עד לפני שלושה חודשים מואנס דבור עדיין היה טרוד בשיטת הרוטציה של פאולו סוזה במכבי ת"א. סימני השאלה מעל המשך הקריירה שלו והארכת החוזה בשורות האלופה ריחפו, והדיבורים בתקשורת על הפוטנציאל הלא מנוצל לא פסקו.
רוצים לקבל עדכוני חדשות שוטפים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
אבל אז הגיע סוכנו אבי נמני עם ההצעה מגראסהופרס השוויצרית, והשאר היסטוריה. כשדבור שאל את סוכנו אם זו הקבוצה הנכונה עבורו, ענה נמני כי הוא לא מאמין בקיצורי דרך וכי דרך שווייץ יוכל הכישרון הצעיר לפרוח - וכך קרה. שבעה שערים בשבעה משחקים יש לחלוץ הישראלי במדי הקבוצה מציריך, שבה הפך בן רגע משחקן ישראלי רגיל לכוכב שהפתיע את הכדורגל השוויצרי.
"בהתחלה לא חשבתי שזה יהיה ככה, האמת שגם אני הופתעתי", אמר אתמול דבור בראיון ל"ישראל היום" ותיאר את התחושות: "אני מרגיש שאני נמצא בתוך חלום. לפעמים עוברות בי מחשבות ש'וואו, מה קורה איתי?' אני מדבר עם המשפחה ועם החברים ואומר להם: 'רק לפני חודשיים הייתי בארץ, במכבי, ואני לא מאמין שאני נמצא איפה שאני נמצא היום'".
איך זה להבקיע שבעה שערים בשבעה משחקים?
"אני מרגיש שאני מגשים חלום, ולא פחות חשוב מגשים את החלום של אבא שלי ז"ל. זו ההרגשה הכי טובה בעולם ואני יודע שהוא גאה בי מלמעלה. המשפחה מפרגנת מאוד וגם הם מדברים על כמה שאבא היה רוצה להיות איתי כאן ולראות אותי מצליח, אבל הוא איתי כל הזמן, אני מרגיש את זה".
עם הצלחה כזאת אפשר כבר לחשוב על התחנה הבאה באירופה?
"אין לי כרגע שום מחשבות על התחנה הבאה. תגיד, מה אני צריך יותר? אני בקבוצה גדולה בשווייץ, רחוק רק שלוש נקודות מבאזל, מבקיע בכל משחק, זה אמיתי? אל תשכח שבאזל מאוד מצליחה פה בשנים האחרונות, ורק בגלל שהחמצנו פנדל בדקה ה־90 במשחק מולם לפני חודש בערך לא ניצחנו אותם. מבחינת מסורת, גראסהופרס מועדון גדול יותר".
לבד בארץ זרה
העיתונאים השוויצרים באופוריה מהצלחתך כמו העיתונאים בארץ?
"אני מרגיש שמדברים עלי, אבל לא כמו בת"א.
"פה פחות מעניין אותם העניין של הכדורגל. גם בעיר עצמה כשאתה מסתובב כדורגל הוא לא נושא השיחה העיקרי. בארץ זה שונה לגמרי, גם הלחץ מהתקשורת הוא אחר. אני נהנה פה מאוד מהשקט".
דבור אמנם נהנה מהשקט התקשורתי, אבל צריך לזכור שהוא רק בן 21 ויצא למדינה זרה שבה המנטליות שונה לחלוטין מבישראל. הוא בעצמו מעיד על כך שבניגוד למה שהיה בארץ, כעת הוא יכול להתהלך בחופשיות ברחובות השקטים של ציריך ללא הפרעה. "זו מדינה ממש יפה, אולי אחת היפות שיש. זו חוויה לגור כאן".
בינתיים, החלוץ המצליח עושה בכל שבוע דרך של שעתיים וחצי ברכבו עד לצרפת כדי להיות קצת עם אחיו, שלומד שם רפואה. "אני עוד מעט מסיים את הטיפול במועדון לאחר המשחק ויוצא להחזיר אותו בחזרה לצרפת", סיפר אתמול דבור בזמן ששהה בחדר הטיפולים, אחרי שכבש ב־1:3 של קבוצתו על ת'ון. "אחי לומד כאן כבר שנה שישית והיה אצלי עכשיו שבועיים, יש לי נסיעה עכשיו של שעתיים וחצי לכל כיוון, אבל אני עושה את זה בכיף".
אז תישאר לבד?
"לא, מה פתאום. עכשיו מגיעים אלי שני חברים מישראל. תשמע, זה לא פשוט להיות לבד. בכל זאת, יש געגועים לאמא ולמשפחה".
קשה לך עם הנושא הזה.
"הבאתי את זה בחשבון. תמיד חלמתי לשחק באירופה ואני ממש שמח על ההזדמנות הזאת, עם שאר הדברים אפשר להתמודד.
גם בת"א גרתי לבד שלוש שנים. נכון שהמשפחה היתה קרובה יותר אבל עדיין זה חישל אותי המון והכין אותי למעבר לחו"ל. גדלתי בצפון, בשבילנו גם ת"א זה סוג של חו"ל, לא?"
אתה מסכים שאם תמשיך כך הזימון לנבחרת הבוגרת הוא רק עניין של זמן?
"אני יכול רק לקוות שזה יקרה בדרך הזאת. מה שבטוח הוא שמתי שאקבל זימון ואת ההזדמנות אעשה יותר מ־100 אחוז בשביל הנבחרת.
זו שאיפה של כל שחקן להיות בנבחרת והשתדלתי לתת מעצמי הכל, גם כששיחקתי בנבחרת הצעירה".
אם מיכאל ניס היה מאמן את הבוגרת הוא בטוח היה מזמין אותך.
"(צוחק) אני בטוח. אבל ברצינות, הוא מאמן טוב מאוד ולמדתי ממנו הרבה. לקחתי קצת מכל המאמנים שהיו לי וזה עוזר לי מאוד היום. רק שימשיך ככה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
