צילום: קובי מאירי, מתוך אקס פקטור באדיבות רשת | צילום: קובי מאירי, מתוך אקס פקטור באדיבות רשת
בדרך לעבודה, ביום ראשון, רוז פוסטרנס הרכיבה משקפי שמש. ליתר ביטחון. היא לא באמת חשבה שמישהו יזהה אותה אחרי הופעה של חמש דקות ב"אקס פקטור", בערב שלפני: השיער שלה בצילומים לאודישן היה ארוך יותר.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"הלכתי לתחנת האוטובוס", היא אומרת באנגלית, "ופתאום כולם מתחילים לצעוק לי 'בהצלחה!', 'בהצלחה!'. כל הרחוב מסתכל עלי, אנשים אומרים אחד לשני - 'היי, הנה זאת מהטלוויזיה!'"
נו, זה בטח מחמיא.
"מחמיא ומביך. מצד אחד אני משתתפת עכשיו בתוכנית טלוויזיה, ומצד שני אני לא רוצה שידברו עלי. מפריע לי שמדברים על איך שאני נראית. אם הייתי יפה והיו מדברים, בטח הייתי מרגישה הרבה יותר נוח. אבל אני נמוכה ושמנה, וזה פחות נעים. כבר קרו מקרים שראיתי אנשים מסתכלים עלי ברחוב ולוחשים מאחורי הגב 'תראו איך היא נראית'".
אז למה הלכת לטלוויזיה?
"אמרתי לעצמי שאם אני כבר פה, אז אעשה את זה, ולא אכפת לי מה אנשים יגידו עלי. האפשרות היחידה שלי לשנות את מה שאנשים חושבים עלי יכולה להיות רק דרך השירה. השירה היא העוגן שלי. כשאני שמחה אני שרה בבית, שמה פלייבק מיו־טיוב ומתחילה לשיר. ועכשיו, בזכות מה שקורה לי, אני שמחה יותר, אז אני גם שרה הרבה יותר. שאנשים יחשבו מה שהם רוצים, אני אמשיך לשיר".
היית רוצה לשנות את המראה שלך?
"בטח, אבל אני לא מצליחה".
אלו הם חיי
כשסיימון קאוול אומר שהחיים שלך יכולים להשתנות אחרי אודישן אחד, הוא מכוון בדיוק לאנשים עם סיפור חיים וכישרון כמו של רוז, מטפלת סיעודית בת 46 מהפיליפינים, שמתגוררת בדירת שותפות צפופה ברחוב לוינסקי בדרום תל אביב וחולקת אותה עם עוד שש עובדות זרות. במוצאי שבת היא הצליחה לגנוב את ההצגה בתוכנית הבכורה של "אקס פקטור" כשריגשה את השופטים, וגם את הקהל באולפן ועוד יותר ממיליון צופים, עם ביצוע מדהים לשירה של שירלי בייסי, "This Is My Life".
לתוכנית הגיעה במקרה, אחרי שמלהקים של התוכנית באו לערב קריוקי שבו בילתה עם חבריה. "כשהחברים גילו שיש שם מלהקים מהטלוויזיה, הם לחצו עלי לעלות לשיר כדי שישמעו אותי. אחר כך התקשרו אלי והזמינו אותי לאודישנים. התלבטתי הרבה, אבל בסוף הלכתי".
ואיך היה לראות את עצמך בטלוויזיה?
"מכיוון שבדירה שלי אין טלוויזיה, הלכתי לראות את זה אצל חברים. בכיתי המון, זה היה מאוד מרגש. בייחוד כשראו אותי עולה לבמה, וברקע התנגן שיר שדיבר על חלומות. אני שרה מגיל 6. ניסיתי להתקבל לתחרויות שירה בפיליפינים כשהייתי צעירה, אבל אף פעם לא הצלחתי. תמיד פסלו אותי כבר בשלב הראשון. פשוט לא רצו אותי. אולי כי אני שמנה או מכוערת, אני לא יודעת. אין לי הסבר למה לא קיבלו אותי עד היום".
ההשוואה לסוזן בויל כמעט בלתי נמנעת. בויל, התגלית הגדולה של סיימון קאוול, הופיעה בתוכנית הכישרונות "Britain’s Got Talent" וביצעה בקול מלאכי את השיר "I Dreamed A Dream" מתוך עלובי החיים. גם היא הגיעה לריאליטי לקראת סוף שנות ה־40 לחייה, התגברה על הביישנות ועל המראה החיצוני, ובזכות יו־טיוב הפכה לכוכבת בינלאומית. היא אמנם סיימה את העונה בשנת 2009 רק במקום השני, אבל אלבום הבכורה שלה נמכר בכ־10 מיליון עותקים, טיפס למקום הראשון בבריטניה ובארה"ב וקטף אפילו מועמדות לגראמי.
"כן, היא נתנה לי השראה", אומרת פוסטרנס, שנתקלה בהשוואה הזאת לא מעט פעמים בימים האחרונים. "גם אני, כמו סוזן, נראית כמו שאני נראית, ואף אחד לא הבין מה אני עושה שם באודישנים. כולם היו ספקנים לפני שהתחלתי לשיר. אז אמרתי לעצמי שאולי אני יכולה להיות כמוה, ואפילו טובה יותר".
כשהיתה בת 11 במנילה, אביה יצא יום אחד לעבודה ולא חזר. נטש את משפחתו מאחוריו והתנתק. רוז, האחות הבכורה, הלכה עם אמה, עם שתי אחיותיה ועם אחיה לחפש את האב. "לא הבנו לאן הוא נעלם, אבל אפילו האחיות שלו לא הסכימו לגלות לנו היכן הוא נמצא".
כעבור שנתיים, כשהמשפחה כמעט קרסה ללא אב מפרנס, נאלצה רוז לקבל אחריות ולהתחיל לעבוד. היא השיגה עבודה כמנקה במסעדה, ובהמשך עבדה במועדון ביליארד כמסדרת כדורים. "לפעמים לא היינו הולכים לבית הספר כי לא היו לנו ציוד וכסף. הייתי לומדת בבוקר ועובדת בלילות, כדי שיהיה לי כסף לממן את הלימודים".
בגיל 15, בארוחת ערב חגיגית עם קרובי משפחה שהגיעו מהוואי, יצאה מהארון. "זה היה מפגש משפחתי שכולנו חיכינו לו, ואני, בלי התראה מוקדמת, פשוט נכנסתי לשם עם בת הזוג הראשונה שלי, מל, שהיתה בת 19, והצגתי אותה בפני כל המשפחה. כולם היו בשוק. היו כאלה ששאלו את אמא שלי איך היא תומכת בי כשאני כזאת, אבל היא ענתה להם שהיא מעדיפה לדעת על זה מאשר שאפגש עם מל בסתר. היא מאוד ליברלית, חשוב לה שאעשה מה שטוב לי. היא גם שמרה על קשר טוב עם מל".
אחרי תקופה ממושכת שבה התקשתה למצוא עבודה בפיליפינים, התגבשה אצלה ההחלטה לעזוב את המולדת ולצאת לעבוד במדינות זרות, כדי להמשיך לפרנס את המשפחה. בגיל 23 נסעה למצרים והחלה לעבוד כמטפלת. חסכה כסף ושלחה אותו באופן קבוע לאחיה. אחר כך נסעה גם ללבנון ולדובאי, ולפני שש שנים נחתה בישראל והתמקמה בדירה קטנה ליד התחנה המרכזית בתל אביב. "אנחנו שש־שבע בנות בדירה, אבל לא כולן נמצאות שם כל הזמן. אנחנו מתחלקות בהוצאות של החשבונות, וגם בקניות אם אנחנו מבשלות ביחד".
את המשפחה פגשה לאחרונה לפני שנתיים, והיא שומרת איתה על קשר דרך האינטרנט. "אנחנו מדברים כמעט בכל יום בטלפון, בסקייפ ובפייסבוק. כשיש לי זמן אני פותחת את האינטרנט, כדי שהם יראו שאני זמינה ויפנו אלי".
האחים ובני המשפחה יודעים על ההופעה שלך בתוכנית?
"יודעים, וגם צפו בזה באינטרנט והתרגשו מאוד. יש 'אקס פקטור' בפיליפינים, אז הם מכירים את התוכנית. אבל הם לא האמינו שייקחו אותי להיות מתמודדת ושאני אעבור את האודישן".
כועסת לא כועסת
בפברואר 2007 מתה אמה של רוז. בפברואר האחרון מת גם אביה. "כשאבא שלי מת, האחים שלי אפילו לא סיפרו לי. שמעתי על זה במקרה מקרוב משפחה. מכיוון שיש לו ילדים קטנים, ולא היה מי שידאג להלוויה שלו, שלחתי כסף למשפחה שלו. האחיות שלי כעסו עלי על זה".
לא חידשת את הקשר איתו כשהתבגרת?
"לא היינו בקשר בכלל. כשהייתי בת 37 הוא ניסה ליצור קשר, פתאום ביקש סליחה וניסה לדבר איתי, כי הוא היה צריך את העזרה שלי. אבל היה לי קשה מאוד לסלוח לו על מה שעשה לנו. הוא נטש אותנו כשהייתי מאוד צעירה, ונאלצתי לנשור מבית הספר כדי ללכת לעבוד. כששמעתי שהוא סובל חשבתי שאלוהים מחזיר לו בגלל כל מה שהוא עשה לנו, למרות שבאיזשהו מקום הצטערתי בשבילו, כי בכל זאת זה אבא שלי".
את עדיין כועסת עליו, גם אחרי שמת?
"כועסת ולא כועסת. מצד אחד, החיים שלי היו יכולים להיראות אחרת לגמרי אם הוא לא היה עושה את מה שהוא עשה. מצד שני, הוא כבר מת. הבעיה היתה שהוא הלך בלי להגיד לנו שהוא רוצה לעזוב. כשהייתי ילדה קטנה, אני זוכרת שפתאום, בלי סיבה, הוריי התחילו לריב בבית. בגלל זה אני חושבת שלאבא היתה אישה אחרת".
מתי דיברתם בפעם האחרונה?
"כשהחלטתי שאני רוצה לעבוד בישראל הייתי צריכה את האישור שלו, כי דרושה לשם כך חתימה של שני ההורים, ולא משנה בן כמה אתה. למרות שלא היינו בקשר ולא ידעתי מה הכתובת שלו, מצאתי אותו והוא חתם לי. אבל כשנפגשנו, הוא עשה את עצמו מאוד מסכן וביקש ממני לעזור לו".
ואיך היה הקשר שלך עם אמא?
"הקשרים המסובכים עם אבא שלי והקושי להתקיים הפכו אותה לאישה עצבנית. היא היתה ממש קשה איתנו, ולא פעם הרביצה לנו. עכשיו, כשאני בגילה, אני בהחלט יכולה להבין את הקושי ואת הכאב שהיו לה".
למה האחים שלך עדיין צריכים ממך כסף?
"הם עובדים לפרנסתם, אבל לא מרוויחים מספיק כסף. אני הבכורה, ואני מרגישה שאני אחראית להם. אם אני נותנת משהו לאח אחד אני צריכה לתת לכולם, ובשביל זה אני צריכה לעבוד מאוד קשה. בתחילת כל חודש אני שולחת להם כמה מאות דולרים ומבקשת שיחלקו את זה בין כולם. אם מישהו חולה אני צריכה לעזור לו יותר. חוץ ממני אין מי שיעזור להם".
בקרוב אחזור לשיגרה
היא עם מל עד היום. סיפור אהבה של 31 שנים, על אף המרחק העצום שמפריד ביניהן כבר שנים. "יש לנו חלומות משותפים, רכוש משותף ואפילו חשבון בנק משותף", היא מחייכת. "היא הנפש התאומה שלי".
מתי נפגשתן בפעם האחרונה?
"לפני שנתיים, כשנסעתי לפיליפינים לבקר".
המגע איתה לא חסר לך?
"אני מרגישה שאני כבר זקנה, אז אני לא צריכה את זה. הדבר הכי חשוב הוא שאנחנו מבינות זו את זו ושומרות על קשר רציף באמצעות הפייסבוק והסקייפ. רוב החיים שלי אני עובדת, ולכן אני לא מכירה דרך חיים אחרת. אולי מכיוון שאנחנו מדברות הרבה אז אני פחות מתגעגעת, וזה יותר קל לי". מל מנהלת חנות דיסקים במנילה.
היית רוצה להתחתן?
"אני מאוד רוצה להתחתן עם מל, אבל חד־מיניים לא יכולים להתחתן בפיליפינים. מל כבר אמרה שברגע שיעבור חוק שמאשר ללסביות להינשא, אנחנו נהיה הראשונות. כשאני מספרת לאנשים על הזוגיות שלנו, הם בשוק שאנחנו יחד כבר יותר מ־30 שנה. זה מדהים".
מה לגבי ילדים משותפים?
"בגיל שלי אני כבר לא יכולה, אני מבוגרת מדי. אבל גם כשהייתי יותר צעירה לא רציתי ילדים, אולי בגלל אורח החיים שלי. גם אם הייתי יולדת - מי היה מטפל בהם?"
יש סיכוי שתעזבי פה הכל ותחזרי לגור איתה?
"לפעמים אני חושבת על זה. יכול להיות שזה יקרה מתישהו בעתיד".
היא צפתה באודישן שלך?
"בטח. היא היתה מאוד שמחה, ועכשיו כולם שולחים לה הודעות לטלפון ואומרים לה שהחברה שלה מפורסמת בישראל".
אילו שירים את הכי אוהבת?
"אני מאוד אוהבת שירים עצובים, אולי כי כשהייתי קטנה הכל אצלי היה מאוד רגשי, ולכן אני מצליחה יותר להתחבר לשירים כאלה. בעיקרון אני יכולה לשיר כל מיני שירים, אבל עם העצובים אני הכי מזדהה. כשאני שרה אותם, כל הרגשות שלי צפים. אני מאוד אוהבת את סלין דיון".
את מכירה זמרים ישראלים?
"לא רבים. אני אוהבת שירים של אייל גולן ושל שלומי שבת".
איך היה המפגש עם השופטים של "אקס פקטור"?
"הם היו ממש נהדרים. הם לא מנסים להוריד אותנו או לצחוק על חשבוננו, אלא נותנים לנו חיזוקים".
אם היית נתקלת בסיימון קאוול, זה היה יכול להיות קצת יותר אכזרי.
"אני אוהבת אותו. בכל פעם שהוא מגיב, הוא פוגע בול".
הגיל שלך יעבוד לטובתך או לרעתך?
"כשראיתי את המתמודדים האחרים הרגשתי בת מזל שקיבלתי הזדמנות לעשות את האודישן. הייתי המתמודדת הכי מבוגרת, ועדיין אני מרגישה שאני יכולה לעשות דברים יותר טוב מהצעירים. בשבילי הגיל זה רק מספר".
ואיך את מסתדרת עם הפרסום?
"אני לא חושבת על זה בכלל. החלום שלי זה לזכות, אבל אני לא חולמת להיות מפורסמת, זה אף פעם לא היה החלום שלי".
מה החלום שלך?
"לפתח את המוסיקה שלי. כרגע אני לא חושבת קדימה מה הולך לקרות, ואני גם לא יודעת לאן זה יתפתח. יכול מאוד להיות שבקרוב אחזור לשיגרה שלי, לנקות ולטפל, כי אני לא חושבת שאזכה. הרגשתי שאני באה לאודישן כדי לקחת הפסקה קטנה מהחיים שלי, לא כדי לשנות את חיי, למרות שהייתי מאוד רוצה לשנות אותם, אם אפשר. אדם יכול להיות שמח רק כשיש לו כסף, ולי אין כסף. אם אין לי כסף כדי להתקיים וכדי לעזור למשפחה שלי, זה בשבילי כמו מוות. שום דבר לא יזוז בלי כסף".
אם תנצחי, מה יקרה הלאה?
"אוכל לעזור למשפחה ולחברים שלי. זה הדבר שהכי חשוב לי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו