המיני־סידרה הגרמנית "דור מלחמה", שעלתה השבוע לאקרני הסינמטקים בישראל כסרט בן שני חלקים, הצליחה להצית מיני מלחמת עולם מחודשת בין הגרמנים לפולנים, עוררה באמריקנים גל של שנאת גרמנים, ובעיקר, העלתה מחדש שאלות של זיכרון, שואה ואחריות אישית תחת משטר טוטליטרי, שבעים שנה אחרי. כל מה שנותר הוא לתהות אם הישראלים, שהשואה היא חלק בלתי נפרד מהווייתם וחינוכם, בכלל ירצו לראות מה יש לגרמנים לומר בנושא, וגם אם כן - האם זה יצית בנו רגשות כל כך עזים כמו שהצית בגרמניה, בפולין ובארה"ב? הרי מבחינתנו הגרמנים תמיד יהיו גרמנים, ושום דבר שיעשו עכשיו לא ישנה את זה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
האפוס המלחמתי בן חמש השעות, ששודר בגרמניה לפני כשנה תחת השם "Unsere Mütter, Unsere Väter" ("האמהות שלנו, האבות שלנו"), עוסק בקורותיהם של חמישה חברים גרמנים צעירים - ממסיבת הפרידה שהם עורכים בחג המולד 1941, ערב המתקפה הגרמנית על בריה"מ, ועד שנת 1945. העלילה בדיונית, אך מסתייעת בחומרים היסטוריים.
וילהלם (פולקר ברוך) ואחיו הצעיר פרידהלם (טום שילינג) נמצאים בדרכם לחזית המזרחית, שם הם מוצבים כחיילי ורמאכט; שרלוטה (מרים שטיין), המכונה צ'רלי, נמצאת גם היא בדרכה לחזית, שם התנדבה לשרת כאחות בבית חולים צבאי; גרטה (קתרינה שיטלר) חולמת על קריירה כזמרת; וויקטור (לודוויג טרפטה) הוא המאהב היהודי שלה. החמישה משוכנעים שהמלחמה תסתיים בתוך שנה. רובם מאמינים שהיא תסתיים בניצחונו המסחרר של הרייך השלישי, וקובעים להיפגש באותו מקום בחג המולד הבא.
אלא שהמציאות, כמו שכולנו יודעים, צופנת לחברים עתיד מעט שונה. כל אחת מהדמויות עוברת שבעה מדורי גיהינום שישנו אותה לעד, בסיוע מספר נאה של סצנות מלחמה, קורטוב סקס והרבה הרבה דם. אבל ככל שזה נוגע למלחמת העולם השנייה, כמות הדם שאליה נחשפות הדמויות הראשיות, וגם הצופים, לא קרובה בכלל לתאר את הזוועות. ואולי דווקא בגלל הפילטר הזה, שבו מוצגת התקופה האפלה ביותר בהיסטוריה האנושית, הפכה הסידרה להצלחה פנומנלית בגרמניה ומחוצה לה.
הסידרה צולמה בגרמניה ובליטא עבור ערוץ הטלוויזיה הגרמני הציבורי ZDF, ושודרה בגרמניה ובאוסטריה במארס 2013. היא הפכה מייד לשיחת היום בגרמניה, כנראה משום שהיא מעין תזכורת: עכשיו זאת ההזדמנות האחרונה לפנות לבני דור המלחמה שנותרו בחיים ולשאול אותם על חייהם בתקופה ההיא ועל חלקם בפשעים שהתבצעו בה.
מרים שטיין בסידרה. "לא היה לי קל לגלם דמות שכל כך מתלהבת מהרעיונות של היטלר"
אנטישמים, לבד, בחושך
כמעט 8 מיליון אנשים צפו בכל אחד משלושת פרקי הסידרה והתקשורת הגרמנית התמלאה בראיונות עם בני התקופה, ששיחזרו לא רק את הפשעים, אלא גם את האימה והטראומה שהיו מנת חלקם באותם ימים.
מעט לאחר שידורה בגרמניה עלתה הסידרה גם בפולין (גם שם זכתה לשיעורי צפייה גבוהים), בשבדיה, באירלנד ובאוסטרליה. בארה"ב החלו להקרין אותה בבתי הקולנוע לפני כחודש, ובעתיד תשודר בטלוויזיה. בבריטניה כבר נרכשו זכויות השידור על ידי ה־BBC.
בעוד המבקרים הגרמנים בעיקר היללו, בחלקים אחרים של הגלובוס התגובות היו נזעמות. אף אחד מהגיבורים אינו משרת במחנה ריכוז, למשל, וגם כשויקטור היהודי נשלח למחנה הריכוז זקסנהאוזן, לא רואים זאת בסידרה. החיילים בחזית רואים כיצד מחסלים יהודים, אך מי שעושה זאת בפועל הם משתפי הפעולה המקומיים, כשקצין נאצי סדיסט מפקד עליהם. פרידהלם מוצא עצמו צועד על פני אדמה ספוגה בדם ומבין כי הוא מהלך על פני קבר אחים של יהודים. גרטה הזמרת הולכת לבקר את הורי מאהבה היהודי ורואה שבדירתם חיה משפחה ארית. ושרלוטה, האחות, נתקלת בבית החולים בקצין אס.אס פצוע שאומר לה "אני מהיחידה שהורגת יהודים", ומעביר אצבע על צווארו בתנועת שחיטה.
ה"דיילי טלגרף" הבריטי כתב שהסידרה ממחישה את "הצד המפתה של הנאציזם". ה"אייריש טיימס" הצהיר שהסידרה גורמת לצופים "להיות רגישים למורכבות שבתקופה החשוכה בגרמניה", ואילו ה"ניו יורק טיימס" כתב שבבחירתה להימנע מעיסוק במחנות הריכוז, הנציחה הסידרה את התפיסה שגרמנים רגילים רומו על ידי הנאצים ולא ידעו על היקף פשעיהם. הביקורת כינתה את הדמויות הראשיות בסידרה "ארים שהקריבו את עצמם" וטענה שהם היו עשויים להיות גיבורי הסרט גם אילו נעשה ב־1943. בתקשורת האמריקנית אף נכתב שעל פי הסידרה הטוטליטריזם משחית הכל, גם את האחריות האישית.
אבל את המחלוקת הגדולה ביותר עוררה הסידרה בפולין. עיקר הביקורת נגע לחלק בעלילה המתאר את קורותיו של ויקטור היהודי, שנתפס על ידי הגסטאפו בברלין, והסידרה חוזרת אליו מאוחר יותר, כשהוא נמצא על הרכבת לאושוויץ.
ויקטור מצליח לברוח מהרכבת הודות לעובדת כפייה פולנייה גויה ששמה אלינה, שמספרת לנוסעים בקרון על הצפוי להם. השניים, שהם היחידים שבורחים מהקרון, מצטרפים למחתרת הפולנית ואלינה מסתירה מחבריה את עובדת היותו יהודי.
העניינים מסתבכים כשבאחת מפעולותיה פושטת הקבוצה על רכבת גרמנית המובילה אמצעי לחימה, ומגלה כי הרכבת עמוסה גם ביהודים הנשלחים להשמדה. ויקטור, שמפגין בפעולה אומץ לב יוצא דופן, מתעלם מאזהרותיה של אלינה, ניגש לרכבת, פותח לרווחה את דלתות הקרונות ומשחרר את היהודים. בעקבות מעשה זה מתגלה יהדותו, ולמרות שיש להרוג אותו, חס מפקדו על חייו והוא מגורש מהמחתרת.
בעקבות הצגת חברי המחתרת כאנטישמים סערו הרוחות בפולין. התקשורת הפולנית טענה שלא רק שהסידרה ציירה את הגרמנים כקורבנות, אלא היא גם הציגה את המחתרת הפולנית כאנטישמית - לפי חלק מהמבקרים, אפילו יותר אנטישמית מהגרמנים. הביקורת הגיעה לשיאה באפריל אשתקד, כשהשבועון הפולני "Uwazam Rze" פירסם בשער שלו עיבוד תמונה של קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל כאסירה במחנה ריכוז, תחת הכותרת "זיוף ההיסטוריה: איך הגרמנים הופכים את עצמם לקורבנות מלחמת העולם השנייה".
מאוחר יותר, כשנודע שה־BBC רכש את זכויות השידור של הסידרה, נערכה בלונדון הפגנת מחאה של פעילים פולנים נגד שידור הסידרה במדינה.
עיבוד תמונה של קנצלרית גרמניה מרקל כאסירה במחנה ריכוז בשבועון "Uwazam Rze"
הפוסטר קם על יוצרו
מרים שטיין, שחקנית אוסטרית ממוצא יהודי, מגלמת בסידרה את שרלוטה (צ'רלי), האחות חדורת האידיאולוגיה הנאצית, שמתנדבת לשרת בבית חולים בחזית. שרלוטה מסגירה רופאה יהודייה שמסתתרת בבית החולים. מאוחר יותר, כשהחיילים הסובייטים כובשים את בית החולים, היא כמעט נאנסת על ידם.
בראיון מיוחד ל"שישבת" מספרת שטיין (25) כי חשה מבוכה למקרא הביקורות על הדמות שגילמה. מבקר הקולנוע של ה"ניו יורק טיימס", איי.או. סקוט, כתב: "צ'רלי, יפת שיער וזקופה, היא כמו פוסטר תעמולה נאצי, שקם לתחייה ורוכך עבור קהל מודרני־ליברלי".
"בגרמניה לא היתה ביקורת כזאת בכלל. אף אחד בגרמניה לא חשב שהסידרה הופכת את הגרמנים לקורבנות. זה נכון שהראינו חמישה אנשים בתקופת המלחמה, שהדבר המפחיד בהם הוא שאתה מתחיל לחבב אותם. שהם לא מפלצות אלא אנשים צעירים רגילים, שנגררו אל תוך המשטר הזה.
"ברור שאין בכך שום הצדקה למעשים שלהם, כי גם אם אתה צעיר מאוד, יש לך תודעה משלך. אבל אני חושבת שקשה לשפוט אותם, כי אנחנו לא יודעים מה היינו עושים במקומם. כלומר, הייתי שמחה לומר שאני בטוחה שהייתי גיבורה והייתי מצילה הרבה אנשים, אבל אני לא יודעת את זה. בכל מקרה, אני לא מסכימה עם כל הביקורות".
שטיין, בת לאב שוויצרי ממוצא יהודי ואם אוסטרית, גדלה בווינה ומתגוררת בברלין. היא בת זוגו של השחקן פולקר ברוך, שמשחק בסידרה את אהובה הלא ממומש וילהלם. כרגע היא שוהה בקופנהגן, שם היא משתתפת בצילומי סידרת פשע.
"אפשר לבקר את העובדה שאנחנו מראים אנשים צעירים ונאיביים שהולכים למלחמה והופכים לכלי משחק בידי המשטר, אבל למעשה זה מה שרצינו להראות. לא היתה לנו כוונה להראות איך מלחמת העולם השנייה יכלה לקרות, אלא איך אנשים רגילים נגררו לתוכה. הצלחת הסידרה גרמה לכך שאנשים חושבים ש'ככה בדיוק גרמנים רואים עצמם בתקופת המלחמה', אבל לדעתי מה שמעניין הוא הצורה שבה הנסיבות השפיעו על אנשים צעירים באותם ימים".
מה הרגשת כלפי הדמות שלך?
"היא היתה מעניינת, אבל היה קשה לי להבין אותה, במיוחד מהפרספקטיבה של היום, כשאני יודעת מה קרה במלחמת העולם השנייה. לא היה לי קל לגלם דמות שכל כך מתלהבת מהרעיונות של היטלר וכל כך מתלהבת לצאת למלחמה. לא היה לי קל להבין אותה ואת הפעולות שלה, אבל זה גם מה שהיה מעניין בתפקיד, כי הייתי צריכה להבין למה אנשים עשו את מה שעשו.
"קראתי ספרים על נשים שהיו אחיות אז, והמוזר הוא שהן אף פעם לא דיברו על היטלר, רק על העבודה שלהן. אני חושבת שזה עדיין נושא שקשה לאנשים שהיו שם".
הופתעת שהסידרה פתחה כל כך הרבה דיונים על התקופה ההיא?
"הופתעתי ושמחתי. חברים שלי ובני משפחה התחילו לדבר על דברים שקרו. אנשים צעירים התחילו פתאום לשאול את הסבא והסבתא שלהם מה הם עשו בזמנים ההם. זה משהו חשוב, מפחיד לפעמים, אבל זה נושא שחשוב מאוד לדבר עליו".
מה קרה למשפחה שלך בזמן המלחמה?
"סבי היה יהודי. בזמן השואה הוא היה ילד קטן והצליח להימלט מגרמניה עם אחיו. הם חיו בווינה, והצליחו לברוח לפלשתינה בספינה גדולה. אחר כך הוא הצטרף לכוחות בעלות הברית ולחם נגד גרמניה. ההורים שלו נהרגו במחנות הריכוז, הם לא שרדו את המלחמה. זה לא נושא שסבתא שלי תדבר עליו. רציתי שהיא תראה את הסידרה, והיא ראתה, אבל זה לא עזר לה לדבר על זה".
איך היא הגיבה?
"היא רק אמרה 'זה נורא, נורא'. היא סיפרה קצת סיפורים, אבל כששאלתי אותה 'את חיית בתקופה ההיא, זה לא היה מוזר בעינייך שבנקודה מסוימת היו פחות ילדים בכיתה שלך? לאן חשבת שהם הלכו?' - היא לא הגיבה. קשה מאוד לגלות מה אנשים ידעו אז, מה הם יכלו לדעת. אני חושבת שכולם פחדו מאוד ולא העזו לשאול. כל אחד חשב רק על עצמו ועל ההישרדות שלו. קשה לדמיין את זה בימינו".
הפולנים ממש נפגעו מהסידרה.
"כן, אני לא ממש מבינה את זה. נכון שגם חברי המחתרת הפולנית מוצגים כאנטישמים, אבל היו אנטישמים בכל מקום. בכל מקרה חשוב להגיש שמדובר רק בסרט. נכון שאנחנו מנסים לדבר על נושא חשוב, אבל אין לנו היכולת והזמן להציג את הנושא מכל כיוון אפשרי. בכל מקרה אני יכולה רק להתנצל בפני מי שנפגע, לא התכוונו לפגוע באף אחד".
בכל זאת המציאות היתה הרבה יותר אכזרית ממה שרואים בסידרה.
"מה שמוזר זה שמבחינת הגרמנים, הסידרה מאוד אכזרית. לכן היא זכתה לכזאת הצלחה בגרמניה. הם מרגישים שזאת הפעם הראשונה שבאמת מראים את התקופה".
היה אפשר להראות קצת יותר רשע ואכזריות, כמו בסרטים רבים שעשו על התקופה ההיא.
"אני מסכימה איתך. היה לי קשה מאוד להבין, למשל, איך זה שלדמות שלי יש חבר יהודי. זה לא הגיוני. יש בהחלט נושאים או דברים שראוי לבקר בסידרה, או שהיה צריך לעשות אותם בצורה אחרת, אבל אני חושבת שבגדול מדובר בדבר חיובי, כי נפתח פתח לדיונים בנושא. אני שמחה שזה מוקרן בישראל, מעניין אותי מאוד מה אנשים יחשבו על זה".
ilanan@israelhayom.co.ilביקורת
חייל, שפר הופעתך
יפים, נאיביים ואופטימיים - אלה הם קווי המתאר הכלליים של חמשת החברים הברלינאים שמככבים במיני־סידרה הגרמנית "דור מלחמה". הסידרה אמנם עוררה עניין עצום בגרמניה ובאוסטריה בזכות נכונותה לקחת את צופיה אל תוך שורות הוורמאכט ולהציג לא מעט מהעוולות שהתחוללו בשמו של הפיהרר. אבל עין לא ארית עשויה לא להבין על מה כל המהומה. בכל זאת, כל חמשת הגיבורים טובים מיסודם, אף אחד מהם לא מאמין בתורת הגזע (לראיה, אחד מהם יהודי), וכולם - כולל השניים שמבלים את מרבית זמן המסך שלהם במלחמה אכזרית ועקובה מדם מול הרוסים - מאוד רגישים, מיוסרים ומופתעים לגלות שהיטלר בעצם הוליך אותם שולל.
במילים אחרות: אם אתם מצפים למצוא יצירה כנה, מזוכיסטית ומורכבת, שמכה על חטא ומנסה להבין כיצד ייתכן שהעם הגרמני התייצב כאיש אחד מאחורי האידיאולוגיה הנאצית ונתן את ידו לזוועות הבלתי נסלחות, תתכוננו להתאכזב. הגיבורים של "דור מלחמה" הם בסך הכל צעירים סימפטיים, שחשבו שהם יוצאים למלחמה כדי להציל את גרמניה מאבדון. למרות שהרבה דברים נוראים מתרחשים בסביבתם - איכשהו, זה תמיד הנאצי המזעזע שלידם שאחראי לכך. במקרים הבודדים שלאחד מגיבורינו יש אחריות ישירה לפשע מלחמה זה או אחר (ולמען ההגינות, נציין שזה אכן קורה כמה פעמים) - הרי הדבר בסך הכל נועד לאפשר לו רגע של גאולה קצת אחר כך.
לזכותה של "דור מלחמה" ייאמר שהיא עשויה מצוין. סצנות הקרב הרבות שואבות השראה ישירה מ"להציל את טוראי ראיין" של שפילברג ומסידרת המלחמה "אחים לנשק", ששפילברג הפיק עם טום הנקס. בכלל, מדובר ביצירה סוחפת ואפית שמתהדרת בערכי הפקה גבוהים מאוד. אבל מבחינת תוכן, זו לא יותר מאופרת סבון מלחמתית, שנועדה לנחם את הגרמנים ולאפשר להם ליהנות מהספק.
התסריט גדוש בקלישאות של סרטי מלחמה ובצירופי מקרים. מחנות המוות נותרים מחוץ לפריים, הפתרון הסופי כלל לא מוזכר בשמו, וקשה לא לזהות ניסיון עקבי של היוצרים להפיל חלק לא מבוטל מהאשמה על הפולנים, על הרוסים (שהיו גם הם חיות אדם לא קטנות), ועל מלחמות באופן כללי (שמוציאות את הרע ביותר מבני האדם, כפי שאומרות הדמויות שוב ושוב). יום אחד אולי תיעשה יצירה רצינית שתאלץ את הגרמנים לשאול את עצמם שאלות קשות בנוגע לעבר הלא מאוד רחוק שלהם. אבל היא תצטרך להיות הרבה יותר אמיצה ונוקבת, והרבה פחות הוליוודית וצדקנית.
ישי קיצ'לסטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו