אם היה עד השבוע הימור בטוח אחד לזכייה באוסקר הנחשק, המהמרים שמו את כספם על קייט בלאנשט, המועמדת בקטגוריית השחקנית הראשית על תפקידה בסרטו של וודי אלן "יסמין הכחולה". היא היתה הפייבוריטית עוד כשעלה הסרט לאקרנים, בקיץ האחרון, ומאז שהחלה עונת הטקסים בהוליווד קטפה בעקביות את כל הפרסים, בדרך לאוסקר השני - תשע שנים אחרי שזכתה על תפקידה ב"הטייס" של מרטין סקורסזה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
אבל אחרי השבוע האחרון - שבו דבק בבלאנשט הבוץ, כששורבב שמה לפרשיית וודי אלן וההאשמות של בתו כי התעלל בה מינית - כבר קשה לדעת. הבת, דילן (28), פירסמה ב"ניו יורק טיימס" מכתב נוקב, שבו תיארה את מה שעשה לה אביה, לדבריה, כשהיתה בת 7, ובסיומו הטיחה האשמות בכוכבי הוליווד ששיחקו בסרטיו. "מה אם זה היה הילד שלך, קייט בלאנשט? לואי סי.קיי? אלק בולדווין? מה אם זו היית את, אמה סטון, או את, סקרלט ג'והנסון? הכרת אותי כשהייתי ילדה קטנה, דיאן קיטון, האם שכחת? וודי אלן הוא עדות חיה לדרך שבה החברה שלנו מאכזבת ניצולים של תקיפה והתעללויות מיניות.
"אז דמיינו את הבת בת השבע שלכם מובלת לעליית גג על ידי וודי אלן. תארו לעצמכם שהיא מעבירה חיים שלמים בתחושת בחילה למשמע שמו. האם אתם מדמיינים את זה? עכשיו, מה הסרט של וודי אלן האהוב עליכם?"
בלאנשט, ששהתה בסוף השבוע בפסטיבל הסרטים בסנטה ברברה לרגל הקרנת "יסמין הכחולה", אמרה ל"גרדיאן" כשנשאלה על המכתב: "המשפחה נאלצה ללא ספק להתמודד עם מצב מסובך, ארוך וכואב. אני מקווה שהם יגיעו למצב של הבנה ושלום". אין ספק שאיזכור שמה בהקשר של הקלחת המכוערת שאליה נזרק אלן לא מוסיף לה נקודות בקרב על הפסלון החשוב ביותר.
לשיחה איתה, שמתקיימת בבוורלי הילס לפני פרשת דילן, מגיעה בלאנשט בשמלה של המעצב הסיציליאני פאוסטו פוגליסי בסגול, שחור ולבן. היא יקירת מבקרי האופנה, ומערך הסטייליסטים שלה נמצא בכוננות מתמדת; מייד אחרי הראיון הזה תצא לטקס נוסף, הפעם בשמלה ירוקה כהה של בית האופנה לאנוון.
"כשידעתי שאני הולכת לצלם סרט של וודי אלן בתקציב של מחיר מבצע בסופר נאלצתי לגבות חובות ממעצבים שעימם עבדתי בעבר, דוגמת 'שאנל', 'קרולינה הררה' ו'אוסקר דה לה רנטה', כדי שיסייעו למעצבת התלבושות בסרט", היא צוחקת. "הלבוש הוא חלק משמעותי מדמותה של יסמין, שעוברת לסן פרנסיסקו, ולמעשה ממחזרת את בגדי המעצבים הבודדים שארזה איתה במזוודות הלואי ויטון שעימן הגיעה. דרך האופנה אפשר לראות כיצד היא מתמוטטת אט אט, בשל הנטל הכלכלי שנוחת עליה באופן בלתי צפוי".
בסוף הסרט יסמין מוצאת עצמה מחוסרת בית בפעם השנייה, כשהיא עוזבת את בית אחותה, ויוצאת רטובה, מייד לאחר מקלחת, בז'קט של שאנל ופשוט מתיישבת על ספסל ברחוב. "וודי ואני רצינו שהסרט יסתיים באופן תמוה, והסיטואציה שבה אישה שאינה יציבה בנפשה מתיישבת ככה סתם ברחוב, כשהיא למעשה בעיצומה של התמוטטות עצבים, היא לא דבר שפריט לבוש יוקרתי יכול להסתיר. אני כמובן ידעתי שהעובדה שצולמתי בשיער רטוב, בלי איפור וכשעלי רק ז'קט של שאנל היתה יכולה לגמור לי את הקריירה, כי יראו כמה נורא אני נראית".
לפחות שמרת חלק מהבגדים?
"לא. כשהשעון הראה חצות על הסט, הפנטזיה שלי חזרה להיות דלעת".
עם וודי אלן על הסט של "יסמין הכחולה", "לעבוד איתו זה כמו להיות חשפנית". צילום: אי.פי
בחזית עם קלוני
רגע לפני שהסינדרלה בת ה־44 עולה שוב על השטיחים האדומים ושבה להפנט את חובבי האופנה, עולה לאקרנים סרט חדש בכיכובה - "ציידי האוצרות" של ג'ורג' קלוני. העלילה מבוססת על סיפור אמיתי משלהי מלחמת העולם השנייה. קלוני, שגם הפיק וביים, מגלם אוצר אמנות אמריקני ששמו פרנק סטוקס (דמות המבוססת על אדם אמיתי ששמו ג'ורג' סטאוט), שעומד בראש חוליה של מומחי אמנות, ארכיטקטים ואוצרים, שנשלחת למרכז אירופה כדי להשיב יצירות שבזזו הנאצים.
אחד מחברי החוליה הוא אוצר האמנות הניו־יורקי ג'יימס גריינג'ר (מאט דיימון), שמשימת החיפוש שלו מתרכזת בצרפת. שם הוא פוגש בקלייר סימון (בלאנשט), היסטוריונית אמנות צרפתית בגלריה הלאומית, שמוחזקת על ידי הנאצים בניגוד לרצונה כדי לפקח על יצירות האמנות שנבזזו לטובת מוזיאון הפיהרר שהיטלר מתכנן להקים. קלייר מנהלת בסתר רשימה של כל הפריטים ומקום הימצאם, ואילו גריינג'ר, שאינו מודע לכך, מנסה לגרום לה להתאהב בו כדי לחלץ מידע על היצירות האבודות. עוד מככבים בסרט ג'ון גודמן, ביל מארי וז'אן דוז'רדן, שזכה באוסקר על "הארטיסט".
דמותה של בלאנשט מבוססת על אישה אמיתית ששמה רוז ולאנד, שהיתה מתנדבת בגלריה הלאומית הצרפתית והופקדה על ריכוז חפצי האמנות שנבזזו מבתי היהודים. "בסוף המלחמה היא הואשמה בכך ששיתפה פעולה עם הנאצים", מספרת בלאנשט. "לבסוף התברר כי הרשימות שלה היו המפתח להשבת האוצרות האבודים, ולקראת סוף הסרט מתגלה חשיבותה האמיתית.
"דמות אפורה כמו רוז היא האחרונה שמישהו היה מצפה שתהיה גיבורה שתסכן את חייה. עבודת הסתרים שלה הצילה אמנות, וחשוב לזכור שהיא פעלה לבדה, וזו בעיניי הגבורה הגדולה מכל. היא הצליחה, נגד כל הסיכויים, והסוד שלה היה שהיא לא התבלטה, וכך הצליחה לחמוק מעיני הנאצים".
גילית דברים חדשים על המלחמה?
"הפתיע אותי כמה מחושב ומדויק היה נוהל העבודה של הנאצים, והעובדה שהם החלו במבצע הזה שנה לפני פרוץ המלחמה. היה גם סעיף מיוחד שהכניס היטלר, שהבין בשלב מסוים שהוא עומד להיות מובס, ובו הורה לצבא שלו להשמיד את כל היצירות, כך שהן לעולם לא ישובו למקומות שמהם נבזזו ולא יגיעו לידי המנצחים.
"המניע של האנשים שעליהם מבוססות הדמויות היה המודעות לערכה הגבוה של האמנות. כל היצירות שאנחנו לוקחים כמובן מאליו במוזיאונים ברחבי אירופה הוחזרו הודות לעבודה של אותם ציידי אוצרות. זאת היתה משימה כמעט בלתי אפשרית. זה בלתי נתפס כיצד קבוצה של אנשים, שאינם חיילים בצבא ארה"ב, יצאו לחזית, ביקשו מהגנרלים שלא להפציץ עיירה או אזור שבהם היתה כנסייה או אנדרטה אמנותית חשובה והצליחו להציל תרבות שלמה - אקט נטול אגו, שמטרתו לשמר היסטוריה. עבורי, כוחו של הסיפור הוא להאיר את עיני העולם לעובדות ההיסטוריות".
איך היה לעבוד עם קלוני בתור במאי?
"כולם יודעים שהוא טיפוס קליל שנהנה להתבדח, וזה גם הקסם באופן שבו הוא בונה סרטים ומספר סיפורים. ג'ורג' יכול להיות ליצן וממוקד מטרה בו בזמן, על סף פיצול האישיות. באותו אופן שבו הדמות שלו נוסעת ומגייסת אוצרי אמנות, כך הוא גם יצר קשר עם כל אחד מאיתנו, כדי להציע לנו להשתתף בפרויקט. הצעות כאלו לככב בסרט עם אנסמבל שחקנים מופתי כזה לא מגיעות יותר מדי במהלך הקריירה. ואני בכלל הייתי משוכנעת לאורך כל הדרך שאזכה לעבוד סוף סוף עם ביל מארי".
נאלצת להסתפק במאט דיימון.
(צוחקת). "אתה רק יכול לתאר לעצמך כמה מאוכזבת הייתי. מאט מאוד אמיתי בדרך שבה הוא ניגש לסצנה, זה עונג גדול לשחק איתו. הפעם הקודמת שעבדנו יחד היתה באיטליה לפני 15 שנים, על 'הכישרון של מר ריפלי', אי אז בשלהי שנות העשרים שלנו, כששנינו היינו צעירים ויפים. אני ארשה לעצמי להעיד שהתבגרנו בצורה די מכובדת".
מוקד הצילומים העיקרי של "ציידי האוצרות" היה גרמניה. סצנות קטנות נוספות צולמו גם בבריטניה, בלגיה, אוסטריה, איטליה וצרפת. בלאנשט ודיימון צולמו בברלין.
"אני לא חושבת שהיה מקום טוב יותר לצלם מאשר בגרמניה, מאחר שאנחנו דנים באמנות ובשאלה אם יש מישהו שמוכן למות עבורה. לאחר המלחמה ניצבה האומה הגרמנית מול דילמות מוסריות אדירות, והבנייה מחדש של הזהות שלה התבססה על תרבות. לראיה, תסתכל על הכמות הגדולה של אמנים בברלין. הכוח הכלכלי של גרמניה כיום הוא לא מעט בזכות ההבנה של נושא התרבות".
עם מאט דיימון ב"שודדי האוצרות", "זה עונג גדול לשחק איתו שוב". צילום: אי.פי
כל העולם במה
בלאנשט נולדה במאי 1969. אביה, רוברט דוויט בלאנשט ג'וניור, שהיה מלח בחיל הים האמריקני, גדל במשפחה ענייה בטקסס ונישא למורה שהכיר כשהוצב באוסטרליה. הוא עבר לתחום הפרסום והמשפחה עברה לפרברי מלבורן. לבלאנשט אח בכור ואחות צעירה. כשהיתה בת 10 נפטר אביה מהתקף לב, ואמה מעולם לא נישאה שוב.
את אהבתה לבמה גילתה בפנימייה פרטית לבנות, שבה התחנכה. שש שנים היא העבירה בתיאטרון, וב־1996, כשעבדה על תפקיד בעיבוד אוסטרלי למחזה של צ'כוב "השחף", הכירה את המחזאי אנדרו אפטון, במה שכינתה פעם "הרגע הרומנטי ביותר של חיי". זאת היתה אהבה ממבט ראשון, והשניים נישאו בדצמבר 1997.
באותה שנה גם הופיעה גם בסרט האוסטרלי "אוסקר ולוסינדה", שזיכה אותה בשבחים והכין אותה שנה מאוחר מכן לתפקיד המשמעותי הראשון שלה - מלכת אנגליה בסרט "אליזבת", תפקיד שהיה לפריצה הגדולה שלה, שבזכותו זכתה בגלובוס הזהב ובמועמדות לאוסקר. "לפעמים זה גם טוב לא לזכות", אמרה לאחר ההפסד. "מי בכלל רוצה להגיע לשיא בגיל 28?"
ב־1999 הופיעה בלאנשט לצד גווינת' פאלטרו, מאט דיימון וג'וד לאו בסרט "הכישרון של מר ריפלי", שם לדבריה התרכזה בעיקר בהפוגות מהצילומים, שאותן חלקה עם בעלה. בהמשך הופיעה גם בסרטים "חדשות הספנות", "בבל" ו"הטייס", שכאמור, זיכה אותה באוסקר. ב־2006 היתה מועמדת שוב על תפקידה בסרט "רמז לסקנדל", ושנה לאחר מכן היתה מועמדת פעמיים, בתור שחקנית ראשית ב"אליזבת: תור הזהב" ובתור שחקנית משנה בסרט "אני לא שם", שבו גילמה את בוב דילן, לא פחות. התפקיד האחרון זיכה אותה בגלובוס הזהב.
היא מתגוררת בסידני עם בעלה ושלושת בניהם - דאשיל ג'ון (12), רומן רוברט (9) ואיגנסיוס מרטין (5). לפני שנכנסה להריון הראשון, הספיקה להצטלם לטרילוגיית "שר הטבעות", שם גילמה את האלפית המלכותית מחודדת האוזניים גלדריאל. מאוחר יותר שבה לתפקיד גם בטרילוגיית "ההוביט", כשהפעם התבקשה להגיע רק לשמונה ימי צילום, מה שאיפשר לה, לראשונה, להביא את בניה לסט.
"היה חשוב לי שהם יראו איזו עבודה מפרכת עושה הצוות בפרויקט גדול כזה. שזו לא רק אמא שלהם, המפורסמת שמבליחה מול המצלמה".
תראי עם הילדים שלך את "ציידי האוצרות"?
"הם לא קהל היעד הקלאסי של הסרט, ובכל זאת צפיתי בו איתם. שמחתי לראות שהיו רגעים שריגשו אותם באותה מידה שהם ריגשו אותי".
בלאנשט ממשיכה להקדיש לא מעט מזמנה לתיאטרון. היא ובעלה משמשים המנהלים האמנותיים של התיאטרון בסידני זה שש שנים, והיא עצמה הספיקה להופיע בשנים האחרונות בעיבודים מקומיים למחזות שבהם "הדוד וניה", "חשמלית ושמה תשוקה" ו"המשרתות", שבו היא מופיעה לסירוגין גם כעת.
בחודש שעבר, אחרי שזכתה בגלובוס הזהב השלישי בקריירה שלה על "יסמין הכחולה", אמרה כי המסירות ועבודת הצוות שלמדה בתיאטרון היא זו שסייעה לה בתפקיד. "אחרי שש שנים בתיאטרון של סידני, הייתי בשלה. למזלי יש בחיי תמיכה אדירה של משפחה וחברים, כך שהזהות שלי לא נשענת על עבודתי או על טקסים כאלו. כלומר, זה חזיון תעתועים מופלא להיות פה ולזכות בפרס, אבל זה לא כל מה שאני".
בראיון שהעניקה לפני שנתיים למגזין "הארפרס בזאר" סיפרה בלאנשט כי היא מנהלת חיי שיגרה אפורים, וכי בעלה מנסה לגרום לה להרחיב את תחומי העניין. "היתה תקופה שהוא היה קונה לי שואבי אבק, מכונות תפירה ומערבלי מזון, רק כדי שיהיה לי תחביב לצד חיי המשפחה. שחקנית אחת יעצה לי פעם שאדאג תמיד לעשות את הכביסה בעצמי, ולא חשוב מה יקרה לי בקריירה. אני שומעת בעצתה".
לפני שבועות אחדים סיימה בלאנשט את צילומי הסרט "סינדרלה" של אולפני דיסני, שבו היא מגלמת את אמה החורגת והמרשעת של לכלוכית, ליידי טרמיין. הסרט צפוי לעלות לאקרנים באביב בשנה הבאה. בסתיו הקרוב ייצא סרט בכיכובה, שביים טרנס מאליק, כשלצידה משחקים כריסטיאן בייל ומייקל פאסבנדר. החלום שלה, אם תשאלו אותה, הוא לגלם פעם את דמות הנבל בסרט של ג'יימס בונד.
בסרט "אליזבת". תפקיד שהיה הפריצה הגדולה שלה
בלי הכנה מראש
העבודה עם אלן על "יסמין הכחולה" היתה מבחינתה חלום שהתגשם. "כבר הרמתי ידיים שאי פעם אזכה לשיחת טלפון ממנו. השלמתי עם כך שהוא כנראה לא מעוניין בי. כשאתה מקבל את השיחה מוודי אתה לא חושב פעמיים - אתה מסכים לתפקיד, גם בלי לדעת בכלל מהו. כל שנותר לך לקוות לאחר מכן הוא שמדובר בתפקיד טוב, אבל ההסתברות די גבוהה כשמדובר ביוצר קולנוע מרתק כמוהו.
"לא היה לי כיוון ברור איך אגלם את יסמין, כי זה משהו שאתה מבין רק כשאתה מתחיל את העבודה עצמה, במחיצת הבמאי ושאר השחקנים. וודי התעקש שאחיה את הרגע, הוא לא דוגל בעבודת הכנה מראש. למעשה, רק אני וסאלי הוקינס (שמגלמת בסרט את האחות, וגם היא מועמדת לאוסקר בקטגוריית שחקנית המשנה) קיבלנו את התסריט המלא. טווינו יחד את סיפור הרקע הבדיוני של האחיות, וזה השפיע מאוד על הדמות, כי הבנתי טוב יותר את יסמין דרך תקופות שונות בחייה.
"אבל אני לא שחקנית שמתמסרת טוטאלית לדמות. לא נטלתי כדורי זאנקס בכל לילה כדי להתחבר ליסמין, ובאותה מידה, לא הרגשתי שאני צריכה לחבב אותה במיוחד כדי להעביר לצופה תחושה מסוימת. העבודה שלי היא להביא את הסאבטקסט לחיים. אני מקווה שהקהל יבין את מניעיה של יסמין, כי רק כשמבינים מה האדם עובר ומה גורם לו לנהוג באופן מסוים, נוצרת סימפתיה".
איך היה לעבוד עם אלן?
"ניסו להכין אותי מראש לכך שהוא לא מרבה במילים כשהוא מביים את השחקנים, אבל זה בכלל לא היה כך. נהגתי לשאול אותו דברים או לבקש הכוונה, והוא תמיד ענה ונתן לי את התחושה שהשאלה היתה במקום. הייתי אומרת משהו כמו 'איך היית רוצה את הסצנה הזאת, מר אלן?' והוא היה עונה: 'ובכן, אם אני הייתי זה שמגלם את הדמות...' מה שגרם לי לשאול את עצמי למה הוא לא שיחק בסרט בתפקיד יסמין, כי זה היה יכול להיות מעניין. וודי מעריץ נשים, והיה לו יחסי דואלי כלפי יסמין: הוא שנא אותה והיה מרותק ממנה באותה עת. הוא רצה אותי חשופה ככל האפשר. לעבוד איתו זה כמו להיות חשפנית, בלי שיזרקו עלייך שטרות כסף".
מה דעתך על השבחים שמרעיפים עלייך לאורך השנים?
"אם אתה מאמין לטוב, אתה מוכרח להאמין גם לרע. ביקורות טובות הן תמיד נעימות, אבל חסרות ערך מבחינה קריאטיבית. ביקורות רעות יכולות להכאיב מאוד, אפילו כשרק שמץ מהן נכון. אם אני מופיעה בהצגה, אני לא אקרא מה כותבים, כי בקלות אפשר להיתפס לדברים שצוינו לטובה, או להיפגע מכמות הרשע שאנשים נהנים לשפוך. אני אתן לבעלי לקרוא את מה שכתבו. בכלל, אם הוא אומר לי שהוא נהנה מאחד הסרטים שלי, זה מה שהכי חשוב לי".
dudic@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו