המשחק בין באיירן מינכן לשאלקה, שהסתיים בניצחון 1:5 לאלופת גרמניה ואירופה, דמה להרבה מאוד משחקי ברצלונה מהשנים האחרונות. כמו אידיאולוג אמיתי, פפ גווארדיולה לא נרתע מכך שהגיע לאמן אלופת אירופה, אפילו אלופת אירופה שהשפילה את הקבוצה שאותה במידה רבה יצר במשחק חד־צדדי בעונה שעברה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
פפ דבק לחלוטין בכדורגל שלו, שבו כל מסירה מוצלחת היא שבריר ניצחון ושדחיפת שיעורי ההחזקה בכדור אל אזורי ה־80-70 אחוזים תשמיד כל מתנגד. מול שאלקה הגיעו הבווארים ל־76 אחוזי שליטה בכדור, והמשחק היה גמור כבר במחצית (0:4).
גווארדיולה. שליטה מוחלטת צילום: GettyImages
כשהקבוצות שלו במיטבן, גווארדיולה מזכיר לא מעט את פיל ג'קסון - המצליח במאמני האן.בי.אי אי־פעם. ראשית, בגלל הדומיננטיות. שנית, בגלל תובנה ששיטת משחק די ישנה כמו התקפת המשולש - גם הכדורגל של גווארדיולה הוא פחות או יותר שיטת משחק משנות ה־70 - נכונה למשחק המודרני. גם ניכרת היכולת שלו להכניס איזושהי שלווה למשחקם של כוכבי על, ואפילו לתאם ביניהם.
אבל אולי כמו במקרה של התקפת המשולש, אנשים ישאלו אם זו באמת עליונות השיטה, או שהיה מדובר הן בברצלונה והן בבאיירן בשיטה שהצליחה בגלל אוסף נדיר של כוכבים. לפחות בתחום הכדורגל, שבו אנחנו רואים פעם אחר פעם את קריסתן של קבוצות גלאקטיקוס, צריך לתת קרדיט רב יחסית לשיטה, גם אם יהיה מפתה לראות פעם את גווארדיולה לוקח ליד קבוצת תחתית ומצליח איתה.
כמו בברצלונה, נדמה לי שגווארדיולה לא מקבל קרדיט על עניין שהוא לאו דווקא בטכניקה האישית של שחקניו. אחוזי השליטה הללו לא מושגים רק בגלל שבאיירן ממעטת לאבד כדורים, אלא בגלל המהירות שבה היא זוכה בחזרה בכדור שאבד. לכדורגל של גווארדיולה יש תכונה אחת נהדרת - המבנה הפיזי של הקבוצה, שאותו אנחנו אוהבים לסמן בכל מיני מספרים כגון 4-2-4 או 3-4-3 וכיוצא באלה - ממש לא משתנה בין הגנה להתקפה. באיירן נמצאת בתצורה הגנתית בשנייה שבה הכדור ברגלי היריב.
* * *
ועכשיו לכוכבית גדולה על הניצחון הזה. עם כל הכבוד למשחק החד־צדדי, אותה שאלקה הובסה כמה ימים קודם לכן בתוצאה גבוהה יותר (6:1), ועוד בבית, לקבוצת צמרת אירופית אחרת - ריאל מדריד. ייתכן מאד שלקבוצה הגרמנית היה פשוט חוסר מזל להיתקל בשתי הקבוצות הטובות באירופה כרגע בתוך ארבעה ימים.
המשחק הראשון של סיבוב שמינית הגמר חשף תהום בכדורגל האירופי. אם שלב הבתים הלך ואיבד מערכו התחרותי בשנים האחרונות, עכשיו התברר שאירופה לא יכולה להפיק אפילו סוויט 16 מכובד. לאחר היעלמות מדינות הדרג השני, מתברר שהימים שבהם קבוצות דרג שני של הליגות החזקות - דוגמת לה קורוניה, לידס או לברקוזן - רשמו עונות חלומיות בואכה חצי הגמר, שייכים גם הם להיסטוריה. רק משבר כמעט אפוקליפטי במנצ'סטר יונייטד, עם הופעה והפסד מביכים ביוון, הביא לניצחון ביתי בודד לקבוצות שסיימו במקום השני בבתים. הרוב המכריע של משחקי הגומלין יהיו לפרוטוקול.
אם מדברים על הפתעות מרעננות בכדורגל האירופי, אתלטיקו בספרד וליברפול באנגליה, מדברים על קבוצות עם היסטוריה אדירה, קהל עצום והכנסות עצומות. נכון, אולי שתי קבוצות עשירות, ארסנל ומנצ'סטר סיטי, לא היו מגיעות לכדי הדחה כמעט ודאית אם לא היו פוגשות קבוצות סופר־עשירות אחרות, אבל כאמור, הכדורגל האירופי כבר לא יכול להעמיד שלב של 16 אחרונות תחרותי.
* * *
כתבתי כאן בשבוע שעבר על הניצול שעשה וויין רוני ל"תקדים וובסטר". הוא ניצל את העובדה שכל שחקן באירופה יכול להשתחרר מחוזהו אחרי שלוש שנים, כדי לאסוף לעצמו בעצם את הכספים שקבוצתו היתה מקבלת אם היתה מוכרת אותו. כמה ימים אחר כך, בכנס בבוסטון על עסקים וטכנולוגיה בספורט במכון הטכנונלוגי של מסצ'וסטס, נחשף עניין עוד יותר מעניין לגבי חוזים בכדורגל האירופי.
ג'ון הנרי, הבעלים של ליברפול, הוא מי שבקיץ האחרון פשוט התעלם מסעיף יציאה בחוזה של לואיס סוארס. לחלוץ האורוגוואי היה סעיף בחוזה, שלפיו הוא משוחרר תמורת 40 מיליון פאונד, והוא הביא הצעה של 40 מיליון ועוד פאונד אחד מארסנל. הנרי אמר שלדעתו חוזים כאלה אי אפשר לכפות. ייתכן שזה אפשרי בספרד, שם הקבוצות חייבות בחוק לקבוע סעיף שחרור לשחקן, אבל באנגליה לא.
מה ההבדל בין רוני לבין סוארס? שרוני משתמש בתקדים משפטי שכבר נקבע, והאיום שלו על יונייטד היה לתת לחוזה שלו פשוט להסתיים ולאבד את ערכו. האיום של סוארס - ללכת לבית משפט כדי לכפות על הקבוצה לשחרר אותו - הוא איום סרק. למה? כי עדיין אין תקדים בבית משפט, וגם אם סוארס ינצח את המאבק בבתי המשפט, זה ייקח שנים.
ז'אן מארק בוסמן המפורסם אמנם ניצח את רשויות הכדורגל ואת קבוצותיו בבתי המשפט - אבל הקריב את הקריירה שלו עבור העניין. היום, מדי פעם בפעם, כדורגלנים שעשו מיליונים בזכותו מדברים על משחק צדקה לכבודו, אבל למעשה הוא נותר די מרושש. סוארס שחקן טוב מכדי לבזבז קריירה על יצירת תקדימים משפטיים, ולזכותו ייאמר שהיה חכם ולא צודק. כשהבין שאולי הצדק איתו אבל הכוח עם הקבוצה, הגיב בעונה הגדולה ביותר בקריירה שלו.
המסקנה עבור כדורגלנים? לא לבזבז כסף על עורכי דין שיכינו להם חוזים נפלאים, אשר אותם לעולם לא יוכלו לכפות על המעסיק. עדיפים להם פשוט חוזים קצרים, שתמיד ישמרו אותם בעמדת מיקוח טובה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
