חוויית קניית רכב חדש מאולם תצוגה מלווה לא פעם בחשש של הלקוחות כי באולם הזה מתנהלת בעצם הצגה של ממש. מפסק הדין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון, מתברר כי לעיתים התחושות האלו נכונות, וכי בהצגה משתתפים גם הלקוחות. אלא שהפעם בית המשפט קרע את המסיכות מעל פני השחקנים - העבריין אסי אבוטבול וחלק מנציגי היבואנית דאז של ב.מ.וו בארץ, חברת קמור. השופטים קבעו כי המוכרים ידעו שאבוטבול קנה שני כלי רכב מפוארים באמצעות צ'קים שנסחטו מקורבנות ארגון הפשיעה שבראשותו, ואישרו לחלט (להחרים) לטובת אוצר המדינה את כספי מכירתם.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
הפרשה החלה כאשר אבוטבול ו"חייליו" הורשעו על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב בעבירות לפי חוקי איסור הלבנת הון ומאבק בארגוני הפשיעה. בית המשפט המחוזי גזר על אבוטבול 13 שנות מאסר, והעליון החמיר את עונשו ל־18 שנות מאסר.
רכב על שם האחות
אבוטבול רכש בשנת 2007 מחברת קמור, שב־2011 החליפה בעלים ומנהלים, שתי מכוניות ב.מ.וו בסך של 257 אלף שקלים כל אחת. המכונית האחת נרשמה על שם אשתו, ואילו האחרת על שם אחותו. התמורה עבור המכוניות שולמה, בין השאר, באמצעות צ'קים דחויים שנסחטו מחברות עסקיות שהיו קורבנות ארגון הפשיעה שבראשותו. אלא שהואיל ואבוטבול לא שילם את מלוא התמורה ונותר חייב 150 אלף שקלים, רשמה קמור שעבוד לטובתה על המכוניות.
על מסמך ההזמנה של המכוניות חתם גולן אביב, מנהל מכירות של קמור. אביב, לימים, הורשע בהליך הפלילי נגד אבוטבול בעבירה של סיוע לכליאת שווא שנעברה על רקע עבודתו בחברה.
לבקשת נציגת פרקליטות המדינה עו"ד יעל בלונדהיים, החליט שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב עודד מודריק לתפוס את שתי המכוניות ולמוכרן, והתמורה תוחזק בידי המדינה עד לסיום ההליך הפלילי נגד אבוטבול. ואכן, בתום ההליך הפלילי ביקשה הפרקליטות להעביר את התמורה הכספית לאוצר המדינה בהתאם לחוק הלבנת הון ולחוק מאבק בארגוני הפשיעה. לצעד זה התנגדה קמור בטענה שזכויותיה הקנייניות, המובטחות באמצעות שעבוד, עדיפות על זכותה של המדינה.
השופט מודריק קבע כי קמור לא עמדה בנטל להוכיח שרכשה את הזכויות בתום לב. בעניין זה הזכיר השופט את מעורבותו של מנהל המכירות גולן אביב, שהיתה לו סמכות לסכם על תנאי רכישה יוצאי דופן בסכומי כסף גבוהים.
כל השאלות המשפטיות האלו התנקזו לאחרונה לביהמ"ש העליון, בהרכב בראשותו של השופט נעם סולברג והשופטים סלים ג'ובראן וצבי זילברטל.
בית המשפט העליון קבע כי אין מקום כלל להתערב בקביעות העובדתיות של השופט מודריק, שלפיהן קמור היתה מודעת למהות הפעילות של הארגון שבראשו עמד אבוטבול. זאת, "נוכח... הסדרי התשלום החריגים שנעשו עם הארגון ושימוש בצ'קים דחויים".
הטבות מפליגות לאבוטבול
השופט סולברג מזכיר גם את קביעתו של השופט מודריק בעניינו של רוני וייס, אחד הבעלים ומנהל בכיר בחברה דאז, "שלגביו נקבע כי היה מודע בכוח או בפועל להתנהלותו של אבוטבול ושל ארגונו, ולאופן המימון לרכישת כלי הרכב שמקורו בעבירה". לדברי סולברג, "הובאו ראיות להוכחת קשריו של וייס עם ארגון הפשיעה, למשל, בהענקת הטבות מפליגות לאבוטבול".
יצוין כי פרקליטה של חברת קמור, עו"ד דרור ארד־אילון, טען בערעור כי בהליך הפלילי לא יוחס לאביב דבר בנוגע לעבירות הקשורות לסחיטה, וכי אין בדימוי השלילי של אבוטבול בקרב הציבור כדי לייחס למי מאנשי החברה ידיעה על כך שהכספים לקניית כלי הרכב הושגו בעבירה.
בשולי פסק הדין הזכיר השופט לקמור מה שהיא בוודאי יודעת: עומדת לה הזכות לתבוע את אבוטבול על יתרת התשלום שלא שולמה עבור שתי המכוניות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
