שתי דמויות חשודות עולות מתוך הים התיכון אל החולות החשופים. על ראשיהן כאפיות. קבוצה קטנה של חיילים ממהרת לכרוז לעבר השניים בערבית, ומבהירה להם כי נתפסו. המעצר מושלם, והחיילים מתחילים לתחקר את העצורים. המתח באוויר גובר כיוון שבמרחק 100 מטרים בלבד מהמקום מסתתרים שני חברים אחרים בחוליה שביקשה לחדור, המכינים מטען צד שאמור להתפוצץ בעוד חצי שעה בדיוק... על האירוע הזה לא שמעתם בחדשות, כיוון שהיה זה רק תרגיל שנערך במסגרת הקורס הייחודי והמאתגר של יחידת המודיעין 504 להכשרת חוקרי שטח, קורס שמשכו חמישה שבועות.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"חוקר השטח רואה כאן ים, מזג אוויר מצוין, ובתוך זה עליו להשיג מידע מאדם או שניים", מסביר מפקד הקורס, סא"ל ש', "החוקרים לא יודעים דבר מראש. עליהם לתחקר את האדם: מי הוא, מה הוא עושה שם, איך הוא הגיע. וכמובן, צצות בעיות בדרך, למשל כשהאדם מציג את עצמו באופן שאינו תואם את האמת.
"התפקיד של החוקרים הוא לחקור מה קורה בשטח, את כל התכנונים של החוליה, את השתלשלות האירועים ואת הציוד שיש לה. חוקרי השטח צריכים להבין מי עומד מולם, להבין שהשניים שנמצאו לא פועלים לבד, למצוא את שני הפעילים האחרים ובסופו של דבר לסכל את הפיגוע המתהווה".
יחידת חוקרי השטח נחשפת כאן לתקשורת בפעם הראשונה. זו יחידה יוצאת דופן בצה"ל בכמה וכמה מובנים: ראשית - חוקר שטח הוא התפקיד היחיד בצה"ל שאינו קיים בשירות סדיר. צה"ל מאתר דוברי ערבית בשנות ה־20 וה־30 לחייהם, ששירתו ביחידות שדה שונות (רובם היו לוחמים), והם מגיעים לקורס במסגרת שירות המילואים.
המדריכים שלהם וגם החוקרים הפעילים מבצעית - כלומר כל אנשי היחידה - הם מילואימניקים. "צנחן בסדיר ככל הנראה יהיה צנחן במילואים, טייס יישאר טייס", מסביר מפקד המרחב סא"ל ה', "לעומת זאת אין חוקרי שטח בסדיר, ולכן לא מכירים בכלל את כל המורשת של היחידה".
כמו כן, מדובר כמעט בגורם המודיעיני היחיד שיורד עד רמת הגדוד, והוא לבדו מספק למג"ד שנמצא בשטח הלחימה יכולת מודיעינית זמינה. "אתה נמדד לפי כמות המודיעין שהבאת והיכולת שלך להשפיע על תמונת הקרב של הגדוד", מסביר סא"ל ש', "ואתה מביא מידע חיוני ולעיתים רבות מציל חיים. אם למשל במהלך תחקור הבאת ידיעה שיש באזור חמישה מוקשים, ובזכות זה הגדוד נע ימינה ולא שמאלה - מילאת את תפקידך".
שלישית - אופי היחידה וההווי שלה שונים מכל מה שמוכר מיחידות אחרות בצה"ל. "אין עוד קורס שאיש מילואים מתייצב אליו לחמישה שבועות רצופים כדי לעבור הכשרה בתנאי פנימייה - ומתנתק מחייו", מוסיף סא"ל ה', שמזכיר שהיו גם חניכים שנולדו להם ילדים במהלך שהותם בקורס.
ללא ספק היה מדהים לראות במדים את המילואימניקים סא"ל י' בן ה־78 וסא"ל ח' בן ה־61, שני חוקרי שבויים ותיקים שהחלו את דרכם ביחידה בשנות ה־70 וה־80 ועד היום משתייכים אליה. "הגיל בתפקיד כזה הוא לא חיסרון אלא יתרון משמעותי", מסביר סא"ל י', "כאן אתה מרגיש רלוונטי גם כשאתה מתבגר. אצל חי"רניקים הפיזיולוגיה עושה את שלה ואתה נחלש עם השנים. לעומת זאת, יכולת החקירה והיכולות הרטוריות בערבית רק משתבחות עם הזמן".
וכך, אתה מוצא את עצמך בשטח עם 20 "ערביסטים", שוחרי התרבות הערבית, שמדברים בינם ובין עצמם בערבית, המתובלת גם בהומור, ואף לא מוותרים על גינוני התרבות (כך למשל תגלו שהם נעלבים אם סירבתם לשתות איתם קפה). הפרשי הגילים בין הצעירים לוותיקים, שמגיעים גם ל־40 ול־50 שנה, אינם גורמים בעיות. מפקד הקורס אף אומר: "אנחנו מתקשים להפריד ביניהם", ואחד החניכים, רס"ל בן 27, מוסיף: "יש ביחידה הזו אווירה משפחתית מיוחדת".
אין כמו השטח
"החניכים בקורס עוברים במהלך האיתור שלהם מבדקים פסיכולוגיים כמעט מקבילים לאלו שעוברים טייסים", מתגאה מפקד המרחב, סא"ל ה', ואכן כדי להיות חוקר שטח נדרשות לא מעט תכונות יקרות ונדירות, מעבר לידע בערבית, כגון פרופיל גבוה. בנוסף, ההעדפה היא שהחניכים יהיו קצינים. לאחר מכן מתחיל סינון פסיכולוגי, כשאחד הנתונים החשובים הוא יכולת לעמוד בלחצים - דמיינו לעצמכם יחידה בשטח שיורים עליה ללא הפסקה, והמג"ד רוצה לדעת מאיפה יורים עליו.
"חוקר השטח צריך לעשות שני דברים סותרים - מצד אחד להתנתק מהעולם ולהתרכז בחקירה, ומצד שני להיות מחובר למג"ד ולתמונת הקרב ולהבין מה עליו לשאול וכמה זמן יש לו", מחדד סא"ל ש'. בנוסף, בבחינות נבדקים היבטים שונים, כגון מיומנויות אישיות, תקשורת בין־אישית, קריאת שפת גוף והבעות פנים, עבודה בצוות וכישורים אישיים. יכולת אלתור, כושר ביטוי ויצירתיות חשובים מאוד למי שהלשון והמוח הם כלי הנשק העיקריים שלהם. לקורס האחרון הגיעו 14 חניכים מתוך 60 מועמדים - לא כולם יסיימו את הקורס.
סרן א' (27), חניך בקורס, היה לוחם בשירות סדיר ושימש קצין איסוף. את השפה הערבית הוא רכש בלימודי מזרחנות באוניברסיטה, אך גם באמצעות שיעורים פרטיים, קריאת ספרים והאזנה לשירים. "עניין אותי ללמוד ערבית, היות שאנחנו חיים במדינה שחמישית מאזרחיה הם ערבים", הוא מסביר ומודה שלא היה לו מושג לגבי הקורס והתפקיד עד שיחידה 504 איתרה אותו.
"הקורס הזה נפל עלי בהפתעה. העבודה ביחידה הזו מעניינת מאוד, גם ברמה האישית וגם ברמת החשיבות של האדם הבודד בשדה הקרב. התפקיד הזה הוא הצגה של איש אחד, והוא יהיה מה שתעשה ממנו. אם תגדיל ראש ותחשוב קדימה, תוכל להגן על חיים של לוחמים בשטח וגם להפיק תועלת לעתיד".
סרן א' מעיד על עצמו שהוא אוהב לתקשר עם אנשים ולשם כך השפה הערבית חשובה לו. "ישראלים רואים ערבים ברחוב ולא אחת מרגישים מאוימים רק כי הם לא מבינים את השפה. יכול להיות שהם מדברים על טעם של גלידה, ואתה בטוח שהם מדברים על הנחת מטען באוטובוס. זה מחסום טיפשי, כי בסופו של דבר מדובר בבני אדם והשפה היא אמצעי תקשורת".
רק הולכים ומשתבחים עם השנים. סא"ל י' בן 78 (מימין) וסא"ל ח' בן 61. צילום: זיו קורן
ואיך אתה יודע שעשית עבודה טובה עם הנחקר? אני תוהה. "האדם שמולך צריך להבין שאין לו מה למרוח אותך, אלא שהוא חייב להגיד את האמת", סרן א' מסביר, "איך אתה עושה את זה? זאת אמנות. רמת יחסי האנוש של האנשים שנמצאים פה גבוהה, והיכולת שלהם לקרוא אנשים וסיטואציות היא טובה. בכל מקרה, אין סיבה שחוקר טוב יגיע למצב שהוא משתמש באלימות - זה מסוג הדברים שקורים לחוקר רע".
רס"ל ש' שירת בצנחנים בסדיר ועבר קורס מתשאלים, שבו רכש מעט ידע בשפה הערבית. הוא גם ספג קצת ערבית מהבית, השורשים של אביו הם מחאלב שבסוריה. הוא מסביר את ההבדל בין מתשאל לחוקר שטח: "בקורס מתשאלים אתה לומד ערבית בשביל ליצור קשר ראשוני וזהו. בקורס חוקרי שטח אנחנו חודרים לעומק, אל הפרטים הקטנים. אנחנו צריכים להבין את תמונת המודיעין ולנתח אותה כדי לסייע לכוחות שבשטח".
ואכן, מחוקרי השטח נדרש ידע הרבה יותר רחב ועשיר. הם אמורים לזהות את השטח ואת הסביבה ולדעת לפי אופי השכונה, צורת המסגדים, הלהג והמבטא של התושבים אם מדובר בכפר שיעי או סוני או בכלל נוצרי - רק כך יוכלו להרכיב בראש תמונת מצב כוללת וברורה. רס"ל ש' סבור ש"התרומה שלי כאן בתפקיד מודיעיני יכולה להיות הרבה יותר גדולה ובעלת ערך מאשר ביחידת הצנחנים שבה שירתי. השאיפה שלי היא שיהיה אפשר לסמוך עלי".
כשאני תוהה איך יודעים מתי להאמין לנחקר ומתי לא, משיב סרן א', למרות חוסר ניסיונו: "חוקר טוב הוא חוקר ספקן, כך מלמדים אותנו בקורס. אבל אתה לא יכול לעבוד במקצוע הזה אם אתה בטוח שמשקרים לך כל הזמן. צריך לדעת להיכנס לעומק ולהבין איפה הנחקר גלוי יותר ואיפה פחות, ולמה יש לו רצון להסתיר משהו מסוים".
מה שמבדיל את אנשי יחידה 504 מגורמי מודיעין אחרים הוא שכולם היו לוחמים. "אין תחליף לאדם בשטח. כחוקר עם עבר של לוחם, אתה יכול להבין את התמונה ממשקפיים של לוחם. אתה יודע מה המ"פ בשטח רוצה לשמוע ממך, מה חשוב לו כרגע", מסכם סרן א' בביטחון.
מפקדי היחידה אוהבים לחזור ולהדגיש ש"אין תחליף ליומינט" - מודיעין אנושי, שכולל הפעלת סוכנים וחקירת שטח. "אני אתן לך דוגמה", אומר סא"ל ה', "נניח אתה מדבר עם שני תושבים בעזה, ירקנים בשוק. הם רק אומרים לך 'תדע לך, חמאס לא מרשה להיכנס לשכונה הזו'. עבור המג"ד ידיעה כזו - ערכה לא יסולא בפז, ואתה לא יכול להשיג מידע כזה בשום דרך אחרת. זה אולי המקצוע העתיק בעולם, אבל אין תחליף ליומינט".
ותיקים וטובים
סא"ל י' משרת כבר 39 שנה ביחידה. בגיל 78 הוא נזכר איך לפני 30 שנה אהוד ברק, שהיה אז ראש אמ"ן, ביקש ממנו באופן אישי להמשיך לתרום למערכת ולהמשיך לשרת במילואים - לצרכים מבצעיים וגם להדרכה. "צריך להבין שמי שמגיעים ליחידה הזו הם אנשים עם מודעות, אהבת מולדת, הרבה אידיאולוגיה, וידיעה שמה שהם עושים כאן מאוד חשוב. אני מכיר יחידות מילואים שלא עושות כלום", אומר סא"ל י', שכמו שאר חברי היחידה נקרא עשר פעמים בשנה למילואים לתקופה של שלושה עד ארבעה ימים.
סא"ל ח', "רק" בן 61, מספר שאלה זמנים אחרים: "אירועי הביטחון השתנו מאוד לעומת שנות ה־70 וה־80. בתקופה שהיינו פעילים, כל שבוע היה אירוע, הפעילות היתה נון־סטופ, נחשפו המון חוליות, בין המלחמות היו פיגועים והזעיקו אותנו גם באמצע הלילה. היום המצב רגוע יותר".
לשני החבר'ה הוותיקים האלה אינספור סיפורי חקירה המלמדים על הניואנסים הרבים הטמונים במקצוע הזה. סא"ל י' הצליח להתחבר עם טייס מסוק סורי שנפל בשבי לפני כ־30 שנה, משום שחלק לו כבוד על היותו אדם איכותי ומשכיל.
סא"ל ח' מספר על הפעם שבה הפעיל מניפולציה רגשית על שבוי במלחמת שלום הגליל, בכך שאיפשר לו לשמור תמונה של בתו התינוקת. "הוא התחיל לבכות ולספק מידע איכותי על מערך כוחות גדודי הקומנדו הסוריים", הוא מספר, "אני יכול להעיד על עצמי שרוב מכריע של המידע שהשגתי לא הושג בזכות אלימות, אלא בשכנוע, לעיתים תוך כדי הפעלת לחץ נפשי".
למרות שגם בגילם הלא מבוטל הם נהנים לעשות מילואים בהתנדבות, דבר אחד מכעיס ומתסכל אותם ואת שאר ותיקי היחידה - ההתרחקות של הדור הצעיר מלימודי הערבית. "אם פעם שר ההיסטוריה יתחשבן עם כל ממשלות ישראל, הוא יכעס מאוד על אי הבנת החשיבות של לימוד השפה הערבית בבתי הספר", אומר סא"ל י', "לומדים גרמנית, צרפתית ואיטלקית, ודווקא ערבית לא, כשאנחנו בתוך אוקיינוס של עולם ערבי. זה אבסורד. קוצר ראייה נורא".
סא"ל ח' מוסיף: "לפני 40-30 שנה מרבית הלוחמים ביחידה היו יוצאי עדות המזרח ששפת אימם היתה ערבית. כיום אין כמעט אנשים שסופגים את זה מהבית. זה בעייתי, כי מדובר בשפה, בתרבות, בצורת חשיבה ובניואנסים שקשה ללמד".
* * *
כשאני עומד לעזוב את התרגיל, מפקד הקורס, סא"ל ש', מרגיש צורך לחשוף בפניי משהו. "תשמע, אני יודע שמטבע התפקיד שלנו אנחנו נראים רעים, אבל חשוב תמיד לזכור שבצד השני יש יותר רעים, ולכן אנחנו כאן", הוא מסביר, מבקש לרכך את התדמית שאולי נוצרה לאנשי היחידה.
אכן, לא מדובר בג'וב לרכי לב ולטיפוסים עדינים, אך כאמור, במקרה הזה המטרה בהחלט מקדשת את האמצעים. המידע הטקטי המיידי שחוקר השטח מוציא מהשבוי, עשוי לשנות את כל תוכנית הקרב, והכי חשוב, להציל חיים של החיילים בשטח וגם של האזרחים בעורף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
