להיות מישל גונדרי

הבמאי הצרפתי מישל גונדרי הוא לא רק אחד מהמוחות היצירתיים המבריקים, המקוריים והייחודיים ביותר שפועלים בעולם הקולנוע כיום - הוא גם אחד היוצרים היחידים שמסוגלים לגרום לצופים לשאול את עצמם פעם אחר פעם "איך לעזאזל הוא עשה את זה?" 

לעדכונים נוספים הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

את פרסומו הראשוני רכש בשנות ה־90 בעקבות שורה ארוכה של קליפים פורצי דרך שביים עבור אמנים כמו ביורק, קיילי מינוג, הכמיקל בראת'רס, הווייט סטרייפס, פו פייטרס, דאפט פאנק והרולינג סטונס. בתחילת העשור הקודם החליט לאתגר את עצמו ולנסות לביים סרטי קולנוע, ומאז הספיק ליצור עשרה סרטים באורך מלא, שעימם נמנים "המין האנושי" (2001), "מדעי החלום" (2006), "קדימה, תריץ אחורה" (2008), "הצרעה הירוקה" (2011), "צל הימים" (2013), וכמובן, יצירת המופת הגדולה שלו, "שמש נצחית בראש צלול" (2004), שכמו "המין האנושי" מבוסס על תסריט גאוני של צ'רלי קאופמן ("אדפטיישן"). 

סרטו החדש, "האם האיש שהוא גבוה מאושר?" מבוסס על כמה שיחות מאירות עיניים שניהל גונדרי עם הבלשן והפילוסוף השנוי במחלוקת נועם חומסקי, שאותן הנפיש הבמאי בעזרת אנימציה ידנית לא שגרתית. לכבוד הקרנת הסרט במסגרת פסטיבל דוקאביב (הסרט ישודר גם הערב ב־22:50 בערוץ 8), ובשיתוף שגרירות צרפת והמכון הצרפתי בישראל, הגיע הבמאי בן ה־50 לביקור בן כמה ימים בישראל. בין היתר ביקר בבית הספר לקולנוע סם שפיגל בירושלים, והעביר שם כיתת אמן מרתקת ומעוררת השראה.

"רציתי לעשות סרט אנימיציה דוקומנטרי בנושא מדעי, כאשר ההשראה שלי היתה סרט שהנרי ז'ורז' קלוזו עשה על פיקאסו בשנות ה־50", מספר גונדרי על הדרך שבה נולד הסרט על חומסקי. "הרעיון היה להציב את התורה של חומסקי מול הסקרנות האמנותית שלי ומול הפרשנות המאוירת שלי לדבריו. תמיד עניין אותי הקשר בין ביולוגיה לשפה, השילוב בין גנטיקה לעולם החיצוני. מובן שחומסקי לא הכיר אותי בכלל, אבל התברר שהמזכירה שלו מאוד אוהבת את הסרטים שלי, אז היא עזרה לי לשכנע אותו".

איזה חלק של השיחה שלכם הותיר עליך את הרושם העמוק ביותר?

"החלק שבו הוא דיבר איתי על האבולוציה של השפה. הרגשתי כאילו מסבירים לי את המפץ הגדול של התודעה האנושית. זה היה כמו לשוחח עם איינשטיין על תורת היחסות. אבל עדיין, בכל פעם שאני רואה את הסרט, וראיתי אותו כבר לפחות עשרים פעם, אני מבין עוד משהו שלא הבנתי קודם". 

חומסקי היה מרוצה מהתוצאה?

"כן. הוא לא ממש איש של קולנוע, וגם את הסרטים שנעשים עליו הוא בדרך כלל לא רואה. אבל אני חושב שהוא אהב את הסקרנות שלי. לא עשיתי כאילו שאני מבין משהו. פשוט הקשבתי ושאלתי שאלות בסיסיות. אני חושב שהוא אהב את העובדה שהגעתי אליו מעולם האמנות ולא מהאקדמיה". 

במהלך הסרט, כשאתם מדברים על מקורות השראה, חומסקי מספר אנקדוטה על שני נגרים שמגיעים לפריצת דרך יצירתית אחרי שהם מעשנים מריחואנה. באופן מפתיע, נשמע שאתה מסתייג מדבריו. 

"נכון. באופן אישי, אני לא חושב שמריחואנה צריכה להיות חוקית. זה יהיה סיוט. כשצילמתי את 'צל הימים' עישנתי ג'וינט בכל יום, וזה באמת נתן לי המון רעיונות, אבל הם לא היו מחוברים זה לזה. בנוסף, נהייתי מאוד מגלומני, פרנואיד ומדוכא. היתה לזה השפעה נוראה עלי. אז לא רציתי לתת את הרושם שאני מעודד עישון של מריחואנה. הרגשתי צורך להוסיף הסתייגות".

ומה איתך? אתה חושש שמתישהו ייגמרו לך הרעיונות?

"היתה תקופה שהרגשתי כך. זה היה מייד אחרי שעשיתי את 'המין האנושי'. חבר אמר לי שאחרי גיל 35 כבר אין רעיונות חדשים, והתחלתי להאמין לו. אבל אז עשיתי ברצף שני קליפים - את הקליפ של הווייט סטרייפס עם קוביות הלגו, ואת הקליפ של הכמיקל בראת'רס עם הנוף שנשקף מחלון הרכבת - וזה עבר לי".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו