את מועמדותי לתפקיד נשיא המדינה מתוך תחושת שליחות, שהיא גם סגירת מעגל לאחר 60 שנות עשייה, 30 מהן כלוחם וכמפקד בצה"ל ו־30 כמשרת ציבור. הגעתי לישראל כנער בטרם מלאו למדינה שנתיים, ואני חש שהיא ואני התבגרנו יחדיו. סיפורי המתחיל במסע עלייה מפרך של נער שהגיע לבדו, חבלי קליטה בקיבוץ, סיפור העובר בשדות הקרב בין הניצחון לשכול וממשיך בפעילות ציבורית ופוליטית.
"אני מאמין שכנשיא אוכל לייצר הידברות כנה ולשמש דמות המאחדת בין חלקיה השונים של החברה בישראל".
צילום: ליאור מזרחי
דליה איציק
"מוסד הנשיאות עודנו מוסד מאחד, למרות המהלומות שספג. התחלתי במקום קשה. אמי נאבקה כדי לפרנס אותנו ולא הרימה ידיים. ראשית הקריירה הציבורית שלי בעיריית ירושלים. נבחרתי לכנסת וכיהנתי בה יותר מ־20 שנה. כח"כ, כיו"ר ועדות וכשרה. כיהנתי כאישה הראשונה והיחידה בתפקיד יו"ר הכנסת ואף מילאתי את תפקיד נשיאת המדינה בפועל. אם אבחר, אהיה נשיאה שתנפץ גם את קירות הברזל בין הפלגים הניצים בחברה הישראלית. משכן הנשיא יהיה בית פתוח לכל אזרחי ישראל".
צילום: קונטקט
מאיר שטרית
"נולדתי ב־1948 במרוקו. ב־1957 עליתי לישראל והשתקענו ביבנה, שהיתה אז יישוב עני. כאן אני גר עד היום עם רעייתי וילדינו. לחמתי במלחמת יום הכיפורים והשתחררתי בדרגת סרן. בגיל 26 נבחרתי לראש המועצה המקומית יבנה והובלתי שם מהפכה.
"ב־1981 נבחרתי לכנסת, כיהנתי כשר האוצר, המשפטים, החינוך, התחבורה, השיכון, הפנים והשר הממונה על השירותים החשאיים.
"הידע והניסיון שצברתי נותנים לי את הכלים הטובים ביותר לאחד את כל חלקי העם ולסייע לאלו שסובלים מאי שוויון ומפערים כלכליים".
צילום: דודי ועקנין
דליה דורנר
"אני מאמינה כי יש לי הניסיון והמזג המתאים לתפקיד. בגיל 80, כשחדוות העשייה בוערת בי, אני רוצה להוסיף ולפעול לכינונה של חברת מופת. לאור ניסיוני החברתי הרב - לא רק כשופטת בית המשפט העליון, אלא גם כמי שעמדה בראש ועדות שעסקו בסוגיות של ילדים בעלי צרכים מיוחדים, בזכויות ניצולי השואה ובארגון מערכת ההסתדרות הרפואית - אתרום לעיצוב פניה הדמוקרטיות של ישראל. אהיה נשיאה ללא שיוך מפלגתי, עם חיבור חזק מאוד לאוכלוסייה כולה. במקביל אתרום למעמדה של ישראל בעולם, בין היתר בזכות קשריי הבינלאומיים".
צילום: דודי ועקנין
פרופ' דן שכטמן
"אני איש עם תוכנית ברורה בנוגע למקום שבו ישראל צריכה להיות בעוד 20 שנה ואיך מגיעים לשם. הנושא הראשון שאעסוק בו הוא החינוך; להפוך את הילדים לבני תרבות. הנושא השני הוא השכלה. הנושא השלישי הוא מניעת בריחת מוחות מהארץ.
"אהיה נשיא לא פוליטי, ואתמקד בפעילות שתכליתה חיפוש אחר המאחד. האזרחים רוצים שהילדים שלהם יחיו טוב יותר, יהיו משכילים יותר וישתכרו יותר. ייצוג של ישראל בעולם הוא תחום שאני מצטיין בו. פגשתי ראשי מדינות רבים. איני חושב שיש מישהו שיכול לייצג את ישראל כמוני בעולם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
