לפני כשבועיים, ליוויתי את כתבת העיתון אמילי עמרוסי, למשחק הכדורגל הראשון בחייה, כחלק מכתבה שהכינה למגזין סוף השבוע. המשחק היה הדרבי התל אביבי. את אמילי לא עניין מה זה נבדל ומדוע אסור לגעת בכדור ביד. אמילי בעיקר תהתה על אופיו של האוהד: מה מושך אותנו לאצטדיון, מהיכן הנאמנות העיוורת ובעיקר, מאיפה נובעת היריבות בין שתי מחנות האוהדים והעוינות כלפי שחקני הקבוצה היריבה. סיכמתי לה את זה בשפה שהיא בטוח תבין: "שנאת חינם". חלקנו קיבלנו אותה בירושה, חלקנו רכשנו אותה עם השנים. אבל מה שבטוח, רובנו חטאנו פה ושם ולקחנו את השנאה הזאת צעד אחד יותר מדי. קללות אישיות (מאוד), יריקות, זריקת חפצים וכמובן אלימות פיזית.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
האירוע אמש בהדר יוסף, בו שחקן כדורסל מקצועי איבד את העשתונות ורדף אחרי אוהד הקבוצה היריבה שהקניט אותו ואת משפחתו, היה אירוע בודד שחצה את גבולות הטעם הטוב, של שני הצדדים. אבל אירוע זה, בעיקר מציג הרבה יותר עלינו, אוהדי הספורט, מאשר על אותו שחקן שהחליט ש"עד כאן" ולקח את העניינים לידיים.
האירוע הזה מציג את החינוך שכל אחד ואחד מאיתנו קיבל או במקרה הזה, לא קיבל, עם השנים. בין אם זה מהוריו, חבריו או מערכת החינוך. לפעמים, אין בעיה עם אותה שנאת חינם, הרי זה מה שמדרבן את אוהד הספורט, זה מה שמניע אותנו לבוא למגרשים, ובמיוחד פה בישראל, שהרמה המקצועית על הדשא או הפרקט מאוד נמוכה. אבל יש גבול. ואת הגבול הזה, כמו שאר הגבולות במדינה שלנו, אנחנו לא יודעים לשים.
וכאן אני מפנה את האשמה אל ההורים. אל הבית של כל אחד ואחד מאיתנו. הילד החליט שהוא רוצה להיות אוהד ספורט, בדיוק כמו אותה שיחה בה אתם מסבירים לו איך באים ילדים לעולם ומדוע כש"היא אומרת לא, זה אומר לא!", תסבירו לו גם דרך ארץ ואת הגבולות של השנאה.
אצלי זה קרה כבר בגיל 9, אבא החליט להשקיע ולקחת אותי עד לחיפה. באותן שנים, תוכנות גרפיות ומדפסת צבעונית לא היו נפוצות בכל בית, אבל אצלנו היה. כל הלילה הכנתי שלטים, הדבקתי על בריסטול, ויצאנו לדרך. אבא עצר אותי שנייה לפני שנכנסנו לרכב. עבר על כל מילה והתחיל לצנזר. אחרי זה גם הסביר, מהי אותה קללה שהפניתי כלפי אמו של השחקן, ומדוע אסור לי לאחל לשחקן אחר שתישבר לו הרגל. הדברים האלו הולכים איתי מאז לכל אירוע ספורט שהלכתי אליו או השתתפתי בו, ואני יודע, שבבוא העת, אעביר אותם גם לילדיי.
עכשיו, רגע לפני שאתם קוראים בעיתונים על העבר האלים של אותו שחקן שהתפרץ על אותו אוהד, על כמה שהוא לא היה בסדר ועל איך רמס ילדים קטנים ביציע, תעצרו רגע, תבדקו גם מה גרם לו לעשות זאת ותסבירו לילדיכם, שיש דברים שאסור לעשות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
