הפיכה בתאילנד? אין סיבה לדאגה, בינתיים

"צלצלו הביתה, תרגיעו את ההורים שהכל בסדר" - זו ההודעה שהופיעה אתמול על מסכי המחשבים בבית חב"ד בבנגקוק. הרב נחמיה וילהלם, שליח חב"ד לבירה התאילנדית ב־19 השנים האחרונות, המליץ אתמול לעשרות התרמילאים הישראלים הצעירים, שעולים לרגל לנציגות של הרבי, לצלצל הביתה. להרגיע את אבא ואמא. אין סיבה לדאגה. בינתיים. 

לעדכונים נוספים הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

"בישראל, כמו במדינות אחרות בעולם, שומעים משטר צבאי ומייד מדמיינים מהפכה וטנקים ברחובות, אבל אין צורך להיכנס לפאניקה מיותרת", אומר לי הרב וילהלם, שכמו כולם כאן לא יודע לאן צפוי להתפתח המשבר. זה שנים מתעמתים ברחובות בנגקוק (לא תמיד באלימות) שני מחנות: הדמוקרטי "הצהוב", המתנגד לבחירות, ו"האדום", "פשוטי העם", כהגדרתו של הרב וילהלם, שמאמין בבחירות ומצהיר כי השלטון בכלל נגנב מהמעמד החלש על ידי הליברלים, השופטים וכעת גם על ידי הצבא.

לא פשוט המשבר בתאילנד. אנחנו אמנם מרחק 11 שעות טיסה מישראל, אבל דומה כי "ההפיכה", שבה לא מודה הצבא, משפיעה על ישראלים לא פחות מאשר על תאילנדים. המדינה בדרום־מזרח אסיה פופולרית מאוד בקרב התיירים מהארץ, ו־150 אלף ישראלים מגיעים אליה מדי שנה. בתוך המסעדה הישראלית הכשרה של בית חב"ד ישבו אמש סביב השולחנות כמה קבוצות של ישראלים. בשולחן אחד ישבו שתי בנות, אחת בכתה. אפרת מטבעון הסבירה לי כי חברתה בוכה משום שחבר שלה חזר לארץ. "בלי שום קשר להפיכה, כל הסיפור הזה לא נוגע לנו כלל", היא אומרת. דומה כי גם עזיבת החבר וגם השתלטות הצבא על רחובות בנגקוק לא יחזירו אותה הביתה. בנגקוק, גם היום, עדיין אטרקטיבית. חיים, שמבלה כאן זה כמה שבועות, מודאג מדבר אחר: "אתה יודע שלפני פסח היתה כאן התרעה לפיגוע? עצרו כאן שני לבנונים מארגון חיזבאללה. האמן לי, אם תייר ישראלי צריך לדאוג, זה ממחבל של חיזבאללה, בטח לא מהצבא התאילנדי".

ובכל זאת, מוזר היה לנחות אתמול בשדה התעופה הלאומי הגדול של בנגקוק. "מעולם לא הגעתי למזוודה שלי כל כך מהר", אומר אלי, איש עסקים מירושלים. "תראה כמה ריק השדה. אין ספק שהיו ביטולים". הדיילת בשדה ביקשה להדגיש שזוהי לא עונת התיירות בתאילנד, אבל בכל זאת, מדינה עם יותר מ־30 מיליון תיירים בשנה לא רגילה לראות שדה נטוש. גם אם תאילנד מבקשת לשדר עסקים כרגיל, המספרים השנה לא יהיו טובים.

שליחנו עם חיילים ברחובות הבירה התאילנדית

בינתיים, חבורה של ארבעה צעירים אחרי צבא תיכננה אתמול את המשך המסע שלה. גלעד אהרוני מאשדוד סיפר: "ההורים שלי היו מודאגים, אבל אני חושב שאחרי שיחת הטלפון שלנו הם הבינו שאני יכול להמשיך בטיול". גם ענבר יעקבי לא מאמינה שמסוכן למטייל הישראלי כאן: "התאילנדים אוהבים תיירים והם לא יפגעו בהם", היא אומרת. הרב וילהלם חיזק את דבריה: "מאז שהתחדש מעגל האלימות בין המחנות היו כאן אירועים מסוכנים הרבה יותר. יכולה להיות אלימות, אבל זה בדיוק מה שהצבא טוען שהוא מבקש למנוע". עם זאת, הרב מאוד פסימי לגבי הסיכוי לפתרון המשבר. "נכון להיום זה נראה כמו סכסוך בלתי פתיר", הוסיף.

הסתובבתי אתמול שעות ארוכות ברחובות בנגקוק. הצבא מורגש, אבל לא נראה מאיים. הדבר האופנתי ביותר בקרב התיירים היה צילומי סלפי עם החיילים. עצרתי בכמה עמדות צבא, בעיקר ליד מקדשים, אזורים תיירותיים ובעיקר באזורים שבהם יושבים זה חודשים מפגינים. החיילים הסכימו להצטלם והרעיפו חיוכים לעבר התיירים, אך גם שידרו קשיחות כלפי המפגינים. השתלטות הצבא אינה צעד לא חוקתי, שכן חוק מ־1914 מעניק למפקד הצבא את הסמכות להתערב בנעשה במדינה בעתות משבר, אך התאילנדים לא אוהבים לראות את הממשל הצבאי משתלט להם על המדינה.

הצבא עצמו טוען כי "זו לא הפיכה", כפי שהצהיר מפקד הצבא הגנרל פראיות' צ'אן אוצ'ה, וכי הוא רק רוצה "לשמור על השלום והסדר". התאילנדים לא אוהבים את האי־שקט הזה, שנמשך למעשה מאז ההתערבות הצבאית האחרונה ב־2006, עת הוצאו הטנקים לרחובות לפני הדחתו של רה"מ דאז המיליארדר טקסין, אחיה של ראשת הממשלה יינגלוק שינאווטרה, שהודחה לפני כשבועיים על ידי מערכת המשפט.

בינתיים הצהיר אתמול ראש הממשלה הזמני ניוואטומרונג בונסונגפייסאן כי המטרה היא בחירות ב־3 באוגוסט, והצבא החל ליזום דיאלוג בין המחנות. אי אפשר לשכוח גם את הסמכות הנוספת במדינה, המלך, שאמנם מאז ההדחה ב־1932 מחזיק בתפקיד סמלי בלבד, אך עדיין יש לו את היכולת להרגיע, ובעיקר לאחד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו