דרך חדשה

צילום: שחר אלגזי // הגיעה סוף סוף. שברולט מאליבו

הדור החדש של המאליבו, שהוצג לראשונה עוד ב־2011, נוחת בישראל רק בימים אלו. הייבוא המקומי העדיף לחכות למתיחת הפנים הזריזה שעבר הדגם לפני תחילת שיווק מלא בישראל. הסיבה למקצה השיפורים המזורז היא ניסיון של שברולט לעשות סדר במבחר ושאיפה ליצור מותג גלובלי ברור ונטול כפילויות. בדור הקודם המאליבו והאימפלה היו קרובות מדי, מה שפגע באחות הגדולה, ולכן היה צורך להקטין את המאליבו. אבל השוק האמריקני, שהוא עדיין העיקרי לדגם, לא אהב את התוצאה. שברולט מיהרה לבצע מתיחת פנים, מתוך ניסיון להחזיר משהו מהגודל ומהארומה היוקרתית שאבדו.

רוצים לקבל עדכוני חדשות שוטפים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

ואחרי כל ההקדמה הזו, מספיק מבט קצר כדי להבין שהמאליבו קטנה רק במושגים אמריקניים. במונחים מקומיים, ועם אורך של 486 ס"מ, היא גדולה. אבל אלו לא רק המידות אלא גם המראה המאוד האמריקני (לטובה), שבגירסה המחודשת שואב הרבה מהאימפלה החדשה ומהקאמרו. התוצאה - המאליבו נראית גדולה בהרבה.

תא הנוסעים מדבר בשפת שברולט המוכרת, עם מבנה "תא הטייס הכפול" והתאורה הכחלחלה למחוונים ולמערכות המידע. יש גם פרטים מוכרים מדגמים אחרים, למשל גלגל ההגה. אולי בשם השאיפה האירופית שהיתה במקור, עלה בלם החניה מהרגל ליד, וגם אם התפעול לא הכי איכותי זה עדיין שינוי מבורך.

כיאה לתקופה, המאליבו כוללת מערך מולטימדיה עם צג מגע, אך הבלוטות' אינו מקורי וגם המצלמה והחיישנים אינם כאלה. מעבר לכך כוללת המאליבו שילוב עור בריפוד, תפעול חשמלי למושבים ועוד. תא הכפפות קטן ותא נוסף משמאל להגה אינו נראה איכותי, אך המאליבו מפתיעה עם תא אכסון מאחורי צג המגע. עם שפע הכיוונים אפשר לייצר תנוחת נהיגה טובה, אבל המושב אינו נוח בנסיעות ארוכות. גם הראות לאחור אינה טובה. מאחור המרווח לרגליים טוב אך פחות מרשים לראש. תא המטען נוח וגדול.

יללת צמיגים בזינוק הראשון מסבירה מהו הצד החזק של המאליבו. מנוע ה־2.0 ליטר המוגדש שבחזית מייצר 259 כ"ס, כך שמדובר במכונית החזקה בתחום המשפחתיות הגדולות. מדובר במנוע ההזרקה הישירה המוכר בבסיסו גם מקאדילק ומאופל (שפיתחה אותו) והוא מייצר כאן 40.6 קג"מ - כמעט כמו מנועי ה־3 ליטר המוגדשים של וולוו ושל ב.מ.וו.

המפרט מספר על 249 קמ"ש מרביים וזינוק למאה ב־6.3 שניות, ומהלחיצה הראשונה על המצערת ברור שמדובר במכונית מאוד חזקה. אמנם בקרת המשיכה תנסה למתן את היציאה מהמקום, אבל נתקו אותה ותקבלו חוויה רועשת, עם יללות גומי שתזכיר את ימי השרירים האמריקניים. מרשם בדוק לחיוך אך לא לאורך חיי הצמיג. המנוע מייצר הרבה כוח בסל"ד ביניים, ומגיב היטב, מעיכת הדוושה תראה שהוא אוהב גם לטפס מעלה ויכול להגיע לאזור ה־7,000 סל"ד עם צליל נעים. צריכת הדלק אינה אמריקנית ויכולה לנוע סביב התשעה ק"מ/ל' בנהיגה משולבת רגועה, או להצפין לאזור ה־7.7 ק"מ לליטר במסלול שכלל גם קטעים מאומצים. אבל לא רק השרירים אמריקניים, אלא גם הניהוג. למרות הניסיון להקנות למאליבו אופי מהודק מבעבר, עם כיול בהשראה אמריקנית, היא עדיין מרגישה מאוד אמריקנית, עם תחושה רכה מכיוון המרכב וערפול מההגה והמתלים. מפריעה יותר היא התחושה הנרפית שמשדרים הבלמים שמתעייפים תחת עומס. היציבות הכיוונית בבלימה אינה נוסכת ביטחון. מעבר לאלו המאליבו מבודדת רעשים, הן מכיוון הכביש והמתלים והן רעשי רוח, ולכן מביאה תחושה מעודנת. גם הכיול הרך אומר שמחוץ לעיר התחושה נעימה. אבל המאליבו מתקשה להתמודד עם רצף שיבושים, וזה מפריע, בייחוד בעיר.

כאשר מביאים בחשבון את כל אלה, ברור כי שברולט מאליבו מצליחה לייצר אלטרנטיבה למשפחתיות הגדולות מיפן ומאירופה למרות מחיר מעט גבוה מהמקובל בקטגוריה. היא פחות מגובשת מהן, אך עדיין יש כאלו שהחוויה שהיא מייצרת תקסום להם.