שאול גנון: "מגיעה למשפחת פליסיאן התנצלות"

"משפחת פליסיאן עברה טרגדיה קשה מאד. גם אני הייתי קורבן לאדם פנטזיונר" – כך אמר היום בבית המשפט העליון, שאול גונן, המנהל לשעבר של מועדון "הברנוער".

בג"ץ בהרכב בראשות השופט סלים ג'ובראן, דן הבוקר בעתירתו של עו"ד עזריאל קרבצוב, סניגור פרטי המשתייך לקהילה החרדית ובעברו קצין חקירות במשטרה, כנגד הסכם עד התביעה עם שאול גנון בפרשת הרצח במועדון הברנוער. בעקבות הערות שופטי בג"ץ, כי לא היה מקום מלכתחילה להגיש את העתירה, משך העותר את העתירה.  

במהלך הדיון הודיע נציג הפרקליטות, עו"ד ציון מוזס, כי בעניינו של גונן: "מכלול הראיות לא מקימים בסיס ראייתי להעמדה לדין". הוא הוסיף כי גנון עתיד להעיד כעד תביעה במשפטו של עד המדינה.

סנגורו של גנון, עו"ד רן אלון, ציין בדיון כי מרשו "אינו מעוניין ליהנות מההגנה שההסכם מספק לו ומתכוון לבוא בדברים עם הפרקליטות, וזאת משום שלטענתו הוא מאמין אמונה מלאה בחפותו". 

פליסיאן. צילום: יהושע יוסף

גנון אמר בתום הדיון: "צר לי ששמי שורבב לפרשה הזאת. מתחילת הדרך שיתפתי פעולה עם המשטרה ועמדתי על האמת שלי. אני לא מתכוון ליהנות משום הגנה ושום הסכם. כפי ששמענו, הפרקליטות סוברת שאין שום דבר בטענות נגדי".

גנון נעצר ביוני 2013 בשל חשד לביצוע מעשה סדום בקטין, בניגוד לרצונו. אתמול הוא הדגיש: "אמרתי מתחילת הדרך את אותו דבר וזו האמת. לא קיימתי יחסי מין או מגע כלשהו עם אותו קטין".  

בעקבות ממצאים חדשים שחשפה המשטרה, הודיעה התביעה באחרונה כי היא חוזרת בה מכתב האישום שהגישה כנגד חגי פליסיאן (23) מבני ברק, אשר הואשם בשני מעשי רצח. ההחלטה לפנות לבית המשפט התקבלה על ידי פרקליט המדינה, שי ניצן, בעצה אחת עם גורמי החקירה במשטרה ובפרקליטות מחוז ת"א.

בעקבות כך, ההסכם עם עד המדינה בפרשת הבר נוער, זאור חנקישייב, שנחשד כי בדה ראיות ושיבש הליכי חקירה, בוטל. חנקישייב, ששימש בעברו כמקור משטרתי וסייע למשטרה בפענוח פשעים מסוימים בשנים עברו, מואשם עתה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, במסירת ידיעות כוזבות, שיבוש מהלכי משפט, השמדת ראיות, הדחה בחקירה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

השופט אורי שוהם, אשר התיר באחרונה לפרסם את שמו של עד המדינה בפרשת הבר נוער, הדגיש בהחלטתו:  "פרשת הרצח הנתעב במועדון הבר נוער, היא כפצע מדמם בגופה של החברה בישראל, ומטבע הדברים עמדו ההתפתחויות בפרשה זו במוקד העניין הציבורי. משמסתבר, לפחות לכאורה, כי חשיפת זהותם של המעורבים בביצוע הרצח, אינה אלא תוצר של מעשי תרמית והונאה מצידו של הנאשם, ברי כי קיים עניין ציבורי לדעת, בנסיבות אלה, את זהותו של העבריין".