הציבור נכשל בבחירת נבחריו

אהוד אולמרט, ראש הממשלה לשעבר, נידון בגין עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים לעונש חמור של שש שנות מאסר בפועל. תם ולא נשלם! הסאגה תמשיך להעסיק אותנו עוד שנים רבות, אולם כבר כעת אפשר להעיר כמה הערות כלליות, המתייחסות לכלל עברייני הצווארון הלבן, ולא רק לאולמרט כמשל.

1. חוששני כי המשפט והעונש הכבד שהוטל על אולמרט לא ימנעו את התיק הבא שעניינו מעשי שחיתות ושוחד בקרב מנהיגינו. אשר ידלין נידון לפני שנים רבות לחמש שנות מאסר בגין עבירות שוחד; מיכאל צור נידון ל־15 שנות מאסר; יהושע בן־ציון נידון ל־18 שנות מאסר בגין מעילה וגניבה; השר לשעבר בניזרי נשפט לארבע שנות מאסר בגין עבירות שוחד, והרשימה ארוכה. לכאורה, היה ניתן לצפות כי עונשים אלה ירתיעו את נבחרי הציבור מעבירות שכאלה, ולו מחמת החשש להיענש בחומרה על ידי בתי המשפט - ולא היא. מחקרים מוכיחים כי חששו העיקרי של העבריין הוא להיתפס, ואין הוא חושב על העונש הצפוי לו - יהא זה קל או חמור. האפקט ההרתעתי של הענישה על ידי בתי המשפט הוא שולי למדי, וגם בעתיד כנראה לא יירתעו עברייני הצווארון הלבן, למרבה הצער, מרמת ענישה כזו או אחרת.

2. אין ולא קיימת במקומותינו הוקעה ציבורית וחברתית של עבירות צווארון לבן, לרבות שוחד, מרמה והפרת אמונים, העלמות מס וכיו"ב. בעוד השודד, הפורץ או העבריין האלים הם פושעים לשמם, שיש להרחיקם מהחברה לתקופות ארוכות - עברייני הצווארון הלבן נחשבים ל"עברייני צמרת", מליגה אחרת. הא ראיה, שלאחר שהם מסיימים לרצות את העונשים שהוטלו עליהם, לרבות מאסרים בפועל, הם שבים לתפוס מקום של כבוד(?!) בשירות הציבורי ובתקשורת. דוגמאות? אריה דרעי, שהורשע בעבירות שוחד ואחרות וריצה שלוש שנות מאסר בכלא, שב לכנסת עם שאיפות לכהונת שר, ואפילו ראש ממשלה; מר פלאטו שרון, שהורשע בעבר וישב בבית הסוהר, שב לחיינו הציבוריים, התקשורת אימצה אותו לחיקה והוא אף זוכה לתוכנית רדיו משלו. עברייני הצמרת אף זוכים לסיקור תקשורתי נרחב, ובחלקם הופכים לפרשנים בתחומי מומחיותם (לדוגמה, מנהל רשות המסים לשעבר). בכך מקבלים אותם עבריינים לגיטימציה ציבורית, בלתי ראויה לחלוטין, בעיניי, המשדרת מסר שלילי ופגום לציבור בכללות, ולנוער בפרט. 

3. לבסוף, סבורני שיש מקום להפנות אצבע מאשימה גם כלפי החברה שבה אנו חיים - חברי הכנסת, ציבור הבוחרים, התקשורת והציבור בכללותו - שנכשלים שוב ושוב בבחירת נבחרי הציבור שלנו. אנחנו לא מצפים ממנהיגינו שיהיו גאונים (כי הם לא...), אבל לפחות שיהיו הגונים ולא עבריינים - בכוח או בפועל. הלקח לעתיד הוא אולי, שלפני שבוחרים אנשים לכהונה ממלכתית רמה, צריך לסרוק את גופם ואת עברם במסרקות ברזל, ולוודא מלכתחילה שלא דבק בהם כל רבב אישי או ציבורי. כך נהוג בארה"ב ובמדינות בנות תרבות נוספות, ואין ספק שיש בכך כדי למנוע מינויים כושלים ומושחתים. אילו נהגו כך בעבר, ייתכן שמשפטים כגון זה של אולמרט, קצב ואחרים היו נחסכים מאיתנו! 

הכותב הוא לשעבר שופט בית המשפט המחוזי בת"א והפרקליט הצבאי הראשי

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו