כמאמר הקלישאה, אפתח בווידוי: עופר לוי היה הראשון שלי. במוסיקה, ברור שבמוסיקה. בגיל 11, ב־1991, רכשתי את הקסטה "הקלפן" בשופרסל בשכונת רמת אשכול בירושלים.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
בחישוב עם סטייה סטטיסטית מסוימת שעשיתי בכניסה לרדינג 3, הבנתי שבמהלך 18 השנים האחרונות הייתי בכמעט 40 הופעות של עופר לוי. מול אלפים בהיכלי תרבות, במועדונים קטנים, בתל אביב, בירושלים, בנתניה, בחולון. בתקופות מסוימות, גם אם עופר היה מגיע עד קהיר, הייתי דואג להחליף את התמונה הישנה בדרכון.
אז לא, אובייקטיביות אמיתית של צופה ניטרלי המתבונן מהצד לא תמצאו כאן. די והותר נכתב עם השנים על ההערצה של הקהל של עופר. זה לא משהו שקרה או שיקרה עם אמן אחר במוסיקה בישראל. למרות שהשנים האחרונות לא עשו לו טוב. השירים שהוציא, ברובם הגדול, לא עמדו בסטנדרטים הגבוהים שהוא עצמו הציב מתחילת הקריירה שלו בשלהי שנות ה־80 ובמשך חצי יובל. זה נכון גם לגבי עומק הלחנים, גם לגבי העושר בעיבוד, וגם כמובן לגבי עוצמת הביצוע. בהופעה ברדינג 3, לפחות ברמת הכוונות להמשך הדרך, נראה שעופר לוי סוף סוף הצליח להבין זאת.
המופע נפתח ב"הכל היה שונה" - שיר בן שנה וחצי שמתכתב עם היצירות שהעלו את עופר לגדולה. אחריו "נעלמה ברוח", היחיד מהשירים שיצאו בשבועות האחרונים שממש ראוי לטעמי לביצועו של עופר. כרגיל אצל הקהל שלו - אם זה טוב, ואפילו סביר, כולם גומעים בשקיקה כל תו, מכירים בעל פה כל מילה. בהמשך כבר באה לידי ביטוי האמירה האמיתית של עופר במופע החדש: "מעיין הנעורים", "אהבה אמיתית", "חיפשתי אהבה", ועוד מהשירים הישנים והגדולים בגרסאות מלאות וארוכות בניצוחו של מומין ססלר הנפלא. הפתעה גדולה באה מכיוון השירים הקצביים יותר - "נסיכת העיר", "נגנב ממנה", "לכי נא נערתי", ועוד כמה שירים ששנים רבות לא בוצעו בהופעות.
צריך לומר שמבחינת תיאום עם הנגנים (בייחוד בלחנים הטורקיים המסובכים והעשירים) וגם מבחינת האנרגיה על הבמה ועוצמת קולו של עופר - יש מקום לשיפור. אבל נראה שאפשר לסמוך על המנהל יובל ניסני ועל עופר עצמו שיידעו לעשות את ההתאמות הדרושות. מבחינת המעטפת של המופע, אפשר לומר שזה היה בנוהל. אחרי 40 דקות מנומנמות במקצת, רוב באי רדינג 3 היו צמודים לבמה. איש לא נשאר לשבת. תשע פעמים במהלך המופע עלו מעריצים לבמה, נשיקה קטנה במצחו של עופר, והופ, המאבטחים קופצים. עד הבא בתור. אף שלא היו שם האנרגיות המפורסמות מהמופעים הגדולים והזולים יותר או מהמועדונים הקטנים והאפלים, זה בהחלט סוג של תשוקה שאינו מוכר למי שתופעת עופר זרה לו.
בשעה 01:12, אחר שעתיים ו־45 דקות של הופעה, ירד עופר לוי מהבמה. בדרך לאוטו נזכרתי בעצמי, ילד בן 11 עם הקסטה "הקלפן" מתנגנת בווקמן של SANYO, בתחנת האוטובוס של קו 4. חשבתי שאולי, עם קצת מאמץ, שלנו, ושל עופר, נוכל להוכיח שלא הכל השתנה כאן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו