מנשה נוי: "נחשבתי לעיראקי משתכנז"

אף שהוא ממוצא עיראקי משני הצדדים, מנשה נוי (54) מצא את עצמו לומד מחדש איך לדבר את שפתם של יהודי עיראק במסגרת הדמות שהוא משחק בסרטו של ניסים דיין "מפריח היונים", המבוסס על רב המכר שכתב אלי עמיר. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

הסרט, שיעלה לאקרנים ביום חמישי, מגולל את סיפורו של כאבי (דניאל גד) בן ה־16, בן למשפחה יהודית־ציונית המתגוררת בבגדד. 

דודו של כאבי, מנהיג במחתרת הציונית, נעצר ונעלם לאחר שכתב מאמר נגד הממשלה. דרך הסיפור של כאבי מוצגת המציאות הלא פשוטה של יהודי עיראק בשנות ה־40 וה־50, עד לרגע שבו מאפשרת להם ממשלת עיראק לצאת ולעלות לישראל.

עוד משחקים בסרט: אורי גבריאל, יגאל נאור, רון שחר ואהובה קרן. הסרט דובר כולו ערבית עיראקית. השחקנית אהובה קרן היא שתירגמה את התסריט לערבית ואף הדריכה את השחקנים לדבר עיראקית שוטפת. 

"שני ההורים שלי ילידי בגדד", מספר נוי, "אבל סבא שלי, שהגיע לכאן בשנת 1942, לא נתן לילדים שלו לדבר עיראקית בבית. אז אני לא דיברתי עיראקית, אבל שמעתי קצת מסבתא".

אז הסרט הזה היה קצת עבודת שורשים בשבילך?

"ברור שהיה בזה משהו נוסטלגי. כבר לפני שנים קראתי את הספר וערכתי מחקר על המשפחה שלי. הסיפור שלהם תמיד עניין אותי. בתרבות הישראלית אני נחשב לעיראקי משתכנז (צוחק), ותמיד הייתי צריך להתנצל על זה. השחקנים יגאל נאור, אורי גבריאל ואהובה קרן, שמדברים ערבית עיראקית, עזרו לי כשהייתי צריך לעבוד על השפה. הם גם עזרו לי להבין את ההבדלים בין העיראקית המוסלמית לזו היהודית".

היה קשה? 

"יש הרבה עיצורים והפעלות של הגרון שאנחנו לא מכירים, שהעברית לא מכירה. אז נכון שיש לי כושר חיקוי טוב, אבל על חדי הבחנה אי אפשר לעבוד, לכן הלכתי עם זה. סגרתי את האגו בבית והלכתי עם זה, נתתי כבוד לשפה ונעזרתי גם באבא שלי. אני חושב שזה אפילו קצת איתגר אותו". 

לא פשוט לעבד ספר מצליח לסרט. 

"בואי נאמר שזה דבר קשה מאוד. מה שמעבירים ברומן קשה מאוד להעביר בצילומים. זו משימה שאני לא מבין איך אנשים לוקחים אותה, אבל עובדה שעושים את זה. בכוונה לא קראתי שוב את הספר לקראת הצילומים, כי זה יכול להפריע, אתה מתחיל להשוות". 

מה עוד אתה עושה בימים אלה?

"אני עומד להתחיל חזרות להצגה 'רפול והים', שתעלה בתיאטרון הזירה".

חוזר לעשות פרינג'?

"אני עדיין לא יודע כמה פרינג' זה יהיה. כולנו חדורי אמונה שזה ימשוך קהל רב. בדרך כלל אני לא משחק בתיאטרון הרפרטוארי. אני לא רואה את עצמי מופיע בשלאגרים בתיאטרון. איכשהו תיאטרון השוליים הפך למקום האינטימי שלי, המקום שבו אני מרגיש שאני עובד בגינה, לא בתעשייה".

ובכל זאת, עדיין מככב בפרסומות. 

"כן, צריך לעשות כסף. הייתי מוותר על זה אם לא היה השיקול הכספי".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו