"אני אדם אופטימי", מצהיר אהרן אפלפלד בראיון מיוחד למוסף "ישראל השבוע" לרגל צאת ספרו החדש, "ימים של בהירות מדהימה" (כנרת זמורה ביתן).
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
אפלפלד בן ה־82, זוכה פרס ישראל לספרות, מספר בראיון שיתפרסם מחר על ילדותו בצל מלחמת העולם השנייה, על העלייה לארץ, על קשיי הקליטה ועל הכתיבה וחשיבותה. "לא הייתי רוצה חיים אחרים, בלי הגטו ובלי המחנה", הוא מבהיר, "היתה לי זכות שעברתי מה שעברתי וזה לא הרס אותי, זה בנה אותי כאדם ואחר כך כסופר".
כמו רבים מספריו, גם "ימים של בהירות מדהימה" מתרחש עם תום המלחמה. גיבור הספר, בחור צעיר בשם תיאו, נוכח כי החיילים נסוגו מהמחנה והוא חופשי ללכת לאן שיחפוץ. הוא משאיר את חבריו מאחור ומתחיל במסע הביתה, לעיירה קטנה באוסטריה, שלא בטוח אם נותר בה ולו יהודי אחד. היות שחייו הקודמים של תיאו נשכחו ממנו, מסעו הופך להיות פנימי.
"אני לא מאמין שאפשר להעביר לזולתך אכזריות בלתי אנושית", הוא אומר, "אבל לפעמים אפשר ליצור אשנב לבלתי מדובר. במצבים כאלה עולה השאלה בשביל מה אני חי, הרי המשפחות נהרגו והאנשים הללו נותרו בודדים. מתוך השאלה מה הטעם בחיים נוצרת נתינה".
אפלפלד מתייחס גם להגעתו לישראל לאחר המלחמה ולבחירה שלא להשתלב עד הסוף בישראליות: "צריך להילחם, גם עם הסביבה וגם עם עצמך. הרי גם אני רציתי להיות על הטרקטור, גם אני רציתי לדהור על סוסים, אבל הרגשתי כבר אז, כנער, שיש לי עולם רחב וגדול שאני חייב לשמור עליו".
הראיון המלא מחר ב"ישראל השבוע"טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
