"האדם שיחיה אלף שנה - כבר נולד"

"צעיר לעד, אני רוצה להיות צעיר לעד, האם באמת ארצה לחיות לעולם, לעולם ועד"? שורה זו, בתרגום חופשי ביותר, הלקוחה מלהיטה הגדול של להקת האייטיז אלפאוויל, התנגנה בראשי שוב ושוב בשעה שעשיתי את הלא ייאמן והלכתי לאיבוד על הכביש המעגלי המקיף את בנייני אוניברסיטת בר־אילן. מחוז חפצי היה אולם מינץ (שנמצא לבסוף ממש מול בנייני ההנהלה, למי שתוהה) והסיבה שלשמה התברברתי שם היתה קיומו של כנס "דרכים לאריכות חיים בריאה", שנערך במסגרת שבוע המדע הלאומי שמארגן פעם בשנה משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל, ומטרתו היא הנגשת המדע על תחומיו המגוונים לציבור הרחב. מגוון הרצאות רבות ומעניינות נפרסו על פני היום הזה והועברו בידי מיטב מדעני וחוקרי ארצנו.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

אולם המרצה המעניין ביותר היה ללא ספק ד"ר אוברי דה גריי מאוניברסיטת קיימברידג'. עכשיו, כשאני אומרת "מעניין", אני לא מתכוונת רק למראהו החיצוני, שמזכיר במידה לא מועטה בכלל את הקוסם גנדלף האפור מטרילוגיית "שר הטבעות" (השניים גם מגיעים מאותו אי בריטי, אגב), אלא גם למה שיש לאיש להגיד. ד"ר דה גריי טוען שהאדם אשר יחיה 1,000 שנים כבר מתהלך בינינו, וש"הזיקנה היא תוצר לוואי של החיים".

הכנס חולק לפאנלים שונים, שכולם עסקו בחקר תהליך ההזדקנות, בדרכים ניסיוניות לעיכובו ובהארכת חיים בריאים. הופתעתי להיווכח כי מרשימת המרצים נעדר שמו של הדוגמה המהלכת לאריכות חיים ולעיכוב תהליך הזיקנה - שמעון פרס - אבל אולי זה כי כרגע הוא עסוק בלשמש האזרח מספר אחת של המדינה. בכל מקרה, הרצאתו של ד"ר דה גריי, גנדלף המודרני בשבילכם, היתה לא פחות ממסעירה ומרתקת.

דה גריי נולד בלונדון לפני 50 שנה וכיום מתגורר עם אשתו, פרופסורית אמריקנית לביולוגיה, בקליפורניה השמשית, שם השניים עובדים במכון המחקר שייסדו - Sens Research Foundation, על דרכים למניעת מחלות ומוגבלויות הנגרמות עקב זיקנה ועל מניעת וחיסול תהליך הזיקנה האנושי כולו. דה גריי בכלל התחיל את הקריירה האקדמית שלו כמדען מחשבים, אולם לאחר שהכיר את אשתו שינה את ייעודו המחקרי והפך לביולוג בעצמו.

מה הביא אותך לשנות כיוון ממחשבים לבני אדם?

"לאחר שפגשתי את אשתי נחשפתי דרכה לעולם חקר הביולוגיה, והבנתי שרוב המדענים העוסקים בחקר הזדקנות האדם, אינם עוסקים בפתרון הבעיה עצמה אלא בפתירת הסימפטומים שלה, שהם מחלות גריאטריות כגון אלצהיימר, סוכרת, סרטן, התקפי לב וכו'. פתאום היכתה בי ההבנה שזו הבעיה הכי גדולה שיש לאנושות היום, ויש להידרש אליה בהקדם. חשבתי שכל המדענים, או לפחות רובם, צריכים לעסוק בבעיה הזו, וכשהבנתי שהם לא, החלטתי שאוקיי, איאלץ לעשות זאת בעצמי".

אז אתה חושב שאנשים צריכים לחיות לעד, או עד גיל מאוד מתקדם?

"אני חושב שאנשים צריכים להיות בריאים עד שהם מתים. העניין הוא שאנשים בריאים, סיכוייהם למות קטנים יותר, אז כפועל יוצא מזה, הם יחיו המון המון זמן. מה שהכי הורג אנשים זה מחלות, ואם נוכל לגרום לאנשים להפסיק לחלות, נוכל לגרום להם להפסיק למות".

אז איך אנשים אמורים למות בסופו של דבר?

"באותו אופן שאנשים צעירים מתים היום, למשל מפגיעת משאית, מנפילה ממקום גבוה, מהתחשמלות או מהתרסקות מטוס". 

החוליה החלשה

אז איך זה בעצם קורה? זיקנה ומוות הם הרי תהליכים אוניברסליים, המשותפים לכל האורגניזמים החיים, אולם מתברר כי תחלואי הזיקנה, בייחוד בקרב בני אדם, אינם אוניברסליים. לא כולם חולים באלצהיימר או חוטפים התקף לב. סימפטומים של זיקנה מתגלים אצל כל אחד מאיתנו בדרכים שונות. "המחלות והמוגבלויות של זיקנה הן השלב האחרון של תהליכים שמתרחשים במשך כל חיינו", מפרט דה גריי. "כולנו מזדקנים. זהו תהליך בלאי טבעי שהגוף חווה עם השנים. הגוף הוא מכונה, וכמו כל מכונה, המערכות השונות המפעילות אותו נשחקות עקב השימוש. מרבית חיינו ההגנות של הגוף פועלות נגד הנזק, אולם בשלב מסוים הנזק המצטבר הוא כה גדול שההגנות לא יכולות לעמוד מולו יותר, והן קורסות. אין בעצם הבדל בין מחלות הנגרמות עקב זיקנה למחלות זיהומיות, למשל. ההבדל הוא בשיטת הטיפול בהן: אם למחלות זיהומיות יש כיום תרופות המכחידות אותן אחת ולתמיד, כגון אנטיביוטיקה, למחלות הנגרמות עקב זיקנה אין תרופות כאלה בנמצא, גם לא תרופות גריאטריות הנמצאות היום בשימוש רווח ואינן פותרות או מונעות את הבעיה, אלא רק מעכבות אותה. הסיבה להבדל הזה נעוצה בעובדה שמחלות הזיקנה הן תוצר לוואי של היותנו חיים מלכתחילה".

על פי דה גריי, יש להתמודד עם "החוליה החלשה של תהליך ההזדקנות", הכוונה היא לנזק שהגוף סופג במהלך השנים. נזק זה הוא בלתי נמנע והוא תוצאה של תהליכי חיים הכרחיים כגון נשימה. "נשימה יוצרת מולקולות רעילות המזיקות לנו", הוא מסביר. "הגוף ערוך להתמודד עם כמות מסוימת של הנזק הזה, לאורך זמן מסוים. את ואני כבר נושאים כמות לא קטנה של הנזק הזה בתוכנו, אבל אנחנו בגיל שהגוף שלנו עדיין יכול להתמודד איתו ולהמשיך לתפקד כרגיל במצב המוגדר אצלנו כבריא". 

באיזה גיל מתחילים הנזקים האלה?

"עוד לפני שאנחנו נולדים, אפילו בשלב התאי שבו אנו נוצרים. הנזקים הללו לא ניכרים בשלב הזה, עד שיש כל כך הרבה מהם והגוף מגיע למצב שהוא חסר הגנות מפניו ואז מתפרצות המחלות והמוגבלויות של הזיקנה". 

יש לנו הגנות טובות, אם כך.

"בהחלט. אנחנו חיים יותר שנים מכלב או מעכבר משום שההגנות שלנו מקיפות. אבל הן לא מקיפות עד כדי כך שיעמדו בנזקים רבים מדי לאורך זמן רב. המטרה שלי, ושל מדענים נוספים שעימם אני עובד, היא לגרום לכך שלא נחלה בתחלואי זיקנה גם בגיל מתקדם יותר. כלומר, שאנשים יוכלו להמשיך לחיות את חייהם בצורה בריאה, וגם בגיל 80 יהיה להם את אותו סיכוי להתעורר בבוקר כמו בגיל 30".

ממצאיו של דה גריי החלו לקרום עור וגידים רק לפני כעשור, ובמונחים מדעיים מדובר בערך בזמן שעבר מאז שהתחלתם לקרוא את הכתבה הזו. זו גם הסיבה לכך ששלל הטיפולים שעליהם הוא וחבריו במכון המחקר עובדים, עדיין בחיתוליהם. "הגישה שלי נחשבת לחדשה ביותר", הוא אומר. "ומבחינת החשיבה האנושית בכלל והמדעית בפרט, מדובר בזמן קצר מאוד. הקהילה המדעית עדיין חושבת בצורה מאוד ישנה בהקשר של זיקנה ותחלואי זיקנה". 

אילו טיפולים יכולים לעכב או למנוע את תהליך ההזדקנות?

"תהליך הזיקנה עצמו מאוד מורכב, ויידרשו טיפולים מגוונים כדי לטפל בכל בעיה או מחלה באופן פרטני. הדרך העיקרית שבה הטיפול יינתן בעתיד תהיה בעזרת הזרקה, משום שרוב הטיפולים יהיו טיפולים בתאי גזע, שניתנים ישירות למחזור הדם. דרך נוספת היא טיפול בעזרת גנים, כלומר הכנסת וירוסים מהונדסים גנטית לגוף האדם

שמטרתם לשנות את רצף הדנ"א שלו. זה נשמע קצת כמו מדע בדיוני, אבל טיפולים מהסוג הזה כבר מתקיימים היום עבור שלל מחלות הפוקדות אותנו בחיינו המוקדמים יותר. במקרה הזה הם ישמשו לטיפול במחלות בשלב מאוחר יותר בחיינו. זה אכן תחום מתפתח, אך הוא מתפתח מהר".

באיזה גיל אדם יתחיל להיות מטופל בסוג כזה של תרופה?

"אין שום סיבה להעניק טיפול כזה לאנשים צעירים. גילי 20 ו־30 הם זמן מוקדם מדי לטיפולים מהסוג הזה, כי הגוף עדיין לא הספיק לצבור נזק וסימני זיקנה, אפילו החיצוניים שבהם, כגון קימוט והתרופפות של העור, כאבי פרקים ובריחת סידן. אבל גילי 50 ו־60 הם בהחלט זמן שאפשר יהיה להתחיל בטיפול, כי אז הסיכוי לחלות במחלות הנובעות מזיקנה עולה. אגב, שילוב של הטיפולים שלנו עם תרופות גריאטריות הניתנות היום יעבוד טוב יותר במניעת נזקי הזיקנה, משום שהתרופות הגריאטריות מטפלות רק בסימפטומים ולא במחלה עצמה".

מזדקנים בכל נשימה

כיום, חלק מהטיפולים הנ"ל נמצאים בשלב מוקדם מאוד של ניסויים על תאים במעבדה, וחלק נמצאים בשלב מתקדם יחסית של ניסויים בבעלי חיים. התוצאות אינן אחידות - חלק מתחלואי הזיקנה המופיעים אצל עכברי המעבדה אכן נעלמים, וחלק לא. "מדובר באסטרטגיה של הפרד ומשול", מסביר דה גריי. "במילים אחרות, כל החלקים צריכים לפעול בצורה יעילה יחד כדי שתהליך כזה יצליח. יש מדענים שכבר עורכים ניסויים בבני אדם: למשל, מחלת האלצהיימר, שהיא מחלת זיקנה מובהקת, נגרמת עקב מוות של תאי מוח שאינם מוחלפים בצורה אוטומטית על ידי דיביזיות של תאים חדשים. זה דבר שקל יחסית ליצור בעזרת תאי גזע, משום שהתאים המתים מרוכזים באזור קטן במוח, וב־15 השנים האחרונות חולי אלצהיימר אכן מטופלים בעזרת תאי גזע.

"ברוב המקרים הטיפול לא הצליח, אולם בפעמים הנדירות שהוא הצליח, הוא הצליח בצורה פנטסטית, יותר טוב מכל טיפול אחר. לאחרונה גילו את הסיבה לכך שהוא לא הצליח", ממשיך דה גריי, "והיא שהחוקרים לא הצליחו להגדיר לתאי הגזע בדיוק מה הם צריכים להיות, כדי להיות בטוחים שכאשר הם יתפצלו הם יהפכו בדיוק לתאים הנדרשים כדי להחליף את אותם תאי מוח מתים באותו אזור במוח. זהו תהליך, והוא ארוך ומורכב, אבל הוא קורה והוא מצליח".

אז בעצם תפקידך הוא לגרום לאנשים לחיות לנצח, או לגרום להם להיות בריאים כל עוד הם חיים?

"בדיוק. חיים ארוכים הם תוצר לוואי של חיים בריאים יותר. אני לא חושב שצריך להיות קשר בין 'כמה זמן נותר לך לחיות' לבין 'לפני כמה זמן נולדת'. אני טוען שאנשים יכולים להזדקן, אבל ללא כל המחלות שקשורות לתהליך הזה. אנחנו עדיין לא יכולים לעשות את זה, אבל העבודה המחקרית שלנו היא הדרך לגרום לזה לקרות". 

מבחינה מדעית, המחלות הללו הן לא דברים שהטבע ייעד אותנו לחלות בהן?

"תוכלי להגיד את אותו הדבר על כל מחלה אחרת שהאנושות ריפאה או מנסה לרפא, וכפי שכולנו יודעים, אנחנו די שמחים על כל פתרון שנמצא".

לדבריך, האדם שיחיה את החיים הארוכים האלה כבר נולד.

"זה כנראה נכון, כי יש סיכוי טוב שהתרופות שאנחנו מפתחים כדי להביא את מחלות הזיקנה לעצירה, כפי שקרה עם מחלות זיהומיות למשל, יהיו מוכנות בעשורים הקרובים וזה אומר שאפשר יהיה להכניס אותן לשימוש כבר בימינו. הייתי אומר שיש סיכוי של 50 אחוזים שזה יקרה ב־25 השנים הבאות, כלומר אנשים שחיים כבר היום, אפילו מבוגרים צעירים שנכנסו לשלב שבו תהליך הזיקנה מתרחש אצלם, יוכלו לקחת אותן ולחיות כבני 50 או אפילו 70". 

כשאני שואלת אותו אם הוא לא יצטער שהוא לא יהיה כאן כשזה יקרה, הוא אומר בפליאה, "למה שלא אהיה כאן? מדובר בהתקדמות שתיקח 25-20 שנים. אני רק בן 50 ולשמחתי, בריאותי תקינה. אם אמשיך ככה, אין סיבה שלא אחיה עד גיל 90, ואז בהחלט אהיה כאן".

היית רוצה לחיות עד אינסוף?

"שאלה טובה. אני לא חושב על זה במונחים של 'עד איזה גיל ארצה לחיות', אבל אני כן יודע שאני נהנה מחיי ואני לא רוצה למות בזמן הקרוב. אז כל עוד זה ממשיך, למה לא? אני יודע שאני רוצה לחיות, ושאני בריא. על כן, רוב הסיכויים שאם אמשיך להישאר בריא, לא ארצה למות בטווח הזמן הקרוב". 

"ההתפתחות בתחום גדולה"

דה גריי חדור מוטיבציה להכניס את רעיונותיו לבון־טון המדעי, לגייס כספים נוספים עבור מכון המחקר ופעילותו, ולשכנע את הקהילה המדעית לזנוח את הניסיונות לפתח תרופות גריאטריות ולהפנות את תקציביה לפיתוח טיפולים ותרופות המטפלים בזיקנה עצמה. "מה שקורה הוא שרוב התקציבים המחקריים היום מופנים לפתירת בעיות בדרך שלעולם לא תעבוד", הוא אומר. "משום שהזיקנה היא תוצר לוואי של התפקוד התקין של הגוף אי אפשר לרפא אותה, כמו שאנחנו יכולים לרפא זיהום, אבל רוב המדענים מתייחסים למחלות הנובעות מזיקנה כאילו מדובר בזיהומים. הגישה הזו מוטעית, וחמור מזה, לא תוביל לפתירת הבעיה בסופו של דבר".

למה אתה חושב שזו ההסתכלות על הנושא?

"יש ביטוי באנגלית שאומר 'If the only tool you have is a hammer, then everything is a nail'. כלומר, החוקרים עושים את מה שהם יכולים או את מה שהם חושבים שהם יכולים לעשות. הרבה אנשים חושבים בצורה מאוד מיושנת, כי עד עכשיו זה היה הדבר היחיד שהיה זמין. עד לפני 20 או 30 שנים אף אחד לא חלם על כך שנוכל לקיים פאנל מקיף על האופנים שבהם נוכל לתקן את נזקי הזיקנה או למנוע אותם, כפי שהתקיים כאן היום. אבל לשמחתי, בעשור האחרון אנו רואים שיפור ניכר בתחום הזה. לא מן הנמנע שבחמש עד עשר השנים הבאות התהליך הזה יואץ באופן משמעותי, ואז אוכל לפרוש".

כשאני שואלת אותו לפשר זקן הסנטה קלאוס שלו ובכלל המראה יוצא הדופן שלו, הוא משיב: "זה מאוד עוזר כשאני מעביר את הרצאותיי ברחבי העולם. לרוב, מסריו של אדם הנראה שונה ייזכרו טוב יותר על ידי אלה ששומעים אותו. אבל בינינו, אני מניח שהסיבה העיקרית לזקן שלי היא שאשתי, ונשים בכלל, אוהבות את זה". 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו