המאגר המסוכן

הטלפון התורן הגיע לפני שבועיים מאדם שהציג את עצמו "אזרח מודאג". מה בדיוק מדאיג אותך, שאלתי, והוא השיב: "המאגר הביומטרי". מה לא טוב במאגר הזה, הקשיתי, מדוע קבוצה של אנשי אקדמיה מתנגדת בתקיפות להכנסתו של מאגר המידע הזה, ביחד עם תעודת הזהות החכמה, לשימוש הציבור? מתקבל רושם שהם מנסים לייצר מהומה על לא מאומה.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

"אז זהו", הוא קטע אותי, "יש רושם ויש מציאות. בשביל זה בדיוק אני מטלפן אליך. הם לא מנסים לייצר פאניקה. הם מבקשים להתריע מפני סכנות אמיתיות".

ביקשתי הסבר והוא היפנה אותי לדברים שאמר לפני כמה שבועות פרופ' דני דולב מהאוניברסיטה העברית בירושלים, מקצוען בתחום, לשעבר נציג ישראל במועצה המדעית של האיחוד האירופי. דולב תיאר מצב שבו המאגר הביומטרי דולף, מגיע לידיים עוינות לישראלים, ובשדה התעופה בבורגס למשל, שם כבר היה פיגוע רצחני, יושב לו מחבל ומסמן לעצמו מי ישראלי ומי לא.

האזרח המודאג היפנה אותו לדברים מטרידים נוספים מפי פרופ' דולב בעניין הסיכון הביטחוני והציע לי לקרוא אותם. 

קראתי: "מאגר ביומטרי קל מאוד להעתיק החוצה... כשמאגר כזה דולף אין דרך לשקם את זה... אין מאגר שלא עלול לדלוף... אני יכול להחליף את הסיסמה שלי, לא את הפנים שלי, לא את טביעת האצבעות שלי... העובדה שיש מאגר שמזהה את תושבי המדינה אחד לאחד זו סכנה שלא תתואר... אנחנו צריכים לחשוב מה יקרה בתסריט הרע ביותר..."

רוצה לומר: אין קושי לזהות את המטרה. מדובר בסכנה לשפיכת דם. אפשר למנוע אותה.

"אתה מבין עכשיו על מה אני מדבר", שאל האיש שמעבר לטלפון, "בחרתי במתכוון בדברים האלה של פרופ' דולב, כי ביטחון וחשש לחיי אדם קל להציג. זה קליט, זה מפיל לך את האסימון. 

"אם הייתי מתחיל לדבר על פגיעה בזכויות הפרט, על כך שבאמצעות המאגר הביומטרי יפשיטו בעצם את אזרחי המדינה ויחדרו לכל מקום; אם הייתי מתחיל להסביר לך שמשרד הפנים מנסה לשכנע את אזרחי המדינה להיכנס למאגר המסוכן הזה בלי להציג להם עובדות כהווייתן - היית סוגר לי מייד את הטלפון. לא היית מקשיב לי".

הוא צדק לא לפני שהצביע על אנשי אקדמיה אחרים (ובהם פרופ' אלי ביהם שכיהן כדיקן הפקולטה למחשבים בטכניון, ופרופ' עומר ריינגולד מומחה להצפנה ממכון ויצמן), השולטים היטב בנושא ומתנגדים בחריפות למאגר. לא לפני שהגיע לשורה התחתונה: "צריך לחשוב טוב טוב על התועלת ועל הנזקים של המאגר הביומטרי לפני שצועדים איתו קדימה. א. כי אין בו למעשה צורך. ב. כי אין ממנו דרך חזרה".

שאלתי מה המצב במדינות אחרות - ותשובתו היתה נחרצת: "ישראל היא אחת המדינות הבודדות בעולם המערבי שמבקשת לכפות על אזרחיה כניסה למאגר הביומטרי. יש כבר פיילוט ואזרחים נקראים להצטרף אליו. בכל אירופה יש תיעוד חכם בלי מאגר ביומטרי בכפייה. בשווייץ למשל זו רשות, בבריטניה, בצרפת ובגרמניה אין בכלל היתר להקים מאגר כזה. רק במקסיקו, בלחץ של ארה"ב, הוא הוקם ואפילו בקונגרס האמריקני נמתחה על כך ביקורת".

כלומר, בארה"ב כן משתמשים במאגר?

"אל תיסחף. למעט בטקסס, התשובה שלילית. בכניסה לארה"ב לוקחים אומנם טביעת אצבע מתיירים ומאזרחים זרים, אבל לא מאזרחים אמריקנים. בשבילם מאגר החושך הזה הוא מחוץ לתחום".

תעלומת התוכנה המיוחדת

מה הסיבה להקמת המאגר הביומטרי בישראל?

ראשית, רצון לסכל זיוף תעודות זהות. כלומר, הגנה על הדמוקרטיה. שנית, מלחמה באנשי פשע המשתמשים בתעודות זהות מזויפות ובדרכונים מאותה משפחה. 

אבל כשמדובר בסיכול של זיוף רגיל, אין צורך בבניית מאגר ביומטרי שדרכו אפשר להגיע בקלות למלוא המידע על האזרח. די בתעודה חכמה חדשה שבה יש שבב דיגיטלי, כדי לחסום את התרמית.

במילים אחרות: המידע הביומטרי של בעל הכרטיס החכם, שסירב להיכנס למאגר הביומטרי, נשמר על הכרטיס שלו בלבד. אין חשש לדליפה לגורמים עוינים, לסיכון ביטחוני, לזליגת מידע אישי לחוקרים פרטיים וליריבים עסקיים. אין פירצה שעלולה להעמיד את מי שבוחר כן להיכנס למאגר הזה מול מבקשי רעתו.

את העובדות הפשוטות האלה מכירים היטב במשרד הפנים ויכלו לצאת עם הכרטיס החכם כבר לפני עשר שנים. אבל במשרד התעקשו להמתין עד לבניית המאגר וכאשר הבשילו לדעתם התנאים ב־2009 - נתקלו במכשול: עתירה לבג"ץ שעצרה את המהלך.

קודם תכינו פיילוט ניסיוני לשנתיים, היתה רוח ההחלטה וההסכמה בבית המשפט, ואחר כך תבחנו את ההליך בכפייה. מאז מבשר המשרד על הצלחת הפיילוט וכבר נקב במספר של 100 אלף אזרחים שהצטרפו למאגר.

מה ידעו אותם אזרחים קודם שנכנסו למאגר מרצונם החופשי? אפשר רק לנחש: לא הרבה ואני נוקט לשון המעטה.

כאן צצה ועולה שאלת השאלות: איך התחילו בכלל במשרד הפנים עם הפיילוט הזה כאשר אין עדיין במאגר תוכנה מיוחדת לגילוי מצב שבו אותו אדם משתמש בכמה זהויות (זהות כפולה)? איך זה קורה כאשר גם ב־2011, גם ב־2012 ולפחות עד לאחרונה, הוצאו מכרזים לאספקת התוכנה הזאת ואיש לא זכה בהם?

שאלה קשה שלא לי ולא לעמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת תשובה עליה. למשרד הפנים דווקא יש: "הוכנה מערכת זמנית... פורסם מכרז בינלאומי לתוכנת השוואה והוא נמצא בתהליך עיבוד שבסיומו יהיה זוכה".

אחד ממוסרי המידע ל"ישראל היום": "אתם מבינים מה קורה כאן? אילתרו משהו, פרטאצ', כי אין בינתיים מערכת שזכתה במכרז. אין רכיב מרכזי. על בסיס האלתורים האלה, תאמין תאמין, עושים פיילוט. זה רציני? טירוף מערכות כבר אמרנו?"

"אין סיכון ביטחוני"

משרד הפנים הודף את עיקר הטענות בעניין המאגר הביומטרי: ראשית, מסביר לי אחד מאבות הפרויקט, לגיטימי להקצין דברים כפי שעושים המתנגדים ולהציג תסריט אימה של פגיעה בביטחון אזרחי המדינה. בפועל אין חשש כזה.

שנית, הדובר הזה דוחה את הטענה שרק מדינה אחת בארה"ב כופה את המאגר על אזרחיה. "ב־36 מדינות", הוא אומר, "המאגר הזה קיים באמצעות רישיון הנהיגה שלך שיש בו יותר פרטים אישיים מאלה הנאספים במאגר בארץ. נסה לנוע שם בלי רישיון נהיגה או לוותר על דרכון שהוא ביומטרי בניו זילנד, בקנדה או במדינות אחרות. תבדוק כמה אנשים מוותרים שם על הרישיון או על הדרכון. מעטים. כי הם יודעים שהמאגר אינו יוצר סיכון בשבילם".

ועוד תגובה של המשרד: "יש אנשי אקדמיה שטוענים כי אפשר להסתפק בתעודה חכמה ללא מאגר, והשאלה היא האם נכון לנהוג כך. הנפקת תעודות זהות חכמות ללא שימוש במאגר חושפת את התהליך לשימוש לרעה בידי כל פושע. אמנם הוא לא יוכל לזייף את התעודה, אבל יוכל לזייף את הזהות".

בן־אליעזר נגד ריבלין

יותר משנה נערך כבר ח"כ ראובן ריבלין מהליכוד לקרב חייו על ירושת שמעון פרס. הוא יצא לדרך ארוכה שתוביל אותו, כך הוא מקווה, לבית הנשיא. הוא נפגש עם עשרות חברי כנסת, בדק את השטח, טילפן, חיבק ובנה לעצמו כוח תמיכה - סימן את הבטוחים, את המתנדנדים, את האבודים. הרושם היה שהניצחון מונח בכיסו. 

פתאום הגיח משום מקום פואד בן־אליעזר, סימן לעצמו מטרה דומה וכנגד כל הסיכויים התחיל לצבור כוח. הוא מקורב לחרדים (כמו ריבלין), הוא ידיד של דרעי ואחרים בש"ס (כמו ריבלין), הוא בעל ברית של נציגי המפלגות הערביות (כמו ריבלין), הוא סחבק של כמה מאנשי הליכוד - הוא כאן ושם ואפילו במרצ יש לו תמיכה חלקית.

פתאום הקרב שנראה סגור, נפתח מחדש ונראה עכשיו, כחצי שנה לפני יום הבחירות, צמוד צמוד. מדובר בקרב עיקש שילך ויחריף מסיעה לסיעה, מחבר כנסת לחבר כנסת, מבית לבית ומחדר לחדר. 

מדובר בקרב על כל קול בין שני אנשים שאינם מזכירים מנהיגים מהזן של יצחק בן־צבי, זלמן ארן, או לובה אליאב, עליהם השלום. מדובר בשני שועלים ותיקים שבזמן האחרון דולקת אחריהם בייאוש, הרחק הרחק מאחור, אחת ששמה דליה איציק. היא עדיין חולמת.

מעתה אמור בכנסת אני בכוננות דליה איציק. היא מטלפנת עוד ועוד בלי שהאצבע תכאב לה; נפגשת, מנדנדת, טוחנת, מתרפסת, מבקשת, מחבקת כמו שרק היא יודעת - יוצרת מצב שאנשים מצטיידים בתירוצים כדי לחמוק ממנה. הם בכוננות דליה. רק היא, מהעסקנים הפחות מוצלחים ששמעון פרס גידל בגינה שלו, חסרה להם על הראש.  

בין נתניהו לאולמרט

לבנימין נתניהו אין סיבה לבוא בטרוניה אל התקשורת בפרשת ההוצאות המנופחות של מעונו הממלכתי, וחמור מכך - של הווילה הפרטית שלו בקיסריה: הוא קנה אותה ביושר. אפילו כל הסבריו נכונים, אפילו מדובר בחשבון של כמה שנים, אפילו אנשי האבטחה הם שגרמו להגדלת ההוצאות - הסכומים האלה בלתי נתפסים.

אילו היה נתניהו מפנים את הביקורת הציבורית כלפיו, כלפי שמעון פרס, כלפי אריאל שרון מחוות השקמים, כלפי אהוד אולמרט וכלפי מנקרי עיניים אחרים; אילו הפנים שהוא חי במדינה שבה אזרחים עובדים, ישרים וחרוצים, אינם מסוגלים להגיע לקורת גג קטנה - כי אז היה ודאי נותן את דעתו למושג "מראית עין". היה מכבד אותה.

אילו זה היה קורה לנתניהו, מותר להעריך, הוא היה קם ומכריז כי מעתה ואילך ישלם בעצמו, כמתבקש, את הוצאות הבית הפרטי שלו בקיסריה. הוא לא היה מגלגל זאת אל כיס משלם המסים. 

כאן, אדוני ראש הממשלה, שורש הבעיה שלך ושל חלק מקודמיך בתפקיד: המדינה אינה צריכה לשאת בהוצאות נכסים שאינם בבעלותה. לא בהוצאות המים ולא בהוצאות הגינון בקיסריה. זה לא נכון, זה לא צודק, זה בלתי מתקבל על הדעת. זה חוסר רגישות ציבורית, בלשון המעטה, והדבר חייב להיפסק (אף שזה נעשה על פי הנוהג).

רציתי לעצור כאן, אבל אהוד אולמרט, חוצפן השבוע, מנע זאת ממני. אליו כן יש לנתניהו סיבה לבוא בטרוניה. הוא האחרון להטיף לו בנושא כזה או אחר. 

אולמרט דיבר על נהנתנות? הוא הזכיר זאת בנאומו המונומנטלי השבוע בגנות ראש הממשלה? הוא, העבריין המורשע בארבע פרשיות חמורות, פותח שוב את פה? הוא, שחגג בעולם על חשבון מיליונרים, מבקר אחרים? איש הפשע, שנהג לקבל בהסתר מעטפות עמוסות דולרים, מותח ביקורת על אחרים? הוא, שנכשל בכל תחום כמעט, לרבות המדיני, מבקר את נתניהו בנושאים מדיניים וצבאיים?

מה קרה? שכחנו את מלחמת לבנון השנייה? שכחנו את אופן קבלת ההחלטות במלחמה ההיא ואת דו"ח ועדת וינוגרד?

לא שכחנו, וגם אולמרט לא שכח. אבל הוא ממתין לשתי הכרעות גורליות בתיקיו הפליליים. הוא מתנהג כמי שמבקש לשדר לשופטים עסקים כרגיל. להרחיק אותם מהשחיתות השלטונית המבהילה שנחשפה בפניהם.

הוא מופיע בארץ ובעולם, מנסה לייצר רושם של מנהיג רלוונטי. לא חלילה של עבריין, לא של מורשע, לא של סוס מת - לא של מנהיג חסר שיקול דעת שמינה את שולה זקן למנהלת לשכת ראש הממשלה. לא של מי שצירף את אשת סודו המפוקפקת לביקור הממלכתי בבית הלבן.

ריח מהפך בגלבוע?

האם אחרי סילוק כמה ראשי עיר ומועצות בלתי ראויים, אנחנו ערב מהפך גם בבחירות לראשות המועצה האזורית גלבוע, הנשלטת שנים בידי דני עטר? האם האיש שהיה נגוע באי סדרים ובבעיות של יושרה ציבורית, יפסיד למתמודד מולו, עובד נור, 42, מהיישוב גן נר?

הקרב על ראשות המועצה האזורית צמוד כנראה, ושוחרי המינהל התקין מקווים שהפעם דני עטר יפסיד. שהוא יפנה את כיסאו לטובת אותו נור, קצין ביחידה מובחרת, מנהל בית ספר שדה, יו"ר אגודת הסטודנטים לשעבר. לטובת מי ששמו לא נקשר עם שחיתות ציבורית - בניגוד לעטר שבכמה ממעשיו עסקתי בעבר יחד עם עוזי דיין ומיכל שבת. 

מדובר בקרב עקרוני ומעניין, בייחוד על רקע העובדה שבמפלגת העבודה כבר מזכירים את עטר כמועמד למזכ"ל הבא. מי שדו"ח מבקר המדינה קרע בשעתו חלון למעשיו הבלתי ראויים, מתאים לתפקיד הרגיש. הג'וב הזה מאוד תפור למידותיו.

מתרגילי יצחק רוכברגר 

לא הבנתי לפני כמה שבועות מדוע בכתב האישום החמור נגד ראש עיריית רמת השרון, הנבצר לכאורה, יצחק רוכברגר, אין זכר לעבירת הזיוף והשימוש במסמכים מזויפים לצד עבירות המירמה. שהרי כתב האישום מתאר כיצד משך רוכברגר לכיסו במירמה כספים בסך 118 אלף שקלים, בין היתר באמצעות מסמכים מזויפים.

ביום ג' כבר הבנתי זאת: טעות של התביעה. ההנחה שקיבל הנאשם עז הפנים, נלקחה ממנו.

למה אני מדגיש עז הפנים? כי רק לפני חודש וחצי, כשהיה ברור שהוא לא יוכל לכהן כראש העירייה בגין החוק המתגבש להשעיית נאשמים מסוגו, מיהר רוכברגר לבשר לציבור שהוא מכריז מיוזמתו על נבצרות. כלומר, הוא זז הצידה עד לסיום משפטו.

רוכברגר נבצר? זז הצידה? על הנייר זה נכון. בפועל מצאה מיכל שבת כי כבר לפני שבוע ניהל "הנבצר" את ישיבת הוועדה לתכנון ובנייה. הנאשם במירמה סדרתית, מתברר, נבחר לתפקיד יו"ר הוועדה הזאת, שעוסקת בנושאים הרגישים ביותר ושבראשה עומד בדרך כלל ראש העירייה. כלומר, המטרה של ההשעיה לא הושגה. צחוק מהעבודה.

איך זה ייתכן? כשמדברים על רוכברגר הכל ייתכן. עובדה: הוא שם, אישר השבוע דובר העירייה, "רוכברגר אמנם לא משמש בשום תפקיד פעיל במסגרת תפקידי ראש העירייה, אבל ממשיך לכהן כחבר מועצה. הוא נבחר לשמש יו"ר הוועדה". 

תיקי פינטו ומצגר     

מישהו במשטרה ובפרקליטות שוב מנמנם? שני התיקים המפחידים האלה, עמוסי ההקלטות והראיות, של הרב יונה מצגר והרב יאשיהו פינטו, עדיין לא בבית המשפט? למה בדיוק מחכים אנשי התביעה - לרגע שדורשי טובת החשודים יצליחו להלך אימים על עדים? שהליכי המשפט ישובשו? ששני ההישגים הגדולים של המשטרה יירדו לטמיון?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו