פינטו מתחת לשמיכה

טוב, אנחנו ממשיכים לעסוק היום בנפלאות הרב יאשיהו פינטו. באיש שהקיף את עצמו בקציני משטרה בכירים בעבר ובהווה, באנשי עסקים מהחיבורים המשחיתים שבין הון לשלטון, בפוליטיקאים נפוחי חזה ובאחרים התורמים לקידום עסקיו. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

הרב הזה, ששלח לקו החזית כמה מכתבי החצר שלו, עדיין לא שב לארץ. אפילו לא לביקור מולדת קצר לצורך קידום התלונה שלו נגד ניצב מנשה ארביב. נכון לאתמול, הוא ויתר על התענוג. 

בזהירות המתבקשת אפשר לומר כבר עכשיו את הדברים הבאים: 

1. ספק אם הרב יחזור בכלל לישראל מרצונו הטוב והחופשי. הוא לא יסתכן בכך ללא ביטחונות מהפרקליטות. הוא הבין, או שעזרו לו להבין, שברגע שכף רגלו תדרוך בנתב"ג, עלולים לאסור את יציאתו מהארץ. הצו הזה לא רק מתבקש אלא ממש מתחייב לנוכח החומר הרב שנאסף עליו בשנתיים האחרונות. 

2. למחלקה לחקירת שוטרים אין כוונה, נכון לעכשיו, לשלוח חוקרים לניו יורק לצורך גביית עדות מהרב בפרשיות החדשות. תשכחו את הכותרות המטעות האלה. מה שמצפים ממנו הוא שיתכבד לעלות על מטוס ללא תנאים מוקדמים, יגיע לישראל, יתייצב במח"ש וימסור לחוקרים את כל מה שהוא יודע: איך ומתי ובעזרת מי, כטענתו, העניק טובות הנאה בחו"ל לניצב ארביב ולאחרים. 

3. אם וכאשר זה יקרה, לא יעמוד הרב פינטו לדין בפרשת ארביב או בפרשיות חדשות שהוא יתרום לחשיפתן, במסגרת חיסיון עד מדינה. זה מקובל, זה תקין, זה הוגן. בשני התיקים החמורים הקודמים, שבהם כבר הוכנה נגדו טיוטת כתב אישום, הוא יישב על ספסל הנאשמים. את דרך המילוט מהספסל הזה החליטה הפרקליטות לחסום בפניו. 

4. אחרי נעילת הדלת עולה השאלה: מה יקרה אם אחרי העמדת הרב לדין, בתיק המירמה בירושלים ובתיק השוחד בתל אביב, יישאר הנאשם בכל זאת בניו יורק? מה יקרה אם הוא ינסה לחמוק מאימת הדין כפי שחוששים בפרקליטות? 

תשובת גורם במערכת המשפטית: "במקרה כזה הפרקליטות תיאלץ להגיש בקשת הסגרה לשלטונות ארה"ב. פינטו יוכרז "מבוקש" והקרב בעניינו יועתק לארה"ב".

- ואיך זה ייגמר? 

"לדעתי רע, רע מאוד מבחינת פינטו. הוא אולי ירוויח זמן, אולי ימשוך שנה ואפילו יותר - אבל בסוף ישלם על תרגיליו. יש תמיד שורה תחתונה שקשה להתחמק ממנה". 

5. על מה בונה כנראה הרב במסגרת התסריט האופטימי שלו? 

על קבלת מעמד של עד מוגן בחקירת האף.בי.איי - באותה חקירה המתנהלת כבר יותר משנה נגד חבר הקונגרס, מייקל גרים. אנשי פינטו טוענים כי הרב שיתף פעולה עם רשויות החקירה בנושא הזה, נמצא איתן בקשר מתמיד ואמור להעיד נגד גרים. לאמריקנים אין עניין להיפרד ממנו לטובת משפטיו הצפויים בישראל. 

6. הערפל בסיפור הזה עדיין לא התפזר ולא ברור איך הפך בכלל הרב פינטו מחבר קרוב של מיסטר גרים, לו תרם כספים רבים, לקורבן ולנסחט על ידיו ועל ידי אחרים. בנושא הזה יש הרבה דיס־אינפורמציה. 

אבל אפילו אנשי האף.בי.איי מחבקים עכשיו את הרב, אפילו הם זקוקים לו באמת - במוקדם או במאוחר עלול הרב למצוא את עצמו מוטס לישראל עם אזיקים על הידיים. אם כך נהגו ביקיר הגילדה הירושלמית, השופט בדימוס דן כהן - שהוסגר מפרו אחרי שש שנות גלות ונשלח לכלא - אין סיבה שינהגו ברב פינטו בצורה אחרת.

עוגן הצלה רעוע

בקרב התקשורתי בין אנשי פינטו לבין שוחרי שלטון החוק הצליחו הראשונים, זמנית, להטות את דעת הקהל לטובתם. זה קרה כאשר ראשו של הרב הוצב מול ראשו של ניצב מנשה ארביב, ועלתה שאלה מתבקשת: מה חשוב יותר - ניקוי אורוות במשטרה וסילוק החוקר מספר 1 באגף החקירות (אם וכאשר יוכחו החשדות נגדו), או עריפת ראשו של הרב המפורסם.

התשובה לכאורה ברורה: חשוב יותר לסלק תפוח רקוב מצמרת המשטרה לפני שזה ירקיב גם אחרים. המסקנה הזאת נשאבת גם מלשון החוק הקובע כי יש להחמיר עם מקבל השוחד יותר מאשר עם הנותן. העונש המירבי של הראשון הוא עשר שנות מאסר, העונש המירבי של המשחד - שבע שנים.

רק מה? לכל כלל יש תמיד יוצא מהכלל. יש מקרים חריגים, שבהם מי שמפזר כספי שוחד, מתנהל כמכונת פשע והנזק שהוא גורם לציבור חמור יותר מהנזק שגורם מקבל המתת. אין מקום להשוואה.

הדוגמה הבולטת מהשנים האחרונות: הקבלן דוד אפל, שהורשע במתן שוחד לראש עיריית לוד לשעבר, בני רגב, לבכיר במינהל המקרקעין, עודד טל, ולראש מועצה מקומית באזור המרכז.

העונש שנגזר על אפל, "החוטא והמחטיא" כלשון השופטים, שהציגו אותו בעצם כתמנון שוחד, היה מאסר של שלוש שנים וחצי; עונשו של בני רגב היה שנה וחצי מאסר בפועל; עונשו של איש המינהל לשעבר היה 15 חודשים (הורשע בקבלת שוחד גם מאחרים, ולכן עונשו המצטבר היה כמעט ארבע שנים). ראש המועצה שקיבל מאפל 50 אלף שקלים, לא הועמד לדין.

"תיק הרב פינטו", אומר בכיר לשעבר בפרקליטות, "אכן מזכיר את תיק אפל ולא את תיק הולילנד. הרב מצטייר כרגע, ביוזמתו, כמי שמתן מעטפות כסף על ידו לאנשי ציבור הוא עניין שבשיגרה אצלו.

"מנשה ארביב, לעומת זאת, במצב אחר: לא ברור אם קיבל את מה שמייחסים לו שקיבל, ואפילו יתברר שקיבל - לא ברור אם יוכח שמדובר בקבלת שוחד או בהפרת אמונים או בהתנהגות בלתי ראויה. והעיקר: לא ברור איזו תמורה נתן, אם בכלל נתן".

- בכל מקרה, ולו רק בגין נסיבות הקשר שנוצר בינו לבין הרב, ניצב ארביב לא יוכל להישאר במשטרה?

"גם אני חושב כך".

מה מקור הכסף?

בניגוד לרושם המתקבל כאילו הרב פינטו ודומיו שואבים חלק גדול מכספם מתרומות של אילי הון ואחרים מסוגם, ובהם כאלה שהתופעה האנתרופולוגית פשוט מרתקת אותם, המציאות אחרת: עיקר הכסף נשאב מעניים, מחסרי אמצעים, מאנשים במצוקה, מחולים. מעמך ישראל, מהמסכנים.

מי מוביל את ההמון הזה אל חצרות הרבנים לקבל ברכה מהם ובהמשך לחתום על הוראת קבע לצורך תרומה לעמותה בסכומים של עשרות שקלים? המפורסמים שמקיפים אותם. המיוחסים. הפוליטיקאים. קציני המשטרה. העיתונאים שמייחצנים אותם.

מבחינת הרבנים, מעבר להפיכת הלהקה הזאת לחגורת הביטחון שלהם, זה תפקיד חבריה בכוח. הם מקדמי המכירות שלהם. הם מעניקים לגיטימציה. אם הם שם, בחצר, חברים של הרב, מצטלמים איתו - סימן שהרב בסדר. סימן שהוא רציני ושברכה שלו היא ברכה. סימן שצריך לתרום לו אפילו אין לאנשים מאין. אפילו הם ממש על הרצפה.

איך אמר מי שאמר - הפראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים. בין לבין הרב התורן שלנו צוחק כל הדרך אל הבנק. 

בין קומפני לאדם ורטה

מנכ"ל רשת אורט, צבי פלג, היה אורח קבוע שלי ושל עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת בעמודים האלה. הוא זכה בכבוד הזה אחרי שבחר להגן על סגן מנהל אורט תל נוף, אבי קומפני, שהיה נגוע במעשי מירמה ולפני שנים גם במעשים מגונים ובהטרדה מינית של כמה מתלמידותיו. סיפור מצמרר.

פלג סירב לפטר את הנוכל ומטריד המין לפני הפרסום ולאחריו. הוא שכב למענו על הגדר יותר משנה. עד שיום אחד, כשפירסמנו מכתב "אהבה" שכתב קומפני לאחת מקורבנותיו, תלמידה בת 13, בעת שהיה מחנך הכיתה, נאלץ פלג להראות לו את הדרך הביתה. 

עכשיו חזר פלג לכותרות, שלא בטובתו, והסיבה אינה מפתיעה: הוא הזמין לשימוע שלפני פיטורים מורה מקריית טבעון, אדם ורטה, שלטענת אחת מתלמידותיו השמיע דעות המזוהות עם אנשי שמאל. שוד ושבר. חטא בלתי נסלח. התנהגות בלתי מוסרית של מורה שמעז לבקר את המוסר של צה"ל. הנה, תפסנו את הפושע.

פלג הוא איש ימין, שהתפקד לבית היהודי ונמנה עם תומכי השר דניאל הרשקוביץ. אולי אסור לו כמנהל להתפקד למפלגה כלשהי, אבל זה מבחינתי לא העיקר. מה שחשוב הוא שפלג הסכים להפקיד חינוך של מאות תלמידים בידי נוכל, עם רקורד מפחיד של ניצול מיני של תלמידות, ואינו מסכים להעסיק מורה שתלמידה התלוננה כי הוא בעל תפיסות שמאלניות.

אפילו אם פלג ואחרים סבורים אחרת - פיטורים? אי אפשר להעיר, לנזוף, לבקר? מה כבר קרה?

זה הסיפור, ובצדק גרם פרסומו השבוע לסערה גדולה. מי היה צריך להתערב מייד ולהורות על הפסקת הליך הפיטורים? שר החינוך, שי פירון. מי לא התערב? שי פירון. 

שר המהפכות, האיש ששופך עכשיו כסף רב על קמפיין חסר שחר של "עידן חדש, למידה משמעותית", שמר ושומר על שתיקה. לא בפעם הראשונה.

בין וסרמן לפירון

עצרתי כאן לרגע, לקחתי נשימה, ואני ממשיך עם עמיתיי לקרוע את המסיכה מפניו של השר שנחשב לתקווה הגדולה של הממשלה והפך לאכזבה.

פירון, מתברר, לא איתנו. הוא לא מחובר אל קרקע המציאות. הוא מנותק, מרחף, לא בסביבה. מישהו צריך ליצוק מים על ראשו ולומר לו בערך כך:

1. אדוני השר, עם כל הכבוד, את ההורים מעניין שהבן או הבת שלהם יחזרו הביתה בשלום מבית הספר. שלא יכו אותם, שלא יזרקו עליהם אבנים, שלא ידקרו אותם, שלא יסחטו מהם בחצר בית הספר כספים, שלא ישברו להם שיניים ושלא יאנסו אותם. שהאלימות תיפסק. בבעיה הזאת אתה צריך לטפל, יחד עם אחרים, לפני כל המהפכות שלך. למה אתה מחכה?

2. מדי שנה אתה מעביר להסתדרות המורים 115 מיליון שקלים ללא פיקוח אמיתי על השימוש באוצר הזה. בידיך הכוח לקרוא אליך את מזכ"ל המורים, יוסף וסרמן, ולומר לו ברחל בתך הקטנה: עד שמבקר המדינה לא יערוך אצלך ביקורת יסודית, לא תקבלו אגורה. הכסף הזה שייך לכלל הציבור וחייבת להיות שקיפות. אני לא מפחד משביתות.

3. וסרמן מצפצף עליך ועל המנכ"לית שלך, מיכל כהן, בנושאים נוספים, ואתה רואה, קורא ושומע וממשיך לשתף פעולה. למה בדיוק? מדוע אתה ומיכל כהן מעניקים לו לגיטימציה?

4. וסרמן הזמין אותך לשאת דברים בכנס מורים בינלאומי בחודש הבא בחיפה והסכמת להגיע אף שאתה יודע שהמזמין נגוע בשחיתות חמורה. עשית זאת בידיעה שווסרמן נלחם בדמוקרטיה, רודף את האופוזיציה בארגונו, מסרב לאפשר ליו"ר שלה, גילה קליין, להשתתף בכנס.

היכן האמירה המוסרית שלך? היכן הדוגמה האישית? היכן המחאה על ההתנהגות הבריונית של הדיקטטור הזה? מדוע אתה לא מנתק מגע עם אנשים כאלה?

"ארז - לך ואל תחזור"

בחודש הבא, סיפרנו כאן, יתקיימו הבחירות המדומות לארגון המורים בראשות רן ארז, והאח התאום של וסרמן כבר נערך לרגע הזה. בקרוב נרחיב על מעשיו הידועים פחות, ועד אז נספר כאן שמול ארז יתמודדו באפס אמצעים ובידיים קשורות שני מתמודדים: אחד שסיפרנו עליו, שלמה ויינברג, איש הוראה מנוסה, שהיה שנים ראש סניף חיפה; שני שהחליט לקפוץ לבריכה לפני שבוע הוא מנהל תיכון אליאנס לשעבר, ד"ר יצחק צויזנר.

השבוע פירסם צויזנר איגרת למורים שכותרתה "רן ארז, לך ואל תחזור" וכתב בה בין היתר: 

"רן ארז יצר שיטה מיוחדת, מסורבלת, ולפיה הוא זה שקובע את כללי הבחירות ובהכרח את התוצאה. מה הפלא, אפוא, שהשיטה שהנהיג תנציח את כהונתו לדורות. מדיניות ההבלגה של ארגון המורים הובילה את מעמד המורים לשפל חסר תקדים ואת המורים לאדישות, לייאוש ולאיבוד האמון ביו"ר".

צויזנר מצביע באיגרת שלו על המחדלים ועל הכשלים של ההנהלה בראשות ארז ועל הצורך לשנות את שיטת הבחירות הנוכחית, העקיפה, שאינה מאפשרת התמודדות אמיתית. דרישתו זהה לדרישת שלמה ויינברג: לעבור לבחירה ישירה בבתי הספר של היו"ר, על ידי כל חברי הארגון.

ברור, פשוט, הגיוני וממש מתבקש. מי מתנגד כצפוי לבחירה הישירה? מי לא מסכים שהמועצה תדון בנושא החשוב הזה לקראת הבחירות הקרובות? ניחשתם נכון: החבר רן ארז.

גפסו והוועדה שנרדמה

יש בישראל כבר כחודשיים ועדה בראשות שופט מחוזי בדימוס, משה גל, שתפקידה לבחון את המלצות היועץ המשפטי להשעיית ראשי עירייה הנאשמים בפלילים. כלומר, היא אמורה לבחון את חומרת כתב האישום ולגרום לכך שהנאשם יפסיק לשלוט בעירייה בתקופת משפטו. הוא לא יוכל להתעלל באנשים שתרמו לחשיפתו.

חשוב? מאוד חשוב. רק שהוועדה מתנהלת בעצלתיים כאילו כתבי אישום אינם מדברים בעד עצמם, כאילו קריאתם כרוכה בשעות עבודה ארוכות; כאילו החלטת בית המשפט העליון לפני הבחירות אינה ברורה.

נכון לעכשיו, לא קיבלה הוועדה החלטה בתיק ראש עיריית בת ים, שלמה לחיאני, ובתיק ראש עיריית נצרת עילית, שמעון גפסו. התוצאה על פי בדיקת עוזי דיין: האחרון ממשיך למרר את החיים לאנשים שחשפו חלק מפרשיותיו. הם מיואשים. 

תגובת משרד הפנים: תשובה סתמית הנוקבת בשמות חברי הוועדה ומדווחת על תחילת העבודה עם קבלת פניית היועץ המשפטי אליה. שום דבר מעבר לזה. 

מדוע דווקא פרופ' שכטמן 

במדינה נורמלית עם כנסת נורמלית, עם מחוקקים נורמליים ועם ממשלה נורמלית, פרופ' דן שכטמן, חתן פרס נובל לכימיה, היה הנשיא הבא של מדינת ישראל. מהרגע שהכריז שהוא מבקש להיבחר, מהרגע שהוא בתמונה, היו כל האחרים זזים הצידה, סוגרים את הבסטה ומברכים על המוגמר.

אז לא. מרגע הצטרפות שכטמן למירוץ, כולם שותקים. אפילו בנימין בן אליעזר, זה שהפטרון שלו הוא הרב יאשיהו פינטו, ממשיך; אפילו דליה איציק - זו שהפכה בינתיים לבובה ב"ארץ נהדרת" - ממשיכה. אין להם בושה. 

אנשי המופת האלה, נבחרינו לכנסת, אינם רוצים להחזיר את בית הנשיא לימי הצניעות והענווה של זלמן שזר ופרופ' אפרים קציר. הם במקום אחר, נמוך, עם מכנה משותף אחד: רק לא שכטמן. רק לא מועמד צנוע, יצירתי, שכבר הביא כבוד רב למדינה. רק לא אדם שקורץ מהחומר הזה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו