לעיתים, מסתמנים קווי דמיון בין פוליטיקאים מכל מיני מקומות. למשל, מה הדמיון בין נפתלי בנט, שר הכלכלה אצלנו, לבין טאיפ ארדואן, ראש ממשלת טורקיה?
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
אז זהו, שיש דמיון: כשארדואן רותח מכעס, הוא מורה לסגור כלי תקשורת כמו טוויטר ויו־טיוב. כשבנט כועס, הוא מנסה להעביר חוק שמטרתו לסגור את "ישראל היום".
ויש עוד: כמו ארדואן, גם בנט הפעיל בלשים נגד יריבים פוליטיים. וכמו בנט, גם ארדואן הכחיש בהתחלה שהפעיל (כלומר, לא אמר אמת), אחר כך הכחיש שהבלשים הופעלו נגד יריב מסוים, ולבסוף הוברר שגם זו היתה אמת מהסוג החביב על ארדואן. לפני שתי מערכות בחירות, ארדואן כרת ברית עם מפלגה חילונית קטנה והסביר שהוא נאלץ ללכת איתה כי התנועות האחרות לא רצו. אחר כך התברר שהברית הזו סוכמה עוד לפני הבחירות. ובנט הסביר שהלך עם לפיד כי נתניהו לא רצה אותו, ואחרי כמה חודשים התגלה (ב"מעריב") כי "ברית האחים" סוכמה עוד לפני הבחירות.
ובכלל, לאור החיבה של בנט לסתום את פיו של מי שאינו מוצא חן בעיניו, האם יכול להיות שיש גם דמיון בינו לבין מנהיגה הנערץ של צפון קוריאה, שגם אצלו אסור להוציא עיתון שלא מתיישר עם הקו ה"נכון"?
* * *
דומה שהאיש שלכאורה מכר את נשמתו לנוני, וזכה בכותרות על כל הבל שיצא מפיו, סיפק אתמול תמורה: "'ישראל היום'", הוא אמר, "זה 'פראבדה'". בנט, באמצעות השליחה שלו, יו"ר סיעתו איילת שקד, תומך בחוק סתימת הפיות, פרי יוזמתו של איש הרוח ח"כ איתן כבל.
נוני מוזס צילום ארכיון: יוסי זליגר
אם כבר מדברים על סתימת פיות, בכל העולם המערבי אין אפילו מדינה אחת שבה נחקק חוק כזה או דומה לו. כדי שיהיה ברור, אין מדינה מערבית אחת כיום שבה אין לפחות שני עיתוני חינם. בכמה מדינות מערביות העיתון שלא מתעלק לכם על הכיס הוא הנפוץ ביותר. לא רק בישראל. אבל אין שום מדינה שבה ההתמודדות של עיתונים בתשלום עם עיתוני החינם נעשית בדרך של סתימת פיות באדיבות המחוקק. מדובר בהמצאה ישראלית. כן, איתן כבל ונפתלי בנט גילו שהדמוקרטיה הרבה יותר ידידותית אם סותמים למתחרה את הפה.
מצד שני, הרי לא יכול להיות שנוני ישקיע בבנט ללא תמורה. "ידיעות אחרונות" הוא שנתן לבנט כותרות יום אחרי יום עם ההצהרות שלו שצריך לעשות סדר בנמל אשדוד. אז סדר בינתיים אין, אבל מצד שני, מה רוצים ממנו? נמל אשדוד בכלל לא בתחום אחריותו. ונוני גם סידר לו תמונה בכל הזדמנות, מעל דפי "ידיעות אחרונות": מפתיחת שנת לימודים, דרך טיול משפחתי ועד ביקור הזדהות בקסאמים על הדרום. כל תנועה של המנהיג בנט מונצחת מעל דפי "ידיעות אחרונות". כלומר: ה"פראבדה" של בנט, עם חותמת פג תוקף - עד שהלה וחבריו יספקו לנוני את הסחורה. ואז, הם יהיו מיותרים.
כן, כן, אתמול היה אולי רגע השיא בקריירה של בנט. למרבה הצער, הישגים בתחום שעליו הוא ממונה, איך להגיד בעדינות, טרם נראים באופק. המון בלונים של אוויר חם הוא הפריח לאוויר; וכמו כל בלון, גם הם נעלמו להם אל הלא־נודע. לפי שעה נראה שההישג הבולט ביותר שלו כשר כלכלה (נוסף על נוכחות בלתי פוסקת על דפי "ידיעות אחרונות") הוא ביטול המחירים שמסתיימים בנקודה־תשעים־ותשע, והחובה לעגל מחירים למספר עגול. ההישג הזה כל כך מוצלח, שכל המחירים אכן עוגלו - אבל כלפי מעלה. וכך בנט, שאמור היה להוריד מחירים, הצליח במהלך מבריק - להעלות אותם, לפחות במעט.
* * *
בוויכוח על "ישראל היום" העובדות כבר מזמן לא חשובות. "חסידי חופש הביטוי" של עצמם תומכים בסתימת פיות לאחרים, ומי שמדברים על הצורך בחיזוק עיתונות הפרינט - מקדמים הצעה לסגור עיתון. אורוול קרא לזה "ניוספיק". בעברית אפשר לתרגם את זה ל"בנטספיק".
