אל תתעסקו עם חופש העיתונות

בכל פעם שמדינה מנסה להתעסק עם חופש העיתונות - האזרחים צריכים לדאוג. הדבר נכון גם כאשר הניסיון הזה נעשה מתוך כוונה טובה. צריך לחשוש במיוחד כאשר החוק שם לו למטרה עיתון אחד, בייחוד כזה המביע עמדות שנויות במחלוקת. לכן אני מתנגד לחוק הנדון בימים אלה בכנסת, אשר יאסור הפצת עיתונים ללא תשלום.

הישרדות בשוק המסחרי

הצעת החוק "לקידום והגנת העיתונות הכתובה בישראל" מציינת כי מטרתה היא "לקדם ולחזק את העיתונות הכתובה בישראל, ולהבטיח תנאים שוויוניים לתחרות אמיתית והוגנת בין העיתונים". אבל החוק עצמו מגביל את חופש העיתונות באמצעות איסור "הפצה של עיתון יומי בעל תפוצה רחבה בחינם" (לאחר יותר משישה חודשים).

אף ששום עיתון אינו מצוין בשמו ובדברי ההסבר להצעת החוק נכתב כי "כמה עיתונים מופצים כיום בחינם", אין כמעט ספק שהחוק הזה מכוון לעיתון אחד, והוא "ישראל היום".

לעדכונים נוספים הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

על פי המשפט החוקתי האמריקני, החקיקה הממוקדת הזו בהחלט היתה עשויה להיחשב כשלילת זכויות (Bill of Attainder). החוקה האמריקנית אוסרת על המחוקק להתמקד באדם או בישות מסוימים, ודורשת כי כל החוקים יהיו בעלי אופי כללי - הן במימוש והן בכוונה. החוק הזה עלול להיכשל במבחן זה. אבל גם אם לא, הוא לבטח לא יעמוד בשום מבחן סביר בראי התיקון הראשון לחוקה האמריקנית, אשר מבטיח חופש עיתונות בלתי מוגבל.

תחנה לחלוקת "ישראל היום"

היסטורית, כמה מכלי התקשורת החשובים ביותר בהיסטוריה חולקו בחינם או נמכרו תמורת תשלום סמלי. חופש הביטוי מחייב זירה חופשית של דעות, וזירה כזו דורשת תחרות, לא רק בין הרעיונות המובעים בעיתונות, אלא גם בכל הנוגע ליכולת של עיתונים שונים לשרוד בשוק המסחרי. בדברי ההסבר לחוק נכתב כי "במדינות רבות בעולם המערבי מקובל היום להעניק תמיכה כלכלית לעיתונים על מנת להבטיח את המשך פעילותם החיונית לדמוקרטיה". הניסיון מוכיח כי מי שמשלם לחלילן לא רק קובע את המנגינה, אלא מחליט לעיתים קרובות אילו מנגינות אסור לנגן. הענקת תמיכה כספית ממשלתית לעיתונים היא הזמנת הממשלה לשלוט בעיתונות. זו הסיבה שישראל וארה"ב, ששתיהן יכולות להתגאות בצדק בחופש העיתונות, אינן נמנות עם המדינות אשר מספקות תמיכה כלכלית לעיתונים. והן גם לא צריכות לעשות זאת.

התחרות - מול האינטרנט

עיתונים חייבים להצליח או להיכשל על בסיס יכולתם למשוך קוראים, מפרסמים ובמקרה הצורך - תורמים. משקלה הכבד של התמיכה הממשלתית חייב להישאר מחוץ ללשון המאזניים. הצעת החוק הזו היא אך ורק דלת אחורית, אשר תאפשר להעניק תמיכה כספית לעיתונים שגובים כסף מהקוראים באמצעות מניעת האפשרות של המתחרים שלהם להשיג יתרון תחרותי בעזרת הפצה בחינם. חופש העיתונות כולל את הזכות לחדור לשוק מבוסס באמצעות סיבסוד עלות ההוצאה לאור, ולהישאר בשוק באמצעות המשך היישום של שיטה זו. הוא גם מגן על זכותו של איש עסקים לפעול על פי מודל עסקי, שבמסגרתו ההכנסה היא פונקציה של מודעות - ולא של תשלום ישיר תמורת המוצר. אסור שתהיה לממשלה שום זכות להורות למוציא לאור של עיתון מהי הדרך הטובה ביותר לקיים תחרות, כיצד למצות את מלוא השפעתו הפוליטית, כיצד לייצר רווחים, כיצד להגדיל את התפוצה או כיצד לנהל את עסקיו.

המתחרה העיקרי של העיתונים כיום אינו עיתונים אחרים, כי אם אמצעי התקשורת החדשים, ובראשם האינטרנט. אמצעי התקשורת החדשים מיישמים מבחר מודלים עסקיים: חלקם גובים תשלום ישירות מהמשתמשים; אחרים מעדיפים להתמקד במקום זאת במיקסום השימוש ובגביית כסף ממפרסמים. השוק יקבע איזה מודל ישגשג ואיזה מודל ייכשל. כך צריך להיות, הן ביחס לאמצעי התקשורת החדשים והן ביחס לאלה הישנים. הממשלה לא יכולה להטות את השוק לטובת מודל אחד על פני אחר.

בהחלט ייתכן שעיתונים אשר גובים תשלום יתקשו להתחרות בעיתונים שמחולקים בחינם. זהו טבעו של השוק. עיתונים שגובים כסף פשוט צריכים למצוא דרכים טובות יותר להעברת המסר שלהם וליצירת רווחים.

אלן דרשוביץ. צילום: Corey Sipkin

בית המשפט העליון האמריקני פסק שהוצאת כסף היא ביטוי מוגן, וחוקים אשר מגבילים את הביטוי הזה הם בדרך כלל בלתי חוקתיים. אך אפילו השופטים שהתנגדו לגישה הזו מסכימים, שהטלת מגבלות כלשהן על עיתונים הנמצאים בבעלותן של משפחות אמידות (דוגמת ה"ניו יורק טיימס", ה"וושינגטון פוסט", ה"בוסטון גלוב") עשויה לעמוד בסתירה לתיקון הראשון לחוקה. לישראל אין תיקון ראשון לחוקה, אבל יש לה משפט חוקתי מפותח ביותר, אשר מגן בצדק על חופש העיתונות. יתרה מכך, עצם היעדרה של חוקה כתובה מטיל מחויבות גדולה יותר על הכנסת - לוודא שלא יאושרו חוקים אשר מפרים את רוח חופש העיתונות.

החוק הזה, אשר מכתיב למו"ל כיצד מותר או אסור לו או לה להפיץ את העיתון שלהם - מפר את עקרון הליבה של החירות הזו, ועלול להוות צעד לקראת הגדלת הפיקוח הממשלתי על העיתונות. כל מי שמוקיר את חופש העיתונות הבלתי מוגבל וכל מי שחושש מפיקוח ממשלתי על אמצעי התקשורת חייב להתייחס אליו בספקנות.

הכותב כתב בהרחבה על חופש העיתונות, לרבות במאמר אשר פורסם לאחרונה ב"The Australian", שכותרתו "איסורים על קנאות פועלים כבומרנג". הוא ייצג את תאגיד סנדס במספר סוגיות

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו