36 ילדים נרצחו בישראל על ידי הוריהם מאז קום המדינה, כאשר 26 מתוכם נרצחו במהלך 15 השנים האחרונות ו־16 בתשע השנים האחרונות. נתונים קשים אלה עולים ממחקר ראשון מסוגו, ואשר במסגרתו נבדקו גם היבטים סוציולוגיים.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
ממצאיו של המחקר, שהושלם רק לאחרונה על ידי סגן דיקן מכללת שערי משפט בהוד השרון, ד"ר לימור עציוני, מתפרסמים כאן לראשונה.
אחד הנתונים המעניינים ביותר מעלה כי תופעת רצח ילדים על ידי הוריהם חוצה גבולות ומגזרים ומקיפה משפחות יהודיות וערביות, משפחות עולים וותיקים ובעלי מעמד כלכלי־חברתי משתנה.
מהמחקר עולה כי 18 ממקרי רצח מסוג זה בוצעו על ידי האב, 16 על ידי האם, אחד בוצע בידי האם והסב ומקרה נוסף בוצע בידי האם בצוותא עם בן זוגה לחיים. הנרצח הצעיר ביותר היה תינוק בן יומו שהספיק לחיות אך שעות בודדות, והמבוגר ביותר היה בן 39.
הנתונים מלמדים על שוני בולט במניעים בין אבות שרצחו את ילדיהם לבין אימהות רוצחות.
לרוב, התברר מהמחקר, אב רוצח את ילדיו מתוך רצון לפגוע באם, שפעמים רבות חיה בנפרד ממנו - על רקע מה שהוא רואה כפגיעה בכבודו וכאקט של רכושנות.
אימהות רוצחות את ילדיהן ברוב המקרים על רקע נפשי מעורער, שלאו דווקא מגיע לכדי אי שפיות מוחלטת שבה נקבע כי האם אינה מבחינה בין טוב לרע.
לדברי עציוני, "האדם מן היישוב נוהג לפרש מקרי רצח ילדים בידי הוריהם כמעשה חריג אשר אינו מתקבל על הדעת, וככזה מניח שהוא בוצע בידי אדם לא שפוי, וכך גם נהגו בעבר לראות מעשי גילוי עריות במשפחה".
ביחס לרוצחים שנקבע כי לא היו שפויים בעת מעשה הרצח, העלה המחקר כי שלושה הורים (שני אבות ואם) לא הועמדו לדין בשל מחלת נפש הפוטרת אותם מאחריות פלילית.
לדברי ד"ר עציוני, המחוקק הכיר במצב הנפשי העדין של אם טרייה ובתוצאות דיכאון לאחר הלידה. באופן זה, על חמש אימהות רוצחות לא נגזרו מאסרי עולם אלא "ענישה מופחתת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו