בזמן שהתופעה המדאיגה של "בריחת המוחות" מישראל ממשיכה להטריד את הממסד האקדמי בארץ, מוכיחה ד"ר יעל יניב, רק בת 32, שחזרה לפני שבועיים לארץ מארה"ב והצטרפה כחברת סגל לפקולטה לביו־רפואה בטכניון, שאפשר גם אחרת.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
ד"ר יניב למדה שש שנים באונ' NIH בבולטימור. "תמיד רציתי לחזור, אין על הסטודנטים בטכניון", היא אומרת.
לרגל יום האישה הבינלאומי שיחול מחר היא מתייחסת גם למיעוט הנשים באקדמיה ואומרת: "הדור מתחלף. נשים צעירות כמוני יראו שיש נשים בסגל וירצו להיכנס לאקדמיה".
ד"ר יניב (פרופ' משנה, כפי שמגדירים בטכניון חברי סגל מתחילים) התחילה להתעניין בתחום ההנדסה כבר בגיל 3: "תמיד אהבתי להרכיב לגו עם מנועים". היא קפצה כיתה וסיימה את לימודיה בבית הספר בגיל 17. עם תעודת הבגרות קיבלה גם תואר ראשון כפול - בהנדסת חשמל ובהנדסת מכונות בטכניון. את התואר השני בהנדסה סיימה במקביל לשירותה הצבאי בתפקיד מסווג.
אחרי סיום לימודיה ושירותה הצבאי נסעה ד"ר יניב לארה"ב: "עשיתי את הפוסט דוקטורט שלי במכון מחקר NIH למדעי הבריאות בבולטימור. ניסו להשאיר אותי שם ואף הציעו לי להחליף את ראש המעבדה, אבל כשקיבלתי את ההצעה מהארץ מייד חזרתי. מהיום הראשון שלי בארה"ב ידעתי שאחזור לארץ".
היא מודעת לכך שרבים מעמיתיה באקדמיה בוחרים בדרך ההפוכה ועוזבים את הארץ. לדבריה, כדי לעצור את תופעת בריחת המוחות יש ליצור יותר תקנים: "אם לאנשים היה מקום לחזור אליו - הם היו חוזרים".
בפקולטה לביו־רפואה בטכניון, שבה היא מתחילה ללמד, יותר ממחצית מהסטודנטים הם נשים. עם זאת, מתוך 14 אנשי סגל בכירים, רק שלוש הן נשים. "צריך להתחיל את השינוי עוד מבית הספר, לעודד בנות ללמוד תחומים שנחשבים גבריים ולנפץ את המיתוסים".
על פי נתוני הלמ"ס לשנת 2010, אף על פי שכ־60% מתלמידי התואר השני ו־53% מתלמידי התואר השלישי היו נשים, שיעור הנשים בסגל ההוראה האקדמי בישראל נמוך הרבה יותר ועומד על 26% בלבד, ובדרגת פרופסור מן המניין שיעור הנשים בישראל יורד ל־13%.
פרופ' חיה שטייר ואפרת הרצברג ממרכז טאוב חקרו נשים בשוק העבודה בישראל במשך 30 השנים האחרונות ומצאו כי לאורך השנים שיעורי התעסוקה של כלל הנשים עלו וכמעט השתוו לאלו של הגברים, אולם הנשים שהשכלתן תיכונית ומטה נדחקו אל מחוץ למעגל העבודה, ושיעורן בכלל הנשים העובדות הולך וקטן.
