עשרות ילדים ישראלים מוחאים כפיים בהתלהבות ושישה שחקנים ישראלים נרגשים קדים קידה על הבמה, וכל זה בתיאטרון לאמנויות Arts depot שבלונדון. כך הסתיים המסע של תיאטרון אורנה פורת לילדים ונוער, שנסע ללונדון עם ההצגה "גלי" להציג לפני ילדים יהודים וישראלים שחיים שם.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
ההצגה מבוססת על שיריו של אהוד מנור ועוסקת בגלי (שרון ענבר), ילדה מלאת דמיון שעולה לכיתה א' ואשר משתפת בהתרגשות שלה את חבריה הטובים - דני השכן, הברוש, הנחליאלי ושאר בעלי החיים. בסיפור משולבים שיריו המוכרים של מנור, ובהם "ברוש", "אחותי הקטנה" ו"לעולם בעקבות השמש", ועל הבימוי והכוריאוגרפיה אמון עופר שפריר. בארץ עלתה ההצגה כבר 250 פעמים בשלוש השנים האחרונות.
מי שדאגה להביא את "גלי" ללונדון היתה טלי צמח צ'יטיאט, בתו של המפיק הוותיק שמואל צמח, שחיה כבר 25 שנים בלונדון. צ'יטיאט מביאה לקהילה הישראלית והיהודית בלונדון את מיטב האמנים הישראלים, אבל הפעם, לדבריה, קצת חששה. "עד עכשיו הבאתי ללונדון בעיקר כוכבים", היא מספרת, "גם למבוגרים וגם לילדים. למשל, רינת גבאי וטוביה צפיר. אבל כשהייתי בביקור בארץ הלכתי לראות את 'גלי', ופשוט התאהבתי. אני חיה את השירים האלו, זו חגיגה גם להורים. הבעיה היתה שמדובר בהפקה גדולה ומורכבת. כך, למשל, היה צריך לייצר עץ ברוש מיוחד, שרק הייצור והמשלוח שלו עלו כ־30 אלף שקלים".
את החיבור בין "גלי" לצ'יטיאט עשה למעשה מיקי ירושלמי, התומך הפרטי העיקרי של תיאטרון אורנה פורת ומי שמכונה "האבא של התיאטרון". מיקי פועל עם משפחתו לקידום העשייה האמנותית בארץ. ביוזמתו עולים בכל שנה שני פסטיבלי הצגות ילדים של התיאטרון, אחד מהם, "פסטיבל ירון", מתקיים בפורים ונקרא על שם אחיו של מיקי שנפל במלחמת ההתשה. "בלי התמיכה של מיקי, שסייע פה בעשרות אלפי שקלים, זה לא היה קורה", מספר רן גואטה, מנכ"ל תיאטרון אורנה פורת. "זו פעם ראשונה שאנחנו יוצאים עם הצגה גדולה כזאת לחו"ל. בדרך כלל מדובר בהצגות קטנות, בלי תפאורה, ואילו הפעם נדרשה היערכות שונה וייצרנו דברים במיוחד לכבוד הנסיעה. ההתרגשות פה מטורפת. זו פעם ראשונה שמגיע ללונדון תיאטרון ישראלי איכותי ואמיתי לילדים".
"חוויה גם להורים"
הקבוצה הנכבדת שיצאה מישראל ללונדון כללה שישה שחקנים ושחקניות (שרון ענבר, רונה זורלא, מיטל סלקמון־רטן, עדי אייזנמן, גיא ברכה ושגיא לוי), את המנכ"ל גואטה, את מנהל ההצגה הראל קלמרו, איש תאורה (יאן רצבי) ואיש סאונד (יובל חורב). המטרה: שתי הצגות שכל הכרטיסים אליהן נמכרו מראש (400 איש בכל הצגה).
"אמנם חוויתי את זה כבר, כי נסעתי עם הצגות ילדים ללונדון, אבל הפעם מדובר בהצגה ממש גדולה", מספרת מיטל. "זה משהו אחר, מאוד מרגש. אני בטוחה שגם הילדים יתחברו לזה, ועוד יותר מזה - ההורים שגדלו על השירים האלו".
"מלבד העובדה שמדובר בחוויה קבוצתית, זו באמת גאווה", מוסיף גיא. "אתה מביא את ישראל לילדים פה, אתה מביא לפה את אחד היוצרים הישראלים המשמעותיים ביותר, אם לא המשמעותי ביותר, וזה מרגיש מעבר לאתגר, ממש כמו שליחות". שגיא מוסיף כי "בכל הצגה יש סקרנות לדעת איך הקהל יקבל את זה, אבל הפעם יש בנו סקרנות מטורפת לגבי האנרגיה שתגיע מהקהל הזה".
בלונדון הצטרפו אל המשלחת מישראל רקדניות הסטודיו לריקוד kidanza - כמעט כולן ישראליות ויהודיות - שהשתלבו בשירי ההצגה ועלו לבמה לרקוד. את הסטודיו מנהלת הילה צמח־מוסיוף, אחותה של טלי, שגם היא מתגוררת בלונדון זה 20 שנה. "בסטודיו שלי יש 100 תלמידות בנות 15-3, שלומדות בלט, ג'אז וסטפס בקבוצות", מספרת הילה שפתחה את בית הספר לריקוד לפני 17 שנה. "בעשר השנים האחרונות בית הספר משתתף בהפקות ישראליות לילדים שמגיעות לכאן. אני נפגשת בארץ עם הבמאי ומרכיבה ריקודים, כוריאוגרפיה ותלבושות, ואנחנו משתלבות בהפקה. עשינו את זה עם 'סבא טוביה', עם 'טיף וטף', ועכשיו כששמענו שמדובר בשירי אהוד מנור - ההתרגשות היתה גדולה במיוחד".
"מכירים את השירים"
כשזה מגיע לישראלים, מובן שכולם קשורים לכולם. כך יצא ששתי נכדותיו של מיקי ירושלמי, מיה (9) ועלמה (7), רוקדות בסטודיו של הילה ומשתתפות בהצגה. "כבר שנה שמדברים על ההצגה הזאת, ובחצי השנה האחרונה התחילה העבודה בסטודיו", מספרת נטלי, בתו של ירושלמי ואמן של מיה ושל עלמה. "הבנות מתרגשות בטירוף, השירים של אהוד מנור מתנגנים בבית שלנו בלי הפסקה. כולם מחכים לזה, אני לא יודעת מה יהיה ביום למחרת, אחרי שכל זה ייגמר".
הציפיות של כולם התגשמו לגמרי. לאורך כל ההצגה שר הקהל כאיש אחד את מילות השירים של מנור, והשחקנים השתלבו היטב עם הרקדניות המקומיות הנרגשות. בסוף, לצלילי השיר "בשנה הבאה", קדו השחקנים את הקידה הסופית לקול תשואות הקהל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו